מלך העיר

למי יש יותר כבוד
החיפאי הגיע לביקור תל אביבי חפוז. בחסות הרעב, החלטנו לפתור מחלוקת עתיקת יומין הנוגעת להשוואת הקולינריה העממית של חיפה ויפו. "על אף הדמיון והמוניטין לו הן זוכות", גורס החיפאי כפטריוט אדוק, "אין ביפו מוסדות קולינריים מסורתיים המשתווים לאלו שבחיפה".

מעולם לא היה קל יותר להעמיד אדם על טעותו. מונית מהירה ואנו מוצאים את עצמנו במפגש של רחוב יפת עם רחוב קדם, מביטים על המבנה מעורר יראת הכבוד עם הכיתוב האדום שאי אפשר לפספס -  'אבו נאסר-חינאווי'.

טובים השניים
לפי ויקיפדיה, סינרגיה היא פעולה משותפת של שני גורמים (או יותר) הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר צירוף פעולות כל הגורמים בנפרד. רעיון פשוט שלא תמיד מצליח, אבל במקרה הנדון הוא מצליח מעל המצופה. שיתוף הפעולה בין אשף הים והדיג אבו נאסר, לבין מלך הבשרים חינאווי, הוביל להקמת המוסד חסר המתחרים הזה. במחי החלטתם, הסופר שילוב הזה ביטל את כל ההתלבטויות. אין צורך להכריע את הכף בין הרצון של אחד לבשר מתובל לבין החשק של אחר לדג מפנק, כשאפשר לפגוש את שניהם על אותו שולחן ובאיכות הכי גבוהה שאפשר.

השטח הגדול
אנחנו מטפסים במעלה במדרגות, מתרשמים מהשטח הגדול ומהמרפסת החיצונית המרשימה. בימי הקיץ המרפסת הזו מלאה עד אפס מקום בסועדים הצופים לעבר הים והשקיעה, אך מזג האוויר הקריר מכריח אותנו להיכנס פנימה. בפנים מחכה עיצוב נקי ולא מתחכם, כשמוטיב הקשתות מוסיף אותנטיות אוריינטלית מעודנת ומחזק את התחושה שאנחנו למעשה בארמונם של מלכי יפו.

מסתבר שהארמון הוא מפגש גלויות. עברית, ערבית, רוסית, אנגלית וצרפתית הן רק חלק מהשפות שאני מצליח לקלוט סביבי. ערבוב השפות מסביב לצד המוסיקה הנעימה שנעה משאנסונים צרפתיים עד לבלדות אמריקאיות, משרה אווירה בינלאומית לא צפויה ואפילו אינטימית ואנחנו מתרווחים.

הטריות שבסלט תנצח
התפריט באבו נאסר-חינאווי פשוט. יש ארבע עסקיות ברמות מחיר שונות כשבכל עסקית, אפשרות בחירה בין מנה עיקרית שונה. עם העיקרית מקבלים את סלטי הבית, לימונדה, תוספת, קפה או תה ובקלוואה. זו עסקה ידועה יחסית במסעדות מסוג זה, אבל ההבדל הוא כאמור באיכות.

עוד לפני שהחיפאי ואני הספקנו לפצות את פינו, כבר נחתו על השולחן מטוסי הפצצה כבדים בצורת הסלטים שכללו טבולה, תירס מיונז, אבוקדו, גמבה מטוגנת, סלט טורקי, גזר פיקנטי ועוד רשימה ארוכה. טעימה מוקפדת של כל סלט וסלט הובילה למסקנה שהסוד הוא בחומרי הגלם. כל הסלטים היו טריים ומתובלים במדויק. אני נהניתי במיוחד מהחצילים בטחינה הממכרים ומהחומוס המפתיע מלא הטחינה, שבשילוב עם פיתות הזעתר החמימות היה מעדן שיכולתי להתענג רק עליו. יחד עם קנקן הלימונדה שלנו, הגיע מיני סיבוב נוסף שהזמנו – כדורי פלאפל חמים עם טחינה (15 ₪) וסלט ירקות גדול ומפנק (15 ₪) המומלץ לתבל עם הלימון שבא איתו. אם לא הייתה מנה עיקרית, כנראה שגם היינו מחסלים כליל את כל הצלחות ומבקשים מילוי מחדש, אבל ידענו שעוד משימה ארוכה לפנינו.

מערבולת חושים
התכנון המקורי היה לקחת מנת ים אחת ומנת בשר אחת, אלא שתוכניות לחוד ומעשים לחוד. אולי היה זה ריח הים, אולי הריחות המפתים, אבל שנינו הגענו עם תאווה לבעלי המעמקים. החיפאי לא מש מרצונו לפילה סלמון (75 ₪) ואני לא הייתי מוכן לוותר על מיקס פירות הים (95 ₪). החלטנו שאת הבשרים נשמור לפעם הבאה. מצוידים בשני בקבוקי גולדסטאר צוננים (17 ₪ לאחד) המתנו למנות שלא איחרו לבוא.

לפני שנדבר על טעמים ואיכויות, בזמנים אלו של צדק חברתי וכלכלה מדשדשת ראוי לציין את גודלן של המנות. גם ללא הסלטים, אין סיכוי שהייתם יוצאים מאבו נאסר - חינאווי כשאתם רעבים. אלא שהתרומה בעד האגרה עוד יותר גדולה כשמתייחסים לתוכן. החיפאי לא הפסיק להלל את הסלמון שלו מרגע שהתחיל לאכול ועשה לי פרצוף כשביקשתי לטעום, כאילו שפילה הסלמון הגדול במזרח התיכון לא מונח על צלחתו ברגע זה. אני מודה שקינאתי קצת אחרי אותו ביס. הסלמון היה עסיסי ומושלם. למזלי, מיקס פירות הים שלי היה לא פחות טוב. מולים גדולים ברוטב שום - לימוני, שרימפס בשרניים וקלמארי קריספיים שלא נרגעתי עד שחוסל האחרון שביניהם. המג'דרה והצ'יפס שהגיעו עם המנות היו מעולים, אבל היה לנו קשה מאוד לסיים אותם לאור השפע שקיבלנו.

סיום מתוק
אקורד הסיום הגיע בצורת קפה אסלי בפינג'ן קטן וצלחת בקלוואה. הרמוניה אחרונה בפה ויצאנו לדרך. במונית חזרה החיפאי היה שקט קצת. 'אני מעכל', הוא ענה לי. לא עניתי לו חזרה. ידעתי שהוא לא מתכוון רק למה שהבטן שלו עשתה באותם רגעים, אלא גם להבנה שהתבהרה אצלו בראש – אבו נאסר-חינאווי הוא מוסד קולינרי שכל עיר הייתה שמחה להתהדר בו. גם חיפה.

חשבון בבקשה
כדורי פלאפל חמים עם טחינה - 15 ₪
סלט ירקות גדול - 15 ₪
סלטים במחיר העיקריות
עסקית פילה סלמון - 75 ₪
עסקית מיקס פירות ים - 95 ₪
סה"כ - 200 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי