יפן זה כאן

שגרה חיובית
אני יכול להגיד בביטחון מוחלט שמסעדת סאקורה היא המסעדה שאכלתי בה הכי הרבה פעמים בחיים. עבור ירושלמים רבים "סאקורה" היא שם קוד לסושי איכותי שנמצא בטריטוריה הנבדלת מהיצע הסושיות בעיר הקודש. אני ורבים מחבריי לא מתייחסים לארוחה בסאקורה כאל יציאה למסעדה, אלא כאיפוס זמן ההמתנה עד להזמנת המשלוח הבא או הביקור המתבקש במרכז העיר.

לשמחתי טרנד הסושי כבר איננו גימיק והמסעדות ששרדו את מבחן השנים מצאו כל אחת נישה משלה, עם תו איכות ומחיר שמתאימים לקהלים שונים. למרות המהלך של סאקורה בשנים האחרונות להוריד באופן משמעותי את תו המחיר, איכות המנות נותרה במקום הראשון גבוה מעל הממוצע.

מנות קבועות, שותף חדש
האביב תמיד מביא איתו תחושה של "אולי יהיה פה טוב" וסמטאות נחלת שבעה בירושלים מתמלאות באלפי אנשים עם יעד ברור: לאכול ולשתות טוב. כל הפאבים במתכונת שעה שמחה, המטבחים מפיצים ריחות שמתערבבים עם קריאות השדרנים של ליגת האלופות, ולמרות האווירה המשחררת הנערות הירושלמיות עדיין עם מעילים כבדים וצעיפים חורפיים...

אני חולף במהירות הבזק על פני כל הפיתויים שהאביב מציע ומתמקם בשולחן אסטרטגי בסאקורה, מנצל את הדקות שנותרו לי לבד עם בירה אסהי קרה (25 ₪). פרל'ה, שהייתה אמורה לשבת מולי, נמצאת מול שולחן עץ בגוון זהה, מפנטזת על המנות של סאקורה. היא בבית, בחודשי הריון מתקדמים עם הוראה מפורשת להמנע מאיכלת דגים חיים. את מקומה תופס שי קירשהימר, שכמו ירושלמים רבים אחרי יום עבודה - אפשר לקנות את עולמו בכוס בירה צוננת. אני אפילו לא מעיין בתפריט ומבקש את הראשנות הקבועות:

מה אוכלים?
שרימפס בטמפורה אוורירית (39 ₪) וקרפצ'יו דניס (41 ₪). בגלל הרוח הקרירה הוספנו גם צמד מרקי מיסו קטנים (18 ₪ לצלוחית). כמה דקות אחר כך נעלמו סממני הגבריות מהשולחן (בקבוקי הבירה) ונותרנו שני חייברס מגודלים במסעדה יפנית, לוגמים בנימוס מרק מיסו חמים בכפות גדולות, מתפעלים מהגוון הזהוב של החסילונים, מניפת הדניס עם סלק בתחמיץ ורוטב הוואסאבי המעודן שקישטו את השולחן בצבעים משלימים. הביצוע של סאקורה למנות הפשוטות הללו נהדר ועקבי ואלו הרגעים היפים באמת, בהם החוויה האמיתית מחליפה את הזיכרון הנעים מהביקור הקודם.

באופן קבוע המנה העיקרית בסאקורה כוללת את אחת מקומבינציות הסושי המפוארות, מבחר מרשים מאוד של נגירי, סאשימי, טמאקי, מאקי ועוד שלל כינויים לרולים מהונדסים שהותאמו לחיך המערבי. הנוכחות המרגיעה של שי קירשהימר עוצרת אותי ממנהג ההפרזה בהזמנת הסושי או מההתנהלות המתוחכמת של סידור ארוחת צהריים מהדוגיבג של סאקורה. אנחנו מזמינים באומץ רק שני רולים מהתפריט: האחד ירושלמי המכיל שלושה סוגי דגים (58 ₪) והשני, רול סלמון בהרכבה עצמית עם אבוקדו, גזר, קמפיו ומלפפון (45 ₪). שתי המנות מגיעות על דרגשי עץ, הרולים דחוסים באורז מעולה כך שאין בעיה להתמודד עם כל גליל אימתני. להפתעתי, גם מצמד המנות הללו אפשר להשאיר שניים או שלושה גלילים שימתינו בסבלנות עד שלמישהו פשוט לא יהיה נעים ויטרוף אותם.

אותה הגברת
את זמן האיכות עם קירש, שהוא גם בשלן בזכות עצמו, אנחנו מקדישים לניתוח חווית הארוחה היפנית בהשוואה למנות דגל אחרות במטבחים מתחרים. אנחנו מסכימים שהיופי באוכל היפני לא טמון במנות עצמן אלא בסודות שהמנות הללו מגלות לנו על עצמנו. מסתבר שאנחנו יותר רגישים מכפי שחשבנו ומסוגלים להפגין בגלוי כישורים של עדינות ורוך, כשמעבר לזגוגית של סאקורה, במסעדות השכנות, מפרקים קילוגרמים של המבורגרים והרים של צ'יפס נעלמים בשניות.

החוויה בסאקורה מלמדת את בלוטות הטעם לחוש ניואנסים דקים של דניס טרי, להעריך את הרגע בו נפרד השרימפס מחלוק המשי שלו, והאומנות בה מופרדים באצה דקיקה שלושת סוגי הדג ברול הירושלמי. ה"בעיה" היחידה באוכל היפני היא הרגשת הקלילות (היחסית) בתום הארוחה והיכולת לתפקד עוד מספר שעות בתפוקה גבוהה, בניגוד ל-300 גרם אנטריקוט וכמות זהה של חמאה העוטפת בנדיבות כל ביס במסעדת שף טיפוסית. אני כבר סופר לאחור לקראת המפגש הבא עם הסושי של סאקורה במסעדה או בהזמנת משלוחים.

חשבון בבקשה
בירה אסהי – 50 ₪ (25 ₪ לכוס)
מרק מיסו  - 36 ₪ (18 ₪ לאחד)
שרימפס טמפורה - 39 ₪
קרפצ'יו דניס - 41 ₪
רול ירושלמי - 58 ₪
רול סלמון - 45 ₪
סה"כ - 269 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי