סן פרנסיסקו בתל אביב

הנאות של קיץ
שעון הקיץ והימים המתארכים הביאו לכך שגם בסיומו של יום עבודה ארוך ובדרך כלל מתיש, אני מרגישה שיש לי עוד זמן רב לנצל וליהנות מהחיים. אידיאלית, הייתי מגיעה הביתה כל ערב ומיד יוצאת לראות את השקיעה, להביט בגלים ואולי אפילו להעמיד פנים שאני משתזפת. למזלי ולשמחתי, אני גרה מספיק קרוב לחוף הים בשביל לגרום לזה לקרות לעיתים קרובות אבל לפעמים כל הטוב הזה לא מספיק ואני רוצה משהו מעבר.

הערב שביליתי בקסיס עם א' המשכיל (דוקטור!) בהחלט ענה לדרישה. המסעדה נמצאת ממש על החוף, כך שקיבלתי מנה גדושה ונהדרת של שקיעה, גלים וריח ים ובנוסף, נהנינו מאוכל טוב, תחושת מרחב שכבר לא מוצאים בחופי תל אביב (אם כי ייתכן שבסופי שבוע המרחב מצטמצם משמעותית), וכמובן חברה משובחת. אבל לזה תצטרכו לדאוג בעצמכם, לא יכולה להבטיח שכל פרטנר לארוחה יהיה מוצלח כמו א'.

מה סטיב ג'ובס היה אומר?
קסיס פתחה את שעריה לפני פחות משנה, באוגוסט 2012, אך זהו למעשה גלגולו השני של העסק. בעלי המקום, איילת וניר, זוג נשוי שניהלו יחד במשך כ-15 שנים שירות קייטרינג מצליח תחת אותו שם באזור סן פרנסיסקו. כמה מצליח תרצו לדעת? בואו נגיד את זה ככה, האוכל של הזוג כיכב באזכרתו של סטיב ג'ובס. כאשר צילמתי את השקיעה ואת המנות בעזרת האייפון הנאמן שלי חשבתי לעצמי שמדובר בסגירת מעגל ראויה ביותר. המסעדה מהווה חלק ראשון בפרויקט גדול יותר, שיכלול גם מתחם אירועים ומלון, אך כיום היא מפארת, כמעט בדד, את החוף הדרומי ביותר בתל אביב-יפו (חוף גבעת עליה). נדמה שזהו חוף שטרם נכבש על ידי המוני הרוחצים, המשתזפים ושחקני המטקות שהשתלטו על כל חלקה טובה, יותר ופחות, ברצועת החוף הצפופה של הכרך.
מיקום המסעדה והניתוק היחסי שלה ממוקדי בילוי אחרים (אלא אם מתייחסים למרכז פרס לשלום המתנשא מעליה כאל מוקד בילוי) הופכים אותה למה שמוגדר בפי המקצועניים כ- "Destination". במילים אחרות, רוב בהמבקרים בקסיס הם כאלה שהגיעו אליה במיוחד ולא על הדרך. עם זאת, יש לזכור שהקרבה המשמעותית שלה לחוף הים בהחלט מזכה אותה במבקרים שהגיעו מהחוף. קסיס לא מנסה להתחרות במסעדות בחופי תל אביב-יפו, המתויירים יותר, אלא להוות אלטרנטיבה קורצת לשלל החומוסיות ומסעדות הדגים-בוא-נפתח-לך-שולחן-סלטים שבאזור. את זה, היא עושה מצוין.

מנה לכל שעה
התפריט של קסיס מחולק בצורה כזו שכל קהלי היעד של המסעדה ימצאו בקלות מה להזמין. סעיף "ליד הבירה" מדבר בעד עצמו, ה"קעריות" מציעות מבחר של נשנושים קלים למי שמחפש לסגור פינה, המנות הראשונות כבר עולות רמה מבחינת הגודל והמחיר, ואז מגיעים לעיקריות. א' ואנוכי לא היינו בטוחים איזה קהל יעד אנחנו מהווים באותו ערב, אז נענינו להצעתו של ניר לשלוח לנו מבחר מייצג.

סלט ארטישוק צלוי (54 ₪) נשמע כמו מנה תל אביבית מצויה, אך בקסיס הצליחו להשיב עטרה ליושנה ולהגיש סלט מיוחד וטעים, שהבהיר לי למה הארטישוק נעשה כה פופולרי במחוזותינו בשנים האחרונות. הארטישוק היה מוכן במידה מושלמת ושותפיו לסלט (ארוגולה, שומר, רצועות מלפפון, רצועות זוקיני צהוב, תמר מג'הול וגילופי פרמז'ן) הדגישו את טעמיו והחמיאו לו. קערית סלק טרי (26 ₪) חיזקה את המסקנה שיש סיבה שטרנדים הופכים לטרנדים, אבל גם כשמדובר בזה, יש דרך נכונה לטפל בהם. קוביות הסלק היו מתקתקות במידה מושלמת ולא נפלו למלכודת הרכות של סלק מבושל, בעוד גרעיני החמנייה הרבים איזנו אותן היטב מבחינת טעם ומרקם.

עיקר העניין
בחירותיו של ניר המשיכו להוכיח את עצמן גם במנות העיקריות. פילה הדניס (102 ₪) היה טעים ועסיסי בפני עצמו, אך המנה הפכה לכוכבת של ממש מרגע שהבנתי שהדבר הנכון לעשות הוא לשלב בכל ביס את כל המרכיבים, ולהתענג בו זמנית על הדג, הפולנטה המטוגנת, השעועית הירוקה ורוטב הפלפלים המעושנים (זהירות, הם גם פיקנטיים למדי). ככל שהתקדמתי באכילת המנה נהניתי ממנה יותר ויותר, וכעת אני מוצאת את עצמי חושבת על הפעם הבאה שאוכל אותה. גם פאייה פירות הים הייתה מעולה ובאמת שלא אוכל לספר מילה נוספת, באמת שאתם חייבים לבוא לטעום בעצמכם.

מפה לאוזן
באזור תל אביב והמרכז בכלל לא חסרות מסעדות. מה שכן, באזור תל אביב והמרכז אין מספיק מסעדות שהשהות בהן, מעבר לאוכל, היא בעלת ערך בפני עצמה. קשה לפעמים לדעת מראש האם מסעדה עומדת בקריטריון המחמיר הזה, אבל אני הבנתי כבר מזמן שהדרך הכי טובה לעשות זאת היא להקשיב לאנשים. באופן אישי, יש לי תחושה שאני אדבר עוד הרבה על הערב הכיפי שהעברתי בקסיס. אני מאד מקווה שיקשיבו לי. מי שיעשה זאת, לא יצטער.

חשבון בבקשה
קערית עגבניות - 25 ₪
קערית סלק טרי - 26 ₪
סלט ארטישוק צלוי - 54 ₪
לחם פרנה - 15 ₪
פילה דניס - 102 ₪
פאייה פירות ים - 104 ₪
סטלה שליש - 28 ₪
כוס ריזלינג - 38 ₪
סה"כ - 392 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי