הרצליה אחרי החשיכה

אזור התעשיה של הרצליה שינה פניו בשנים האחרונות. מה שפעם היה מרכז תוסס של מועדונים, ובארים המוניים ומרעישים, התפוגג כלא היה והיום, מדובר באזור הקורץ לזוגות צעירים בדרכם לבילוי איכותי ומשפחות החפצות בבילוי משביע רצון, מגדול ועד קטן.

האזור ההרצלייני שבשעות הבוקר מאופיין בחוסר חנייה, אנשי עסקים והייטק, צולל לעת ערב למצולות השלווה. קשה להאמין שמה שקרה פה לפני מספר שעות איננו אלא אשליה. בכניסה למסעדת מנציני מתחזקת תחושת הרגיעה. מוסיקת רקע מתנגנת מבלי משים ומשתלבת היטב באורות העמומים. הישיבה בכיסאות, או שמא אומר כורסאות, גורמת לבן זוגי ולי לשקוע, מבלי שנרגיש, לשעתיים של בילוי.
האדם עושה את המקום, או המקום שעושה את האדם?
המסעדה מעוצבת בקווים נקיים. בר גדול ומרשים במרכזה, אזור ישיבה פנימי או חיצוני לבחירה, בקבוקי יין פזורים על קורות עץ ותאורה באור רך. כל אלו יוצרים אווירה, אך הם מתגמדים לנוכח תמונת הענק על הקיר, שנדמה כי צולמה בשנות השישים של המאה הקודמת ובמרכזה זוג צעיר ואלגנטי ותינוקת קטנה בזרועות אימה. ללא ספק, מעניקה התמונה את הטון למסעדה כולה ולשאלתי המתבקשת לזהות המצולמים, התקבלה תשובה נוסטלגית. המצולמים הם סבו וסבתו של ערן דואק, אחד השותפים, המצולמים עם אמו בת השנה ברחובות קזבלנקה.

בעלי המסעדה, ערן והרי, הם שניים המשלימים אחד את השני. ערן הוא הנשמה, בעוד הרי, שותפו ושף המסעדה, חולש על כל השאר. יחד, הרכיבו תפריט ייחודי בפשטותו. תפריט שמכיל מנות מוכרות מרחבי העולם עם טוויסט אישי.

לאן נעלמו המנות הראשונות
יש לי עקרונות בחיים שמלווים אותי כבר שנים רבות. אחד הנוקשים מביניהם הוא להתבונן על האוכל שמוגש דקה או שתיים לפני שאני מערבת את זקיקי הטעם בחגיגה. מן רגע שכזה. במנות הראשונות שהוגשו במנציני בזו אחר זו, הזדעדתי מחוסר השליטה שהפגנתי כבר בהתחלה. לא רגע ולא התבוננות, המנה הוגשה ונעלמה בקרבי, כאילו לא הוגשה מעולם. המנות נראו עממיות, כאילו מוכרות אבל אז הרגשתי את הטוויסט המפתיע שגרם לי לנגוס עוד ועוד, ולהמשיך להתלבט מה אהבתי יותר.
מנת סופלה הכמהין (45 ₪), היתה מנת הדגל של המנות הראשונות והורכבה מפטריות איכותיות אפויות בתנור עם גבינות, לצד עלים ירוקים. לצדה הפתיעה ביותר מנת הפלאפל חצילים ופלאפל פלפלים וגבינת עיזים, שהוגשו עם רוטב יוגורט, שום וצ'ילי מתוק (42 ₪). אז נכון שמדובר במאכל מקומי אך שילוב החצילים, הפלפלים וגבינת העיזים, עשו למנה משהו שעד כה לא קרה לפלאפל ישראלי באשר הוא. מנגד הכתיר בעלי, חובב מאכלי הים, את מנת הברוסקטה שרימפס, שהוקפצה ברוטב צ'ילי, חמאה, שום ופטרוזליה (49 ₪). חומר הגלם האיכותי בשילוב עם הרוטב החריף - מתוק, העניקו טון מיוחד למנה הפופולארית ואת כל אלו ליווינו בקוקטייל קיר רויאל (24 ₪ לכוס).
עיקריות או לא להיות
המנות המרכזיות של הערב כבר הוזמנו ואנחנו לקחנו לעצמנו פסק זמן לטעינת מצברים. במטבח כבר הורכבו המנות שהזמנו: פילה דניס ברוטב אמרטו ופטריות (89 ₪), ואנטריקוט מלווה ברוטב צ'ימצ'ורי (129 ₪). שתי המנות לוו מלוות בתוספת גרטן, שמורכבת כמאפה מבטטות ותפוחי אדמה.

הדניס היה מצוין והרוטב עשה חשק לחזור לשורשים הארץ ישראלים, לקחת לחם עב כרס ולנגב. זה כמובן לא קרה, אבל אני מודה שהמחשבה חלפה במוחי. מנה הדג הייתה בשרנית אך עם זאת, נשאירה תחושת קלילות בסיום הארוחה. מנתחי האנטריקוט אני לרוב נזהרת ויש בי מידת חשדנות טבעית כלפיהם, כך שההצדקה לקחת חלק בפולחן תהיה רק לנוכח בשר איכותי שנעשה עד לנקודה הנכונה. כך קרה, שמצאתי את עצמי לועסת מנתח הבשר העסיסי ואפילו מבקשת עוד.

אני לא אוכלת מתוקים- רק מיישרת קווים
כשהכפית שלי חגה מהמנה המתוקה שמימין למנה המתוקה משמאל, ובכל אחת מהן הצדקתי את עצמי כ"מיישרת קווים", הבנתי שנפלתי חזק לפיתוי המתוק. בנופי הבננה (32 ₪), קינוח בסגנון הודי, הורכב מקראנץ' ביסקוויט, ריבת חלב, קצפת ובננות והזכיר במעט את עוגיות האלפחורס הידועות בהבדל משמעותי אחד - מרקם עדין במיוחד. פנקוטה הפיסטוק (32 ₪) היה קטלני באותה מידה ואולי בשל טוויסט הפיסטוק ששולב בתוכו, או שמא בשל גאוניות קונדיטורית במלוא הדרה, הוא נעלם כלא היה. בפירוש אל תצאו מהמסעדה הזו בלי קינוח. ואם חושבים על זה, אולי בכלליות עדיף להישאר.

חשבון בבקשה
סופלה כמהין - 45  ₪
פלאפל חצילים, פלפלים וגבינת עיזים - 42 ₪
ברוסקטה שרימפס - 49 ₪
קוקטיל קיר רויאל - 48 ₪ (לזוג)
פילה דניס ברוטב אמרטו ופטריות - 89 ₪
אנטריקוט מלווה ברוטב צ'ימצ'ורי - 129 ₪
בנופי בננה - 32 ₪
פנקוטה פיסטוק - 32 ₪
סה"כ - 466 ₪ לארוחה זוגית

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי