אותה טבריה רק אחרת

זיכרון ילדות
לפני כשלושה עשורים בעודי נער צעיר, אחת לשנה הייתה משפחתי נארזת בקופסת המתכת המתגלגלת לצד מזוודות עמוסות ושקיות במבה ויורדת מירושלים לחופשה השנתית. באותם ימים, חופשה בחו"ל הייתה פריבילגיה השמורה למעטים ויעדי התיירות נעו על ציר אילת – טבריה - נהריה. בחופשות היינו מבלים זמן איכות משפחתי, מטיילים ומבלים שעות ארוכות בשמש הקיצית, שאז חשיפה אליה נחשבה סגולה לבריאות. כילד טוב ירושלים הים הגדול נראה לי מאיים, וצריבת המלח בעיניים הייתה כסימן לזעפו הרדום.

לעומתו, הכנרת על מימיה המתוקים הייתה לי מגרש משחקים רטוב ואהוב, ולכן טבריה הייתה היעד המועדף עלי. מסיבה עלומה, בשלב מסוים יצאה טבריה מרפרטואר ערי הקיט המשפחתיים שלנו ומאז, בביקורים ספורים בעיר, לא הצלחתי למצוא ולו ברמז את הקסם הנושן. והנה, בביקורי אתמול, כאילו הוסר לו ערפל בן 20 שנה מעל פני העיר וקסם ישן חדש עט על רחובותיה, העוברים שיפוץ נרחב. הטיילת המשוקמת והמזרקה האור - קולית המוגדרת כפלא החדש של הצפון, מחזירים עטרה ליושנה.

אבא גנוב
הגענו לעיר לשם ביקור בטבריה הקטנה, מוסד טברייני ותיק, השוכן בבית אבן הסמוך לחומת העיר העתיקה. המסעדה שהוקמה על ידי רפי, אב המשפחה, שהשכיל להעביר לילדיו את האהבה לעיר ולאנינות הטעם, פועלת כעסק משפחתי מעל 30 שנה. שני בניו, אשר צברו ניסיון קולינארי רב בניו-יורק, תורמים להמשכיות העסק המשפחתי. לאורך השנים, שינה המקום את אופיו בהתאם לרוחות הזמן וכיום מציג עצמו כביסטרו צרפתי עם נגיעות ים תיכוניות. העיצוב האירופאי, ספון עץ ושולחנות כבדים הממלאים את החלל, צוות מלצרים חרישי ומקצועי שנע ביעילות מופתית בין השולחנות, ברקע מוזיקת ג'ז ודרך חלונות מקושטים, ניבטים רחובות העיר העתיקה על שילובם המקסים של אבני הבזלת והגיר.

לחיי הרומנטיקה
התיישבנו לצד חלון קשתי שאורות שקיעה אדומה של תחילת הקיץ ניבטו דרכו. תחילה סקרנו את תפריט האלכוהול המגוון והתרשמנו ממבחר היינות הישראלים על שלל הקטגוריות ומחיריהם המצוינים. בחרנו לפתוח בגמלא שרדונה 2009 של יקבי רמת הגולן (80 ₪ לבקבוק). יין יבש בעל טעם מרוכז, גוף בינוני, המתאפיין באף פירותי - פרחוני עשיר עם נגיעות של אגס ולימון ורמיזות קלילות של עץ אלון ווניל. לפי כללי הטקס, היין הוצג לפנינו, נפתח ונמזגה ממנו כמות קטנה לכוס מבהיקה, שהועברה עם הפקק החלוץ לבחינתה של רעייתי. לאחר שהתקבל אישורה, התמלאו כוסותינו, והבקבוק הונח בשמפנייר לשמירת קרירותו. היין התלווה יפה למנות שבאו בהמשך ותרם את תרומתו למצב רוח עליז מסביב לשולחננו הרומנטי.

סיפור שהיה
התפריט נחלק לשני עולמות קולינאריים: מנות צרפתיות קלאסיות ומנות ים - תיכוניות, כאשר מכל עולם דלו את הטובות שבמנות ומהן קורץ התפריט. בחרנו ליהנות מכל העולמות: דג לברק צלוי בתנור ברוטב לימון ושום (94 ₪), שכמו לקוח מטברנה יוונית ברודוס, וסטייק פילה בקר ברוטב פלפלת (145 ₪ ל-300  גרם), אחת ממנות הדגל אשר מלווה את המקום מימיו הראשונים. בזמן שהמתנו לעיקריות, נהנינו גם מפטה כבד העוף שהוגש עם ריבת בצל, טוסטונים ומלח שחור (49 ₪), מנה נוספת שהשתלבה נפלא עם היין הלבן.
לבקשתנו, הלברק היה הראשון לעלות על שולחננו. הדג הופרד מאדרתו והוגש שכוב על בטנו, על בסיס צלחת סגלגלה ולצד תפוחי אדמה אפויים וירקות בגריל. רמת הצלייה הייתה מדויקת ורוטב שומי מופלא העמיק עוד יותר את טעמו ושימש לטבילת התפודים האפויים. כאשר הוגש סטייק הפילה העונג הגיע לשיאו. הנתח המנצח נפרש לשלושה מדליונים שנסגרו בגריל ואצרו במעטה הצרוב, פנים מדמם כמבוקש. רוטב שמנת - חרדל מפולפל תרם לשלמות שנבעה משילוב תיבול מחמיא, בשר משובח וצלייה נכונה. 

חשבון בבקשה
לקינוח בחרנו בפאי אגסים שיכורים מעוטר באוכמניות (39 ₪), פרשנות מודרנית לטארט טאטן. בדומה לטארט, היה עדין, חמאתי ונימוח. בליווי אספרסו סמיך (9 ₪) הוא חתם במתיקות נעימה את הביקור המענג בטבריה הקטנה, שעלותו הסתכמה ב-425 ₪.

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי