לא על הדגים לבדם

איך מרפאים לב שבור
אני משערת שאף אחד מכם לא יופתע לשמוע שאני אוהבת אוכל, אבל ממש ממש אוהבת אוכל. אתם וודאי יכולים לתאר לעצמכם את שיברון הלב שתקף אותי השבוע כשהתבשרתי שייתכן שיש לי רגישות כלשהי למזון. אין צורך להעמיק בפרטים, רק אספר שבשבועות האחרונים אני מקפידה להימנע ממאכלים מסוימים.

החיים עדין טובים, אני חלילה לא מתלוננת, אבל הם בכל זאת טובים קצת פחות ממקודם ומצאתי את עצמי חושקת פחות ופחות ביציאה למסעדות. עד שלפני כמה ימים החלטתי שזהו, לא אתן לגוף שלי לנצח אותי ולקחתי את עצמי ואת הרגישות הלא-ברורה שלי למסעדה. צירפתי לחבילה גם את ע' הנהדרת ושמנו פעמינו למסעדת הדייגים בנמל יפו.

לעת ערב בנמל
"הדייגים" עשו את מלאכתם נאמנה בנמל יפו הרבה לפני שהמקום הפך לעוד מתחם תל אביבי, אך אין ספק שמאז מתיחת הפנים שעבר האזור, פשוט וקל יותר להגיע למסעדה, גם אם בדרך צריך לעבור דרך מוסדות המתחרים עימה הן על הדגה והן על הקהל. אין מה לעשות, מסעדות בנמל, יהיה אשר יהיה, לעד תתמקדנה בדגים ו/או מאכלי ים ולא מדובר בדבר שלילי, כמובן. כיף להביט על סירות הדייגים, להריח את הים ולשמוע את הגלים המתנפצים, ולדעת שרוב הסיכויים כי המזון שיוגש לשולחן יהיה טרי במיוחד.

דגים מלפניי, מאחוריי ומתחתיי
גם אם מצליחים איכשהו, בכישרון לא ברור, להתעלם משם המסעדה, עיצובה לא מותיר מקום לספק. דגים, דגים ועוד קצת דגים מקיפים את הסועדים מכל עבר וכשאני אומרת מקיפים, אני מתכוונת לאקווריומים רחבי ידיים בכניסה, דגים מרשימים התלויים מהתקרה וצילומים יפהפיים של נמל יפו ודגיה על הקירות. בשלב כלשהו הבטתי ברצפה בציפייה כי תכלול צוהר ליושבי המעמקים.

ייתכן שערבי שני הם לא הזמן המתאים לבחון את האקוסטיקה במסעדות נמל יפו, אך שמחתי להיווכח שזו של "הדייגים" מוצלחת במיוחד. מוסיקת הרקע הנעימה והשקטה בשילוב המרווח המכובד והמכבד בין שולחנות הסועדים, אפשרו לנהל שיחות אינטימיות. לאחרונה פשה במסעדות תל אביב הנוהג להרעיש כמה שיותר, אולי בשאיפה לטשטש את החושים ולהסיט את תשומת הלב מהאוכל ואולי סתם מתוך היעדר התחשבות בסועדים ובעור התוף שלהם, בעוד שבמסעדת הדייגים, כאמור, מותירים את האוכל במרכז וטוב שכך.

אמיתות קולינריות
בבואנו לבחור משקה שילווה את הסעודה לא התלבטנו יותר מדי. דגים = יין לבן, זו אחת מאקסיומות (או שמא קונבנציות?) האוכל הראשונות שהתוודעתי להן, ששירתה  אותי נאמנה עד כה ועליה אני מקפידה באדיקות. החלטנו לתת למלצרית החמודה שלנו את זכות הבחירה והנחייתנו הסתכמה בבקשה ליין חצי-יבש. היא עשתה עבודה מצוינת ובחרה עבורנו ריזלינג 2010 של יקב רמת הגולן (120 ₪ לבקבוק, יש גם חצאים), יין טעים ונעים עד מאוד.

ה-מנה
כנהוג במסעדות מהז'אנר הזה, פתחנו את הארוחה במגוון סלטים (15 ₪ לסועד, 25 ₪ לסועד שלא מזמין מנה עיקרית), כשהמבחר גדול, גם אם לא חדשני במיוחד. ראויים לציון הזיתים המרירים כהלכה, החציל הקלוי והגזר המוחמץ שלא הצלחתי להפסיק לנשנש ממנו. בהמלצת הצוות המשכנו עם קלאמרי ושרימפס בחמאה, שום ויין (95 ₪), ופילה לברק (95 ₪). פירות הים הוכנו למידת עשייה מושלמת והרוטב הלם אותם היטב, אך התענוג המשמעותי של הערב היה הלברק. ע', מומחית של ממש בנושא דגים (ובנושאים נוספים,  אבל זה לא לעכשיו), הסכימה איתי שהוא היה עסיסי ורב טעם. הצלחת הריקה שהותרנו לא השאירה מקום לספק, זו היתה המנה המנצחת.

חשבון בבקשה
סלטים – 30 ₪
קלמרי ושרימפס בחמאה, שום ויין – 95 ₪
פילה לברק – 95 ₪
ריזלינג רמת הגולן – 120 ₪
קרם ברולה – 28 ₪
סה"כ -  368 ₪


*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי