Meatball או מועדון קציצת הבשר

ספטמבר 1994. שלושה נערים זבי חוטם מגיעים נרגשים ליום הלימודים הראשון בחטיבת הביניים. בשיחה מקרית מתגלה כי לשלושה מספר תחומי עניין משותפים: מוזיקה של שנות השישים, החזה של פמלה אנדרסון והמבורגרים עסיסיים.

יולי 2009. אחד הנערים, שחוטמו כבר מזמן הפסיק לזוב, מקבל הצעה לכתוב כתבה על Meatball המיתולוגית. ברור לו שהפעם אין ברירה. זו ההזדמנות לה הם חיכו. שניהם לא יוותרו. לאחר מספר טלפונים נרגשים, התחנפויות והצעות מגונות למערכת, מתקבל האישור. וכך, באופן חד פעמי ויוצא דופן, שלושה סועדים יוצאים להם לכיוון ראשל"צ, להגשים חלום.

לאחרונה התחילו להגיע שמועות שבמסעדת מיטבול מוגשים אחד ההמבורגרים הטובים במדינה וההחלטה ללכת לאכול שם יחד התקבלה בפה אחד מזיל ריר. החלטה היא דבר אחד וביצוע זה דבר אחר. כל ניסיון למצוא זמן משותף וכלי תחבורה עלה בתוהו. הזמן עבר וסיפורים ממקורות יודעי דבר, בתוספת העובדה שפשוט לא הצלחנו להוציא את הפרויקט לפועל, רק הגבירו את המיתוס. לשלושה גברים חובבי מזללות איכותיות, המיטבול הפך שם נרדף לפסגת הר נכספת שעלינו לכבוש.

וכך הגענו לאזור התעשיה של ראשון: הידען, הבליין ואנוכי. הידען - כינוי שניתן לו על שום הידע יוצא הדופן שלו בידיעת הארץ ("אתה עובר את הסניף של ארומה, נוסע כמה רחובות ופונה ימינה בתחנת דלק, שאגב, יש בה חומוס ממש טוב, אתה חולף על פני מה שהיה פעם מסעדת 'קליל בגליל', עובר שלושה צמתים ומגיע לקבב כבש הכי טוב שאכלת!") - הוביל אותנו בבטחה אל המקום שהפך אצלנו לסוג של גביע קדוש.

בהתרגשות מהולה בפחד (שמא נתאכזב מכל הציפיות שבנינו) נכנסנו להיכל הקודש. ההיכל התגלה כדיינר אמריקאי קלאסי עם טוויסט קל שנותן לו נופך יותר איכותי. העיצוב לא משאיר מקום לטעויות - אם ברצונך לסגוד לבשר, הגעת למקום הנכון. בהתלהבות של ילדים, רצנו לתפוס מקום בכורסאות.

את התפריט חטפנו בשקיקה מידיה של המלצרית והתחלנו להתלבט. המבחר הגדול והמפתה הותיר אותנו קצת מבולבלים. עודד, אחד מבעלי המקום, ראה שאנחנו לא מוצאים את עצמנו ובא לעזור. בהמלצתו חלקנו שלוש מנות ראשונות: ברוסקטה מפתיעה וטעימה להפליא המורכבת מסינטה כבושה בתערובת פיקנטית (19 ₪), 14 יחידות של כנפיים ברוטב צ'ילי מתוק (35 ₪) וקאסדייה מעושנת (35 ₪) - תדמיינו שתי טורטיות וביניהן מילוי עסיסי של גבינות ותערובת בשרים מעושנים. נשמע טוב? אז אתם טועים, זה אפילו עוד יותר טוב.

אל השולחן הוגשו בינתיים המשקאות שהזמנו. הבליין, שלא קיבל את שמו מישיבה בבית, צפייה בשידורים חוזרים של כוכב נולד ושתיית תה, לא יכול היה שלא לבדוק את בירת הבית - בירה בראשית (26 ₪). עודד סיפר לנו שזוהי בירה המיוצרת על ידי חבר שלו במבשלה ביתית בגדרה. טעימה מכוסו של הידען, ששמע לעצתו של הבליין, גילתה טעם חזק ומיוחד. טעם וארומה שמשתלבים מצוין באווירת הגריל של המקום ומהווים עוד נדבך בתשומת הלב לפרטים הקטנים שהופכים את החוויה במיטבול למיוחדת.
אני, שחיפשתי משקה יותר מרענן בתקופה זו של השנה, בחרתי ב'רודוס בריז' (28 ₪) המורכב מערק, קוביות לימון, נענע ויסמין.

ואז הגיע החלק המכונה בתפריט 'הדבר האמיתי' ולא בכדי. למרות הנטייה הטבעית של שלושתנו להזמין שלוש מנות מיטבול, קרי ההמבורגר, הוחלט כי נמשיך במגמת הגיוון והחלוקה. ההחלטה הזו הביאה לשולחננו שלוש מנות: ראשונה ומצויינת היה מנת אסאדו עגל 200 גרם צלוי ברוטב צ'ילי מתוק (55 ₪), שהיה לא פחות ממושלם. הבשר היה עשוי לעילא ולמרות מאיסתי בצ'ילי מתוק, נהניתי ללקק את שאריות הרוטב מהאצבעות. האסאדו מוגש בד"כ עם פירה שאנחנו המרנו לשבבי בצל פריכים, אליהם הוספנו הום פרייז (18 ₪) שהבליין נשבע שהוא מוכן להתחתן איתם וצ'יפס שום, שהיה אחד הצ'יפסים הטובים שטעמתי.  יחד עם הצ'יפס הגיע הסלופי ג'ו (57 ₪), שנראה כאילו ילד ניסה להכין המבורגר והכל התפרק לו.

מסתבר שהילד יודע לבשל! תערובת הבשר הוגשה בתוך לחמנייה מתוקה וטרייה והשילוב של השניים גרם לי לחשוב מחשבות בגידה בהמבורגרים. מחשבות שעמדו לבוא לידי מבחן כשפניתי לטעום את גולת הכותרת - מיטבול, ההמבורגר הקלאסי בגודל 300 גרם (42 ₪), מחוזק בבצל קלוי (תוספת 4 ₪), גבינת סנט מור (תוספת 12 ₪) וביצת עין (תוספת 5 ₪).

שנים של ציפייה התנקזו לנגיסה הראשונה. כל מה שרציתי לומר לו הוא "ברוך הבא לחיים שלי". מיצי בשר, גבינה וחלמון התערבבו לי בפה. מצד אחד, עונג של טעמים ומצד שני, התחרטתי קצת שהזמנו עודף תוספות שהתחרו בקציצה עצמה על תשומת הלב. אבל הדבר לא מנע ממני לדעת שיש אמת בשמועות - ההמבורגר של המיטבול הוא תענוג צרוף.

החלטנו שלא נאכל קינוח. עודד החליט שכן נאכל. עודד ניצח. מנה אישית של כדור גלידה קפוא מטוגן בציפוי טמפורה ושוקולד חם, או בשמו 'זעזוע מוח' (18 ₪) ומנה אישית של קרם ברולה קוקוס חצי קפוא (16 ₪) מצאו להם בית חם בצורת הקיבות שלנו. לבסוף, היינו צריכים לעזור לכל הסעודה הזאת להתעכל ונרגענו עם תה (8 ₪) ואספרסו כפול (10 ₪).

בדרך חזרה הביתה, היינו מאושרים. ניתחנו את הארוחה והתווכחנו מה היה יותר טעים, האסאדו או המיטבול. הבליין אמר שזה כמו להחליט מי יותר שווה: פנלופה קרוז או סלמה הייק. הידען הפריע לו כשהגביר את הרדיו לצלילי שיר של הדורז, ואני חשבתי שמאז ספטמבר 1994 שום דבר לא השתנה.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי