דרבי 2013

את חגיגות הסילבסטר של 2012 עשיתי בטיימס סקוור בניו יורק. רבבות אנשים התגודדו על רקע הכיכר הצבעונית בקור מקפיא, השיקו כוסות לחיים וספרו לאחור לקראת כניסתה של השנה החדשה. בסילבסטר האחרון לעומת זאת, מצאתי את עצמי מרוסק על המיטה כבר בשעה 23:00, מקבל את השנה החדשה בשינה עמוקה. כפיצוי, הלכנו אני ושגיא ביום המחרת להתפנק בדרבי בר - דגים במרינה בהרצליה. אם לא חו"ל אז הכי קרוב שאפשר.

על הסיפון
כמאמר הפתגם גם לדרבי בר חוקים משלה והיא חיה ובועטת כבר עשור על רציפה של המרינה בהרצליה. ייתכן מאוד כי היא גם היחידה המסוגלת לענות על ההגדרה "מוסד" ולשרוד את העשור הקרוב שבא עלינו לטובה. בעוד בחודשי הקיץ אפשר לשבת ממש בסמוך ליאכטות העוגנות, התיישבנו שגיא ואני בתוככי המסעדה, שכבר בכניסה אליה יש תחושה של עליה לסיפון. עיצוב העץ הכהה והקלאסי, בקבוקי היין המסודרים במדפים, והתאורה החמה משווים למקום אווירת פאסון יוצאת דופן. קהל הלקוחות בדרבי מגוון, החל משולחנות משפחתיים של עשרה סועדים שבאו לחגוג אירוע ועד לארוחה זוגית ורומנטית שנצפתה בפינת המסעדה. המקסים בדבר הוא שה"קוליות" של הדרבי לא מתנשאת ולא מתיימרת, כך שלצד הקפדה בלתי מתפשרת על העיצוב, משדר המקום חמימות ואותנטיות.

בטרם ניגשנו להזמין, שוחחנו עם לירון מנהל המשמרת. הוא עובד בדרבי כבר 6 שנים וניכר כי זה ביתו השני. חלק מהצוות עובד במקום גם 8 ו- 9 שנים יוצרים משפחה נוספת לעצמם וגם לאורחים  החוזרים. המלצרים במסעדה עומדים בכל רגע על המשמר, תמיד שמחים להמליץ מניסיונם האישי, או להציע תוספת של סלטים. אולי אם לא הייתי רואה בעיניי שלי הייתי חושב שלירון מדקלם סיסמאות, אך האמינו לי – כל מה שקורה בדרבי הוא כולל שירות.
הרימו עוגן
מאפיין שחוזר על עצמו כמעט בכל מנה המוגשת בדרבי בר הוא הטריות הנהדרת של חומרי הגלם. ואכן, מיד שהתיישבנו הוגשו לפתחנו מגוון סלטי הבית, הכלולים במחיר המנה העיקרית, שפשוט נצצו מרוב טריות. מה לא היה שם? איקרה ממזרית, מטיאס מעושן, טחינה קרירה ומרירה, סלסת עגבניות חרפרפה, זיתים ולימונים כבושים, סלק חמוץ - מתוק, פלפל חריף קלוי, סלט ירקות חתוך דק-דק ולצידו סלט "אדמונד". ומי זה אדמונד אתם שואלים? לא הוברר עד תום, אבל הסלט הקרוי על שמו שמכיל בעיקר עגבניות ופלפלים חריפים, הבעיר את החיך והקפיץ את האווירה.

עוד הוגשו בגזרת הסלטים מה שכונה על ידי לירון "כרובחציל" שהיו למעשה שתי צלוחיות של כרובית וחצילים מטוגנים לדיוק מפליא שהתחברו נהדר עם הטחינה. הסלטים היו כל כך משמחים ומשובחים, ששגיא תהה אם חתכו אותם במיוחד בשבילנו. זו בדיוק ההרגשה המתקבלת בדרבי - טריות, דיוק ובית. מיותר לציין שכל החגיגה הזו ניתנת למילוי חוזר והאמינו לי, אתם תרצו עוד. כדי להשלים את הפתיחה המרשימה חלקנו שגיא ואני מרק בויאבז (59 ₪). מרק הדגים הפרובאנסלי היה במרקם קרמי ועשיר, תובל היטב והזכיר נינוחות של אניס. אבל יותר חשוב מזה - הוא הכיל כמות בלתי הגיונית של פירות ים, שהכינו אותנו היטב לקראת הבאות. ללא ספק, מדובר במנה ראשונה שיכולה להיות עיקרית בלי לחשוב פעמיים.

תחת שמי ים התיכון
כשהגענו לבחירה המסובכת באמת נעזרנו בהמלצותיהם של בן וגיתית המלצרים המיומנים, שידעו להסביר על היתרונות שבכל אחת מהמנות ובכל אחד מאופני ההכנה של הדגים. שגיא הזמין מוסר פתוח בתנור (96 ₪) בעוד אני המשכתי בגזרת פירות הים, והזמנתי מנה של קוקי סן-ז'אק ברוטב חמאה ושום (99 ₪). מוסר הים של שגיא היה נהדר, דבר שאינו מפתיע בהתחשב בעובדה שכל בוקר מקבלת המסעדה משלוח של דגים טריים. מעל הדג פוזרו באופן משעשע שיני שום קצוצות שנאפו יחד איתו יוצרים מראה משובב של דג חורפי. הדג נאפה פתוח, כך שנשאר עסיסי מצד אחד, וקיבל קריספיות נעימה וטעימה מהצד השני. עסיסיות הדג השתלבה נהדר עם טעמי העישון הברורים שקיבל משהותו בתנור ולמי שאוהב אופרציה של דגים, מדובר במנה מצוינת שמתפרקת בקלילות מעצמותיה עד לקבלת פיסות דג טריות וטעימות. יחד עם המנות העיקריות הוגשו גם פיסות דקיקות של תפוחי אדמה, שהוגשו אף הן ללא הגבלה.
אבל עם כל הכבוד לדג, המנה המנצחת של הערב ללא ספק הייתה הקוקי סן-ז'אק, שמגדירה ומבהירה מחדש מדוע קוראים לז'אנר הזה "פירות ים". הסקאלופס המופלאים הללו שהוגשו בכמות נדיבה ביותר, עברו צריבה קלה והוגשו ברוטב מחוכם של חמאה, שום ולימון, שיכל להוות מרק לכשעצמו. הסקאלופס היו רכים במרקמם וספחו לתוכם את הרוטב המשגע והמנה הייתה כל כך צבעונית וכיפית, שהיא אפילו לא הייתה צריכה לעבור טיפול של אינסטגרם. כמובן ששאריות הרוטב נעלמו כלא היו ונוגבו כלאחר יד עם הלחם החם שהוגש לצד הסלטים (זוכרים אותם? כן, הם עוד המשיכו להגיע) ואת כל הטוב הזה שטפנו עם בקבוק סן פלגרינו תוסס (25 ₪).

השחפים על המזח כבר עפו
באמת שכבר לא היה לנו מקום, אבל גיתית אמרה שאנחנו לא יכולים לעזוב בלי קינוח. היא לא הייתה צריכה הרבה כדי לשכנע אותנו ומיד הגישה לשולחננו מלבי. שלא תטעו, לא מדובר על הנדסה תעשייתית של קורנפלור בקערית פלסטיק, אלא בגבעה מתוקה ולבנה שהרגישה יותר כמו פנה-קוטה עם טייק אוף על מלבי וקושטה חציה בקוקוס וחציה בבוטנים. האי הלבן הזה היה מוקף בסירופ מי ורדים אדום בוהק והצליח להיות מתוק במידה ועדיין קליל ולא מכביד. אם שנת 2013 תראה כמו הארוחה בדרבי-בר, זו הולכת להיות שנה מוצלחת ביותר.
חשבון בבקשה
סלטים – כלולים במחיר המנה העיקרית.
מרק בויאבז – 59 ₪
מוסר בתנור – 96 ₪
קוקי סן ז'אק – 99 ₪
סן פלגרינו גדול – 25 ₪
מלבי – 35 ₪
סה"כ – 314 ₪, לחגיגת דגים משגעת

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי