פינגוין ארץ ישראלי

עבורי, הפינגוין ונהריה הם אחד. שני מקומות שהם אוסף של חוויות טובות השזורות זו בזו. הזיכרון הראשון שלי הוא הנסיעה לנהריה ברכבת (אחרי הכל קשה לשכוח נסיעה ראשונה בחיים ברכבת), מאוחר יותר הליכה בטיילת עם גלידה ביד, צפיה בגעתון שזורם באמצע עיר מרכזית וגם היום, הנסיעה לפינגוין התלוותה לטיול לצפון הירוק והבוצי.

קשה לתאר 72 שנים של מסעדנות. שנים של עמל והצלחה, שנים של היסטוריה משפחתית וארצישראלית. אמנם המסעדה נפתחה לפני קום המדינה, אך סיפור המדינה נוגע לה בכל פינה וזמן. למזלם של כל באי המסעדה, ארנסט אופנהיימר (מקים המסעדה) לא היה ממצטייני החקלאים במושבה ועל כן "נאלץ" להקים בית קפה קטן וצנוע שהפך במהרה מצריף למסעדה, גלידריה, פיצריה (ועוד דברים רבים טובים אחרים).

היה היה
משפחת אופנהיימר היקית, כך מספרת לי אושרת (אושי) ויטריאול, מנהלת המסעדה, עלתה מהעיר אופנבך בגרמניה (ב-1936) לארץ ישראל מלאת החמסינים ורצתה משהו שיזכיר לה מעט מן הקור של אירופה. מסיבה זו ומהסיבה שהוצאת הספרים דאז "פינגוין" הצליחה מאוד, החליטו לאמץ את השם.

מלאים בבוץ מהטיול ה"צפוני" שאירגנתי לנו, צעדנו בעדינות (בניסיון כושל לא להשאיר עקבות) בת דודתי, אנוכי ובני זוגנו המורעבים למסעדה המיתולוגית. מיד בכניסה אפשר להבחין שפינגוין בנויה בטעם של פעם – הכל מרווח, גדול, כיסאות נוחים, אפשר לשבת בנישה גבוהה הצופה לשדרות הגעתון דרך חלון ענק, אפשר לשבת למטה מול ויטרינת המתוקים המפתה או לבחור בנישה האינטימית שנמצאת ליד חנות היין – בה ניתן אגב לקנות יין איכותי במחיר הוגן ולהוסיף דמי חליצה צנועים על מנת לשתות במקום.

החלוצים של פעם
למרות שהשעה הייתה לא לכאן ולא לכאן (16:00) הגיעו למקום זוגות רבים שלא מוותרים על מרק הגולש המפורסם, משפחות מקומיות שילדיהן משוגעים על הפיצה של פינגווין, חבר'ה צעירים שחוגגים יום הולדת עם נתח סינטה צרוב על הגריל או המבורגר עסיסי ורבים אחרים שחשקה נפשם בקפה המפורסם והטעים ביותר. מיד כשהתיישבנו הוצפנו גם אנחנו בים של מנות ראשונות נהדרות וממלאות: סלט כרוב פשוט אך מעולה, חציל בטחינה לצד קוביות חצילים מטוגנות וקריספיות, לחמניות קטנות עם סומסום שנאפו במקום ולצידם כדורי חמאה, זיתים וצ'ימיצ'ורי, פלפלים קלויים עם פטריות ותפוחי אדמה אפויים עם פרמז'ן מגורר מעל.

לאחר לא מעט זמן התעשתנו והזמנו עיקריות, כשכל אחת מהמנות הייתה יותר מוצלחת מקודמתה. אני ניסיתי להתגבר על שניצל הפינגוין (48 ₪) המפורסם שעשוי מחזה הודו ע-צ-ו-ם, בעוד בן זוגי טבע בלזניית הגבינות המבעבעת בה היו גם גבינה צהובה, גם ריקוטה, גם פרמז'ן וגם קשקבל (46 ₪). הזוג השני בחר בהמבורגר מבשר אנטריקוט משובח (56 ₪) שהיה בדיוק במידה הנכונה בלחמניה הנכונה וקורדון בלו (שניצל ממולא בחזה אווז וגבינה – 59 ₪). כל מנה הגיעה עם צ'יפס קריספי ומפנק/ תפוח אדמה אפוי או סלט ירקות ססגוני שנעשה מכל הלב, כשבתוכו חתיכות כרוב ומעליו קישוטי פלפל ירוק ומרענן!

מתוק מתוק
מזל שחילצנו עצמות לפני האוכל כי היה קשה מאוד לזוז אחר כך, אבל לא וויתרנו על הקינוחים. גם הם היו בניחוח אירופאי מודרני, חלקם נעשים במקום וחלקם מגיעים מקונדיטורית בן עמי הנהדרת. אנחנו דבקנו בטעם של בית (לא כל יום מוצאים מסעדה שמגישה קינוח כמו שסבתא שלנו מכינה רק בארועים מיוחדים) והזמנו בלינצ'ס גבינה וצימוקים (31 ₪) ושטרודל תפוחים(31 ₪). תגידו מה שתגידו על האוכל הלא בריא של פעם, על חוסר המודעות לקלוריות ואחוזי שומן, על סבא וסבתא שמוסיפים שמנת וחמאה לכל דבר (אולי זו רק אני?) אבל נראה אתכם פוצים פה כששני גלילי בלינצ'ס ענקיים מגיעים אליכם בצלחת גדולה ובתוכה ים קצפת, גלידה ואגוזים מסוכרים.

פינגווין לא הלכה בתלם של הגשת צלחת ענקית עם קינוח קטנטן וגם לא חסכה בקצפת ובאגוזים המסוכרים שכולנו אוהבים. היא לא "דפקה חשבון" לקלוריות וגרמה לנו להרגיש סוג של נוסטלגיה למנות שכבר לא מגישים יותר (לפחות בארץ). עם זאת, אם אתם דווקא נמנים כחובבי ז'אנר הבריאות, תוכלו מגוון מנות בראיתיות בתפריט כגון חזה עוף בעשבי תיבול ושמן זית על הגריל, פילה סלמון אפוי בתנור עם רוזמרין וטימין ועוד. בנוס, ארוחות הבוקר החלומיות הופכות את פינגוין למוצלחת בכל שעות היום ולכל קהל באשר הוא. פינגוין אמנם קיימת כבר 72 שנים, אך מעולם לא "קפאה על שמריה", ועזבנו את המקום בידיעה שגם בפעם הבאה (גם אם תהיה בעוד מספר שנים) נגיע לכאן ונאכל את האוכל הנהדר והמלבב של משפחת אופנהיימר, שלא מפסיקה ליזום ולחדש מדור לדור.

חשבון בבקשה
קרפצ'יו חציל - 29 ₪
תפוח אדמה פטריות - 38 ₪
שניצל הפינגוין - 48 ₪
לזנית גבינות - 46 ₪
בלינצ'ס גבינה וצימוקים -31 ₪
שטרודל תפוחים - 31 ₪
סה"כ - 223 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי