חצות ועדיין מוקדם

הסיפור שלנו נע בין העבר לעתיד, בין 1970 לשנת 2020, חוצה דורות וצורות מחשבה רבות ולמרות שפחות או יותר ברור איפה הוא מתחיל, בשום צורה לא ניתן לקבוע היכן הוא יסתיים. באופן שגרתי הייתי מספר לכם שתמר, אהובתי הירושלמית ואני התיישבנו לאכול במסעדת חצות בצהרי יום שישי קיצי אחד של אמצע אוגוסט 2012 אבל אני חייב לקפוץ לרגע לשנת 1970 לרחוב אגריפס בואך שוק מחנה יהודה הצבעוני, עת אבי אגמי פתח דוכן קטן באמצע הרחוב הסואן והגיש לעוברים ושבים פיתות עמוסות בצורה מרשימה, במנה מיוחדת במינה שלימים זכתה לשם הנצחי "מעורב ירושלמי".

ההיסטוריה חוזרת
מפאת קוצר היריעה אכתוב רק שחמש עשרה שנים מאוחר יותר ובעבודה קשה, המעורב הירושלמי של אבי גרם לעשרות אלפי לקוחות להזיל ריר רק למשמע שמו. בשנת 1985 התרחב הדוכן והפך למסעדה צנועה בת 15 מושבים שהגישה גם סטייקים איכותיים ומנות נוספות שונות. במשך עשרים שנה פעלה המסעדה ולמרות ששמרה על אותנטיות בצורה כמעט מוגזמת, הן מבחינת הציוד והן מבחינת כוח האדם, הלקוחות לא הפסיקו לזרום ובני הלקוחות המקוריים הפכו להורים בעצמם וגם ילדיהם, נכדיהם של הסועדים הראשונים היו מגיעים כדי ליהנות מהמטעמים המיוחדים של המקום. בשנת 2009 החליט אבי אגמי שהגיע הזמן לתלות את הסינר והתלבט בנוגע לעתידו של מפעל חייו. התשובה הגיעה דווקא מבניו שלו, אורן, חיים וספי אגמי, שלמרות שעסקו בתחומים שונים לחלוטין החליטו לאחד כוחות ולחזור לשורשים למסעדת חצות בה התרוצצו בים הסירים כילדים. והתוצאה? ובכן, אם אכתוב שהמקום עבר מתיחת פנים קלה, זו תהיה בדיחה גרועה.

על עיצוב ועל רעב
ביום הראשון של שנת 2012 נפתחה מסעדת חצות החדשה (מטרים ספורים ממשכנה המקורי) והציגה לקהל הלקוחות אולם ישיבה בן שמונים מקומות, תקרה שזורה בחלונות ודלתות עתיקים שנאספו בקפידה במשך חודשים ותאורה הבליטה את יופיו הנדיר של המקום. על קיר אחד במסעדה הודבקו גזרי עיתונות משבחים שלוקטו במהלך השנים, על מדף סמוך לתקרה הגבוהה הונחו שקי קטניות עצומים ומיני מכשירים עתיקים וכמובן, איך אפשר בלי שני קירות מלאים בתמונות שחור לבן של מיני מפורסמים שסעדו את לבם כטוב בחצות. אבל עם כל הכבוד לרצפה המצוירת המקסימה של המקום ועם כל החיבה שאני רוחש לאמנות העיצוב שבמסעדת חצות נעשה בה שימוש רב, תמר ואני הגענו מורעבים למקום ובאנו בעיקר כדי לאכול. גייסתי תעצומות נפש כדי לא לעצור בדוכן החיצוני שעדיין מגיש פיתות עם מעורב ירושלמי המוכן לעיני הלקוחות ורק הודות לתמר ולזה שכבר מזמן לא ישבנו במסעדה אמיתית ביחד, הצלחתי לעשות עוד כמה צעדים פנימה, להתיישב על הכיסא ולעיין בתפריט.

כיאה למקום שמכבד את עברו התפריט המקורי לא השתנה אבל היום הוא מכיל גם מגוון של מנות מודרניות יותר ועונה לסטנדרטים של מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה. אחרי שטף של פנכות חרסינה צבעוניות שהכילו שפע של סלטים ביתיים כמו חומוס מצוין, סלט עדשים ירוקות חמצמץ, סלט רצועות גזר וחריף שזכה אצלי לציון 11 מתוך 10 בדרגת החריפות, החלטנו להזמין מנת מעורב ירושלמי לאדון (69 ₪) ומנת שיפוד כבד אווז בליווי טוסטונים וסילאן לגברת (72 ₪). כל מנה עיקרית מגיעה עם שתי תוספות לבחירה ואנחנו הלכנו על מג'דרה אסלית ומשובחת, צ'יפס שמנמנים ופריכים, סלט שנותר מיותם מפאת חוסר מקום ובמיה מוצלחת ביותר ברוטב אדום וקטיפתי. מהשיפוד של תמר הספקתי לנגוס רק ביס קטן אבל אני יכול להגיד לכם שהסילאן היה מיותר לחלוטין מרוב שהיה זה ביס מתוק מעין כמוהו ומנת המעורב שלי הייתה כל כך גדולה שכשהחזרתי את הצלחת בסיום הארוחה, דאגתי לכסות את החלק שלא סיימתי בצ'יפס מפאת הבושה. חוץ מכל היופי הזה היה שם גם חציל בלאדי על האש בתוספת בשר טחון ושני חצאים צוננים של beck's (24/28 ₪).

על ראש שמחתי
לאחר שקבוצות גדולות הפגינו ביקוש רב להתארח במקום, החליטו האחים אגמי שצריך לדאוג גם להן ולפני חודשיים נפתח על חורבותיה של המסעדה הישנה אולם אירועים בן חמישים מקומות שמיועד לאירועים קטנים, שמחים ורעבים. האורחים בחלק זה של המסעדה נהנים ממטבח פרטי, מלצרים אישיים וכמובן שמנפלאות הטכנולוגיה המודרנית. מאחר ומדובר במטבח כשר למהדרין, במקום נערכות בין היתר בר מצוות רבות אך לא אחת גם מסיבות רווקים של בחורים קרניבורים במיוחד. מערכת הסאונד והמקרן במקום מאפשרים גם עריכה של כנסים שונים כמו גם העברת הרצאות וכך, בניגוד למסעדות אחרות, הסועדים במסעדה עצמה יכולים לאכול בנחת מבלי לסבול קבוצה גדולה ורעשנית מצדם והקבוצות השונות יכולות לזכות בפרטיות וביחס האישי ביותר.

יש דברים שלא משתנים
מסעדת חצות ממוקמת בין שכונת נחלאות הוותיקה ובין שוק מחנה יהודה המפורסם והאווירה בה ירושלמית למהדרין. ערב רב של פרצופים מקומיים ופחות מקומיים נאסף במקום עוד לפני השעה 12:00 בצהריים וכשהשעון הצביע על 13:30 כבר היה חלל ההסעדה מלא מפה לפה. בכל זאת, תמר ואני זכינו לשירות מושלם מידיה של מורן, שלמרות העומס הצליחה לדאוג לנו בצורה אישית ומקסימה. לשירות העצל והאיטי שאפיין את מסעדת חצות הוותיקה בשנותיה האחרונות לא נותר זכר, אבל המעורב ירושלמי נותר ללא שינוי, מתפצח בפה, חם בטירוף ומתובל בעוז.

בקרוב אצלכם
קצת לפני שיצאנו מהחלל המרהיב של מסעדת חצות שמיישרת קו עם מסעדות השוק המודרניות מבחינת איכות המנות וההקפדה על כל פרט, בירכתי את אורן אגמי וסיפרתי לו כמה כיף היה לנו וכמה כבר בא לי להיכנס למיטה ולהתחיל לעכל את החוויה. הוא מצדו הספיק לספר לי שבקרוב התל אביבים כבר לא יצטרכו לעלות לירושלים כדי ליהנות מארוחה ירושלמית כהלכתה שכן בימים אלה ממש מוקם סניף תל אביבי ראשון של מסעדת חצות ולפי התכנית הנוכחית, סניפים רבים עוד עתידים להיפתח ברחבי הארץ. נפרדנו ממנו ועשינו את הדרך הפקוקה של יום שישי בצהריים חזרה הביתה. "יש למה לחכות", אמרתי לתמר אחרי כמה דקות של נסיעה בפונטו המרוטה, אבל היא כבר ישנה כמו תינוקת יפה שאכלה יותר מדי כבד אווז לבד ונחרה קלות בירושלמית.

חשבון בבקשה
מעורב ירושלמי – 69 ₪
שיפוד כבד אווז בליווי טוסטונים וסילאן - 72 ₪
שני חצאים של beck's - 24/28 ₪
חציל בלאדי על האש בתוספת בשר טחון - 42 ₪
סה"כ – 207 ₪ של חוייה בלתי נשכחת

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי