לצאת מהקופסא

צפונה מכאן
אחד מהזיכרונות הטובים שיש לי מהטיול שלי באירופה עם ה-DJ הוא שבסוף כל יום עמוס בלונדון, היינו מקנחים באזור בין ערביים בישיבה על בירה באחד הברים שבאזור המלון שבו התארחנו. אני זוכר את עצמי חושב, שאומה שמסיימת כל יום עבודה בישיבה על הבר – ככל הנראה יודעת משהו שאנחנו לא יודעים. (בהמשך גיליתי גם את הסיאסטה הספרדית ואת הווקאנס הצרפתי והבנתי שככל הנראה יש לנו עוד כמה דברים ללמוד מאירופה).

אז השבוע, לזכר הימים הטובים, נכנסתי למכונית של הD.j- והצפנו אל בר הקופסא שבנאות אפקה. בנאות אפקה כבר ביקרתי לא מעט בחיי הבוגרים, אך גילוי הבר היה לי להפתעה. בתמימותי (או גאוותי) הנחתי שהמקום נפתח ממש לאחרונה, אחרת – כיצד לא ביקרתי בו עד כה? ולכן כששאלתי את עופר, מבעלי הבר, "לפני כמה חודשים נפתח "הקופסא?" והתשובה הייתה: "4 שנים", הייתי מעט המום.

סוד הקסם
נכון שהרבה ברים בתל אביב מגדירים את עצמם על פי גיל או סגנון הקהל שנוטה לפקוד את שעריהם? אז הקופסא הוא בדיוק הפוך. במיקום מרכזי מאוד, באמצע שכונת מגורים וותיקה בצפון-מזרח תל אביב, שוכן לו בר לא גדול, בעל חדר ראשי ועוד חדר עישון גדול – אליו כולם מוזמנים.השעה – כמעט שמונה בערב, והמקום מלא כמעט לגמרי (עד 21:00 הוא כבר יהיה מלא לחלוטין). סקירה קצרה של הקהל שמקיף אותנו מעלה רק מכנה משותף אחד: אנשים שמחים; משמאל – פרלמנט של חמישה גברים בני 50 שברור שזה המקום הקבוע שלהם. לידם – זוג צעיר בדייט (אולי ראשון?), לידם – יום הולדת  32 עליז במיוחד בשולחן של ארבע בנות, ומשמאל – אבא ובן בארוחת ערב / זמן איכות שאחרי יום עבודה ולימודים. וכולם מרגישים בבית.הסיבה שזה עובד כל כך טוב ככל הנראה, היא משום שהקופסא פשוט לא מתאמץ. לא מתאמץ להיות טרנדי, לא מתאמץ למשוך קהל בגימיקים, לא מתאמץ לספק חוויה מלאכותית – אלא פשוט מצליח להיות קונצנזוס: בר כיפי לכל מי שצמא, רעב, או סתם למי שחשקה נפשו בבירה.

שעה שמחה
"הגעתם בזמן" אמר לנו עופר, אחד משלושת הבעלים של המקום. "הזמן" הוא כמובן בין 17:00 ל- 20:00 והסיבה היא "ה-happy hour"": בין השעות הללו, כל לקוחות הקופסא נהנים מ-1+1 על משקאות הבר. מיהרנו גם אנחנו ליהנות מהמבצע והזמנו שליש סלטה ארטואה (25 ₪ ) וגוורצטרמינר של סנט.מישל האמריקאי (38 ₪ ). רק חצי שעה על הבר, וכבר הספקנו להכיר את רוב חברי הצוות הידידותיים, ואפילו כמה מהלקוחות הקבועים (מישהו אמר CHEERS?). גילינו שאם היינו מגיעים בערב שלמחרת (רביעי) היינו נהנים מערב מזרחי מיוחד שמתחיל ב D.j- סט, וממשיך לריקודי בטן על הבר ומשם – לך תדע. כמו כן, גילה לנו עופר שאם נמצא את עצמנו מסתובבים באזור באחר צהריים של יום שישי, נוכל ליהנות בקרוב גם מקבלת שבת ישראלית עם הרבה מוזיקה, אלכוהול ואוכל טוב. נעים לראות שבר וותיק עם קהל נאמן – לא קופא על שמריו, וממשיך לנסות לחדש ולעניין עבור אותם לקוחות קבועים וגם חדשים. המוזיקה הברזילאית שברקע נעמה לאוזניי, לא הפריעה לשיחה אבל גם הזכירה לי שבאתי רעב. (כן. ברזיל עושה אותי רעב)

לאכול מחוץ לקופסא
שי הברמן (שהתגלה גם כסופר מצליח!) חלק איתנו מניסיונו והנחה אותנו בשלב הזמנת האוכל. התפריט מגלה ששוב, הקופסא לא מתיימר להיות משהו אחר: הוא קודם כל בר, וככזה – אל תצפו ממנו למנות גורמה מתוחכמות של מסעדת מישלן, אלא רק לאוכל טוב ומשביע שילך נהדר עם האלכוהול שהזמנתם. מנה קלאסית (שהייתי חייב להזמין) הייתה ספיישל קלמארי מטוגן (38 ₪). אפשר לדבר על הטעם, אך קודם חייבים להזכיר את הגודל: לא ציפיתי לקערה הלבנה שנחה מולי לאחר מספר דקות ולא ציפיתי לכמות כזו יפה של קלמארי. הבלילה הייתה סמיכה ועטפה כל טבעת בשלמות השמורה רק למנות בר מטוגנות. האיולי שליד היה חמצמץ בדיוק כמו שאני אוהב, ואפשר להגיד שדי התעלמתי מה-DJ עד שנגמרה הקערה. לא שאני מרחם עליו, שכן ברגעים בהם הסטתי מבט, ראיתי אותו נהנה מאוד מהקרפצ'יו האדום שנח מולו.

כחלק מהרעב שלי, נקטתי בפעולת הסחה, בצעתי לי חתיכת לחם חמה ותבעתי את חלקי במנה, עם ביס מושלם של קרפצ'יו בקר (42 ₪), גילוחי פרמז'ן ועלי רוקט טריים.  חזרנו לדבר כאשר היה עלינו לחלוק את שני המיני המבורגרים (52 ₪) במשקל 180 גרם. שימח אותי במיוחד, שלמרות שמדובר במיני המבורגרים, שי (הברמן) שאל אותנו למידת העשייה. (אתגר אמיתי כשמדובר בקציצות קטנות יחסית). בביס הראשון הבנתי שמי שאחראי שם במטבח למנה שלנו – יש לו הרבה כבוד לבשר, וגם ההמבורגרים הקטנים (שאכלתי לא מעט בחיי) הצליחו להישאר עסיסיים וחצי נאים כפי שביקשנו. כיף. אני חיסלתי את הצ'יפס בזמן שהD.j- ביקר בשירותים, אבל למזלי הוא לא שם לב – שכן כשהוא שב אל הבר, הגיעה גם הפיצה שהזמנו, בהמלצת שי. משולש אחד בפנים, ושי לא טעה. פיצה דקה וחמה בעלת בצק פריך ואיזון מדויק בין רוטב לגבינה. והפפרוני שמעל? טוב, מה עוד אפשר להגיד על פפרוני (34 ₪ פיצה נפוליטנה + 6 ₪ תוספת).

הביתה לחזור
כמו בכניסה לחתונה, התחלנו את תהליך הפרידה מהמקום בלחיצות ידיים וסבב פרידות וחילופי בדיחות עם הסובבים – עופר הבעלים, שי הברמן ועוד כמה מהלקוחות הקבועים שכבר הספקנו להכיר בשעתיים וחצי בהם בילינו בקופסא. שעתיים וחצי? איך הזמן עבר כל כך מהר? ואיך הספקתי להכיר את כל האנשים הללו? זה כנראה חלק מהקסם של הקופסא.באוטו, על איילון דרום, הצטערתי לראשונה בחיי שאני גר בדרום תל אביב, ולא ליד הקופסא.

חשבון בבקשה
שליש סטלה ארטואה – 25 ₪
כוס גוורצטרימר סט. מישל – 38 ₪
קרפצ'יו בקר – 42 ₪
קלמארי מטוגן – 38 ₪
מיני המבורגרים – 52 ₪
פיצה נפוליטנה ופפרוני – 40 ₪
סה"כ – 235 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי