כמו ספידי גונזלס

היה היה
את הביקור שלנו במקסיקנה ערכנו ל. ואנוכי ביום שבת לאחר השכשוך השבועי שלנו בים. לעומת השבועות הקודמים בהם נהנינו מהשמש, מהחול הנעים וטמפרטורת המים הנפלאה הפעם נחלנו אכזבה, איתותים ראשונים לחורף המתקרב. את ביקור הבזק בים החלטנו להמיר בארוחה טובה ובעצם כך, הטלנו על המסעדה תפקיד לא פשוט - לא רק לרצות אותנו כפי שאנחנו מצפים מכל מסעדה לעשות, אלא גם להמיר את תחושת האכזבה בתחושת שובע מפנקת.

מקסיקנה הוותיקה שכבר צברה מוניטין לא קטן קיימת כבר שש שנים במיקומה המרכזי על פינת הרחובות בן יהודה - בוגרשוב. יש משהו באזורים הללו - הירידה מבוגרשוב לכיוון הים, השיטוט באזור בן יהודה בואכה אלנבי ומגדל האופרה – שמזכירים לי באופן אישי קצת חו"ל. זה כנראה נובע מכמות התיירים שמתרכזים שם בכל עונה שהיא עקב הקרבה לים התל-אביבי אבל לא רק. יש משהו אחר באותנטיות שנשתמרה עדיין במקומות הללו אם זו הבנייה הישנה, הדיירים מסביב והריח השונה שיש באוויר.

עיצוב ואווירה
מקסיקנה משתלבת היטב בצומת רחובות זה שכן המטבח המקסיקני והטקס - מקס (טקסני - מקסיקני) קורצים מאוד למגוון התיירים שפוקדים את האזור. עם זאת ברור שמיקום בלבד אינו מספיק כדי לייצר קריאה המונית ולא בכדי עובדת מקסיקנה בגאון כל כך הרבה שנים. ההקפדה על כל פרט החל מעיצוב המסעדה ועד לתצורת המנות וטעמן מייצרת את היתרון הייחודי של המקום. השימוש המוקפד בליים ולא בלימון היכן שצריך ובפלפל חלפניו ולא בפלפל הרגיל באחר הם הניואנסים שמרגשים את ההמון. אמנם ברבות השנים ביצעה מקסיקנה התאמות בתפריט הנדרשות לחיך הישראלי (שלא ממש רגיל לאכול חריף), אך עם זאת לא חרגה מעקרונות הבסיס שהנחו אותה, נותרה עקבית ונאמנה לדרכה ולאור כל אלו – גם להצלחתה.

כיאה למסעדה תל אביבית שצריכה להכיל סועדים רבים במקום מצומצם יחסית, נראה כי במקסיקנה הצליחו לייצר אופטימזציה בעניין סידור השולחנות והכיסאות, תוך הכנסת מקסימום סועדים במינימום מקום תוך ביטול תחושת הצפיפות. חרף העובדה שהמסעדה הייתה כמעט מלאה (וזו עוד נחשבה כ"שבת חלשה" לפי בעלי המקום), הרי שהאינטימיות בין שולחן אחד למשנהו נשמרה ודווקא כשבחרנו לזלוג במבטנו לשולחנות אחרים המנות שהונחו עליהם רק גרמו להגברת הרעב. כל מנה שכזו עוררה סקרנות בקרבנו ואם לומר את האמת השתעשנו בניסיון לנחש באיזו מנה מדובר, לפחות עד שקיבלנו את שלנו.

מה אוכלים?
למנות הראשונות ביקשנו לטעום שתיים ממנות הדגל של המקום - טוסטאדה שרימפס (29 ₪) שהיא טורטיית תירס קריספית ומעליה כרוב כבוש, בצל סגול, גוואקמולי, פריחולס, סלסה בלנקה ושרימפס ברוטב חלפניו ליים, שילוב שיצר סימפוניית טעמים של ממש ומרק טורטייה פיקנטי (29 ₪) שהורכב מרצועות עוף, רצועות טורטיית תירס וירקות שרק הפיקנטיות שלו עוררה עוד יותר את התיאבון. לעיקרית ביקשנו לטעום את הטאקו קון קרנה (59 ₪) שהורכב מזוג טורטיות קשות ופריכות כשבתוכן תבשיל בקר שבושל באריכות עם חסה, עגבנייה ופריחולס ואת פחיטה קון פויו (69 ₪) שעליו עוד נרחיב אחר כך. במקביל לגמנו משתי מרגריטות -הקלאסית החמצמצה וקאנקון המתקתקה (36 ₪ כל אחת).

אחרי העיקריות, ניחתה עלינו כמות עצומה של סוכר בדמות שלושה קינוחים מפנקים: הפלאן בעל המרקם העדין (26 ₪), הטרס לצ'ס (26 ₪), שהייתה עוגה מקסיקנית משלושה סוגי חלב והוגשה עם קצפת ורוטב פירות יער חם. בנוסף, מטורפים שכמונו, נשנשנו את ה-Paletas (13 ₪ ליחידה) - קרטיבים מקסיקניים שעשויים מחומרים טבעיים בלבד ומגיעים במגוון טעמים ייחודיים (שוקולד-צ'ילי, אבוקדו!, קוקוס ועוד) שהופכים את כל חוויית הארטיקים הישראלים המוכרים למשעממים.

מנה מנצחת
הים והשמש ידועים כמעוררי רעב ולכן הגענו למסעדה עם תיאבון מפותח. מבין שלל המנות שהוגשו לנו, בין אם אלו הראשונות המוקפדות, העיקריות המדוקדקות וקינוחי הפלא, מנת "פחיטה קון פויו" (69 ₪) הרשימה אותנו בעיקר. המנה כללה מספר טורטיות מקמח לבן / תירס (עוד על אלו בהמשך) והוגשה עם מספר ממרחים דוגמת סלסה בלנקה אדומה, פריחולס (שעועית שחורה) וגוואקמולי (אבוקדו). בנוסף קיבלנו גם אורז מקסיקני מתובלן ומעודן להפליא ורצועות עוף עם בצל.

אנחנו מתורגלים בגלגול טורטיות בביתנו אבל בכל זאת השתמשנו בשירותי הייעוץ על גבי הפלייסמנטים (אגב, בדיוק בימים אלו ממש הציעה האקדמיה לעברית מילה חדשה לפלייסמנט – "מצעית") וכך מרחנו את המטבלים והממרחים ודחקנו עוף ואורז (כן, כן, אפילו אורז, כך היה כתוב וכך עשינו) גלגלנו בהנאה ובלסנו את הטורטיות חיש קל. מבחינת הטורטיות מאפשרת מקסיקנה לבחור בין טורטיות מקמח לבן המקובלות בעולם ובישראל ובין טורטיות תירס שלמעשה קטנות יותר בקוטרן אך מקובלות יותר במקסיקו. הטורטיות מהקמח הלבן נעמו לנו יותר אך כפי שנאמר לנו אחר כך זהו טעם נרכש וכמעט כל מי שטועם משני הסוגים מעדיף עם הזמן דווקא את אלו מהתירס.

חשבון בבקשה
על שלל טעמיה הצליחה מקסיקנה להשרות אווירת חו"ל נדרשת ולא פחות חשוב - להמיר את אכזבתנו הקלה מן הים לאושר קולינארי צרוף. הארוחה המענגת הסתכמה ב-336 ₪ לפני טיפ.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי