מפצח האגוזים

מי שחושב שבשביל מסעדה מזרחית טובה צריך לנסוע לעכו, ירושלים או דמשק וודאי יתבלבל כשאמליץ לו לבקר ברחוב בן גוריון בנס ציונה. מסתבר שאת הפשטות והכנות קל יותר למצוא במרחק מה מהעיר הגדולה, במסעדת פטרה הלבנונית. כאן אף אחד לא מתיימר לגלות משהו חדש או מנסה להמציא את הגלגל, ואולי זו בדיוק הסיבה שבזכותה תמצאו רק יושרה אמיתית ורצון להנעים את זמנו וכרסו של הסועד, בלי התחכמויות מיותרות.

היה היה
את המסעדה הגדולה 'פטרה הלבנונית' בנס ציונה פתחו לפני שלוש שנים, כהתגלגלות של מסעדה קטנה וביתית בגבעת ברנר. את השם עם הקשר המבלבל בין פטרה (הסלע האדום וממלכת ירדן המפורסמת) לבין השכנה מצפון הייתי חייב לברר, וכך הבנתי עוד יותר כמה העולם בו אנו חיים קטן. מסתבר שיש עיר קטנה בשם פטרה גם בלבנון ובאותה עיר ממש, רקחה סבתו של צ'אק הבעלים את המתכונים המופלאים המוגשים עד היום במסעדה.  

בכניסה קיבלה את פנינו מלצרית חייכנית שכעבור מספר דקות מילאה את השולחן הגדול והכבד שלנו במבחר ענק וססגוני של סלטי השף. לצד הסלטים הצבעוניים, הוגשו פיתות ולאפה טרייה מהתנור עם שומשום וקצח, כשהשולחן שקושט בקונכיות ותא הישיבה שהפריד אותנו מחדר האוכל המרווח הפך פתאום צפוף מכל טוב. המוסיקה הרגועה והשקטה ליוותה את מחול הצלחות שהקיפו אותנו במהירות וניגשנו לעבודה.

פתח דבר
סלטים רבים מילאו את השולחן, ביניהם סלט פיקנטי של חציל באלדי ועגבניות, טבולה, חמוצים (שהיו גם קצת חריפים), טחינה ירוקה ועגבניות, מטבוחה, רסק עגבניות ועשבי תיבול חריף עם שום ולימון, אך גולת הכותרת היו דווקא הסלטים המוכרים והאהובים שבפטרה פשוט עושים טוב יותר. איש חכם אמר לי פעם שאתה מנצח בתחרות אם אתה מצליח לבדל את עצמך מאחרים או פשוט עושה את אותו הדבר רק טוב יותר. במקרה של פטרה הלבנונית שתי התשובות נכונות.

החומוס, הו החומוס, אפשר לכתוב פרוזה רק עליו. הוא לא זקוק לתוספות ולא פיתות ובדומה לאישה יפה, מוצג במיטבו כשהוא טבעי. עם זאת, התוספות שהתלוו אליו היו דווקא טובות ומיוחדות והכילו אגוזים (מרכיב שמלווה רבות מהמנות בתפריט), שקדים קלויים, קשיו וצנובר שהשתלבו נפלא בגרגירי החומוס המתקתקים והנימוחים והפטרוזליה הרעננה. בנוסף אליו, סלט הכרובית המטוגנת בטחינה היה מהמצוינים שטעמתי כשהמנה הראשונה השכיחה מוגשת בפטרה בטמפרטורה מושלמת עם חמיצות עוקצנית וקראנץ' בלתי צפוי של שום.

עיקר דבר
שבעים אך נחושים ניגשנו לחפור במנה העיקרית כשבפטרה הלבנונית הגודל כן קובע. לשולחננו הגיעה פלטה ענקית ועליה שיפודי בשר וירקות שרופים (לא להיבהל, הם שרופים בכוונה), אנטריקוט, פרגית וקבבוני כבש עסיסיים על מצע לאפה ספוגה בנוזלים. הפלטה המפוארת עוטרה בירקות טריים, כשבמרכזה בלט הלימון שמולא זיתים ופלפלים ירוקים חריפים.

הבשר היה עשוי בדיוק במידה הנכונה והקל על מלאכת הלעיסה, כשהורגשו בבירור התיבול המדויק וחומרי הגלם האיכותיים. המנה, ממש כמו השירות במקום, מוגשת בנדיבות ועל השפע הזה, איך לא, אגוזים קלויים כמוטיב חוזר. לא אשקר ואומר שהצלחנו לסיים את המנה אבל סמכו עליי שניסינו.

נשיקה מתוקה
בגזרת המתוקים נתבקשנו לבחור מבין בקלאווה (15 ₪), מלבי (19 ₪), אטאיף, שפירושו בישראל כיסוני בצק ממולאים במחית תמרים, צימוקים וקינמון (30 ₪), וכנאפה גבינת עיזים שהוגש חם – חם, עטוף במי סוכר ומי ורדים, מעוטר במוטיב החוזר של הערב - קשיו, שקדים ופיסטוקים. המנה בוצעה נפלא והוגשה בתוך צלחת פח עמוקה ואותנטית. לצד שתי כוסות קפה שחור עם הל, שהפתיעו במחיר (4 ₪ לכוס) ויצאו ישר מהפינג'אן הזעיר שהוגש לנו על מגש אלומיניום ערבי עתיק, סיכמנו ארוחה משביעה ומפנקת לכל הדעות. ואם קפה שחור הוא לא בדיוק כוס התה שלכם, תוכלו למצוא שם גם תה צמחים משובח עם מוטיב האגוזים החוזר.

חשבון בבקשה
דיאט קולה – 11 ₪
שליש סטלה – 19 ₪
פלטת סלטים – 15 ₪
כרובית - 20 ₪
חומוס גרגירים - 20 ₪
שיפודים פרגיות/אנטריקוט/קבב - 30/34/29 ₪
כנאפה - 35 ₪
פעמיים קפה - 8 ₪
סה"כ - 231 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי