המקום והאגדה

כשסיפרתי לחבר טוב שאני הולך בערב ל - 206 בשרים, ראיתי את ההתרגשות בעיניו. "איזה כיף לך!" הוא אמר "זאת הייתה מסעדת - הבית שלי כל הילדות... תמסור ד"ש לבבר!" כשנפרדנו אמרתי לעצמי שאם מסעדה נכנסת ככה ללב של מישהו, צריך לבדוק על מה מדובר. צרפתי את אשתי לבדיקה ושמנו פעמינו לצפון העיר מתוך כוונה כנה לטעום לפחות 206 בשרים...

נחוש לקיים את הבטחתי, עם כניסתנו למסעדה תרו עיני אחרי בבר. רבות כבר נכתב ונאמר על האיש - מלצר אגדי, המכיר את כולם וזוכר בדיוק מה כל אחד אוהב לאכול, כזה עם חיוך רחב ומשכיח דאגות, המצליח להגיש לעשרה שולחנות בו זמנית או בקיצור – אגדה. לצערי, בשבילנו בבר יישאר אגדה, היות ובכישרוננו הגדול הגענו דווקא בערב החופשי היחיד שלו בשנה.
 
אוירה
שני גרמי מדרגות מובילים אותנו מטה למסעדת 206 בשרים המפורסמת. מן הקירות מביטים אלינו עשרות סלבריטאים מתחומים שונים שביקרו כאן בעבר: כוכבי העבר והווה של מכבי תל אביב בכדורגל ובכדורסל, ראשי ערים ופוליטיקאים בכירים ואפילו ג'ורג' בוש הבן חובק את בבר המיתולוגי עם מבט מחויך. צווי האופנה המשתנים בלבוש מתועדים וטביעת השנים הניכרת בפניהם מספרת על 30 שנה של קיום ועשייה אינטנסיבית בתחום המסעדנות בארץ.

ברגע שפוסעים פנימה אל החלל המרכזי, מבינים שמסעדת הבית של הספורט הישראלי ושל מכבי תל אביב בפרט, זוכה בקלות גם בתואר "מסעדת הבית" של רבים מתושבי האיזור. בחינה אקראית של היושבים בשולחנות מגלה מנעד רחב של סועדים, החל מאבא ובן שרק חזרו מאימון כדורגל דרך זוג חברות צעירות שבאו לבלות ערב וכלה בקבוצה מעונבת שנדמה כי חזרו הרגע מחתימה על עסקה שמנה במיוחד. לכל היושבים סביבנו מכנה משותף אחד – נראה שכולם מרגישים בבית.

עממיות ברמה
חלל המסעדה מחולק בתבונה לשני מפלסים כשבתחתון שוכן הבר ובמפלס העליון חדר סועדים גדול וחלל אינטימי יותר ל - VIP. המקום נע בין חדר אוכל טיפוסי שערוך להאכיל סועדים רבים (120 לפי השלט שבכניסה) לבין תאורה עמומה המשווה למקום אופי יוקרתי יותר. אשתי ואני מתיישבים ליד השולחן ומקבלים את עצתו של המלצר החביב לפתיחת התיאבון (שכבר נפתח למעשה הרבה קודם לכן) עם כוסית עראק צוננת.

לגימה אחת וכל החושים מתפנים להתרכז בדבר אחד בלבד – האוכל. מנות הפתיחה שהזמנו מגיעות בזריזות אחת אחרי השנייה, צבעוניות וטעימות כל אחת בתורה: סלסלת פיתות חמימות עם זעתר לצד חומוס הבית, סחוג ירוק, זיתים וסלסה עגבניות פיקנטית. אחרי הניגובים הראשונים ממהרים להגיע גם כדורי הפלאפל והסלטים, ביניהם בלט לטובה במיוחד החציל הרומני שהותיר בפה טעם מעושן, פיקנטי ונפלא. כל אלו עשו את תפקידם נאמנה וסללו את הדרך לבשר.

ה-בשר
ראוי לתת לו, לבשר, קטגוריה משלו. עם כל הכבוד למנות הפתיחה, לא לכבודן נתכנסנו. אז כיאה לגולת הכותרת הגיע הבשר מלווה בתוספות נהדרות. הבולטת מביניהן הייתה אורז עם שעועית לבנה ברוטב אדום, כמה פשוט- ככה טעים. ניסינו שלושה סוגים של שיפודים – קבב ערבי (שמסומן כאן בצדק כמנת דגל), כבש צעיר וטעים להפליא ושיפוד אנטריקוט, שנבחר למנה המנצחת שלנו בזכות איכות חומרי הגלם והדיוק בעשייה.

לקינוח, הלכנו על נוסטלגיה משנות התשעים המוקדמות – קרם בוואריה מצופה בסירופ שוקולד ואגזוים שבורים. וכך, בטעם מתוק ונוסטלגי סיכמנו ערב של אוכל פשוט וטעים והפכנו גם אנחנו לאורחים המרגישים בבית. 
 
חשבון בבקשה
עראק אשכוליות ונענע – 32 ₪
מבחר ממיטב הפתיחים – 45 ₪ 
חומוס 206 – 22 ₪
קבב ערבי – 58 ₪
שיפודי כבש – 92 ₪
שיפודי אנטריקוט – 98 ₪
קרם בוואריה 206 –  27 ₪
סה"כ לזוג - 374 ₪.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי