הקיסר האחרון

אמור זה שם של דג?
כן, דג חביב וצמחוני ממשפחת הקרפיון. גם טרחון ומוסר הם שמות של דגים ומכולם אפשר וכדאי להכין סושי מעולה. ביטויים כמו מאקי, ניגירי וטמאקי הפכו שגורים בלקסיקון שלנו כאילו בני ישראל אכלו אצות במסעם במדבר, אולם נדירות המסעדות היפניות המציעות ארסנל דגים מעניין באמת כמו סאקורה הירושלמית. היפנית שהביאה לארץ את בשורת הסושי חוגגת 20 שנה להיווסדה וככל הנראה מחזיקה עדיין בתואר הירושלמית היחידה המציעה מאכלים יפניים אמתיים ולא גרסאות חיוורות.

שומרי הסף
סוד ההצלחה של סאקורה נובע משני גורמים השזורים זה בזה. ראשית, מתכונים ייחודיים הנשמרים בין כותלי המטבח באדיקות, ללא קיצורי דרך או פשרות, שנרכשו בתחילת הדרך ממסעדות מובילות ביפן ורשומים היום כפטנטים. הסוד השני הוא איכות הדגים וטריותם. למטבחה של סאקורה שוחים רק דגים טריים, המגיעים כל יום על קרח מבריכות דגים נבחרות בארץ או בטיסה לילית משווקי דגים באסיה. עם רקע שכזה, אי אפשר לטעות.

התיישבנו קרוב לחלון הפונה לחצר ירושלמית קסומה ופצחנו בסאקה חם, שנמזג לקנקן חרס ממכונה יפנית השומרת על חומו (25 ₪). למרות הרצון לשמור על המסורת מאפשרת סאקורה לחדשנות להפציע, כמובן מחוץ למטבח, בדמות מסכי המחשב שהוצמדו לשולחנות. במסכים מוצגות מנות מעוררות תיאבון מתוך התפריט המגוון לצד כל ההסברים שתוכלו לבקש. המסך מורה נבוכים במושגי המטבח וגם מציע תעסוקה נפלאה לילדים עם משחקים אינטראקטיביים.

מלמעלה למטה
מהילדות הירושלמית שלי אני לא זוכר הרבה, אך זכורות לי במעומעם כמה אגדות שמעולם לא טרחתי לברר מה מידת האמת והבדיה בהן. לדוגמא, סופר לי כי היפנים והסינים כה הפוכים מאתנו, שהנהון הראש אצלם מסמל לאו, בעוד סיבובו מצד לצד משמעו הן. אם אמת או רק חלום, בחרנו לאכול בסדר הפוך ולהתחיל בעיקריות.

סטייק לבן ברוטב וואסאבי (79 ₪), כיסוני גיוזה במבחר מילויים (35 ₪) וסלט אצות היגי'קי (19 ₪) הגיעו בזה אחר זה. סטייק הצלע היה רך כחמאה והוגש עם אורז שגרגיריו מובדלים זה מזה ובו בעת נדבקים קלות, ירקות צרובים ורוטב חמצמץ מלימון יפני, וואסאבי ותבלינים לא מוכרים. סלק ההיג'יקי הכיל גם מלפפון, גזר ושקדים קלויים והיה טעים בעצמו. כיסוני הגיוזה היו מצוינים בזכות דקיקות הבצק, טעם המילוי והרוטב המקורי שליווה אותן ובעיקר, הודות להגשה הצבעונית, כשלכל מילוי נצבע ועוצב בצק משלו.

סיני או יפני?
לאחר סיבוב סאקה נוסף המשכנו בסושי. בחרנו ברול ירושלמי (58 ₪) וברול בייקון (45 ₪), שניהם תולדה של מלאכת מחשבת בגלגולם ובעיצובם. הרול הירושלמי הורכב מנתחים טריים ונדיבים של סלמון, טונה אדומה ופילה דניס, כאשר אורז ופרוסות דקיקות של מלפפון וסלק היוו רקע מפרגן לאוקיאנוס השלם בפנים. רול הבייקון לעומתו הוא וריאציה מערבית המוגשת היטב עם רוטב יפני מבוסס דאשי (קמח דגים עשיר בטעם), רוטב סויה ומיץ תפוזים. גלגול אין-סייד-אאוט חבק פרוסות דקיקות של בייקון, כשבחלק החיצוני עיטרו עירית קצוצה דק-דק ושומשום את התמונה השלמה. לא זו בלבד שהייתה זו אחת ממנות הסושי היפות והמרשימות ביותר שנתקלתי בהן, אלא ששילוב הרוטב, האורז וטעמי העשן האופייניים לבייקון נתנו מכה אנושה לכל מה שהחשבתי לפני כמקורי וטעים ופתחו צוהר חדש למושג "נפלא". אסור להחמיץ!

בעודנו תוהים האם אגרול הוא יפני או סיני, הזמנו גם אגרול שרימפס (25 ₪). מסתבר שהאגרול אכן מגיע במקור מסין ולמעשה גם הסושי התחיל את דרכו בעולם כאמצעי לשימור דגים בעטיפת אצה, אורז ומלח. עם זאת, גם הסושי וגם האגרול פופולאריים בשתי הארצות ובעצם, איפה לא, ולכל מדינה גרסה משלה. האגרול היפני אם תהיתם, מולא בשילוב ירקות נפלא וכשנחצה בלטו משני עבריו זנבות חסילוני ג'מבו. לרוטב המצורף היה טעם עמוק וחרפרף, שונה לחלוטין מהרוטב המתקתק-חמוץ-אדום המוכר מהמטבח סיני שהפך את כל המנה לעילאית עוד יותר.

נשיקה מתוקה
לאחר השיטוט המענג בין נדבכי המטבח היפני, נותרה בנו כמיהה לסיום מתוק. מוס פיסטוק ומרציפן (29 ₪), שנשמע מעניין גם אם לא יפני מובהק, הוחלט כאקורד הסיום. מוס קציפתי בעל מרקם שוקולדי מענג, כמו ענן בטעם פיסטוק - אגוז, מודגש בצפוי נוקשה וירקרק הוגש על עוגית פריכה. תה ירוק (25 ₪) השלים ארוחה נפלאה במסעדה ששומרת על מסורת ואיכות כבר שני עשורים ולא בכדי. בזכות צוות מקצועי וותיק, מטבח עשיר המשלב דגים טריים, רטבים יוצאי דופן ומתכונים מנצחים, מציבה סאקורה סטנדרט שאיש בעיר לא מצליח להתקרב אליו. ומי שעוד לא טעם, מוזמן לבקר ולחוות את ההבדל.

חשבון בבקשה
סאקה חם - 25 ₪
סטייק לבן ברוטב וואסאבי - 79
כיסוני גיוזה במבחר מילויים - 35 ₪
סלט אצות היגי'קי - 19 ₪
רול ירושלמי - 58 ₪
רול בייקון - 45 ₪
אגרול שרימפס - 25 ₪
מוס פיסטוק ומרציפן - 29 ₪
תה ירוק - 25 ₪
סה"כ - 340 ₪ לארוחת קיסרים מעולה.

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי