דרכון איטלקי לג'ויה

תרגיל לאיטלקי המתחיל
באחד מערבי השבוע החמימים זה קרה. בן זוגי החוקי הסתכל עליי והפטיר כבדרך אגב: "מאמי, אז מתי את מוציאה לי גם דרכון איטלקי כמו שלך"? אהה! חשבתי לעצמי. מצאתי את הסיבה האמיתית שבעטיה הוא נישא לי - הבחור פשוט בנה על אזרחות איטלקית ואני לתומי חשבתי שהבלונד זה מה שעשה את ההבדל, לכו תבינו. הרגשתי קצת כמו בסרט "גרין קארד". האם זו עבירה להינשא רק עבור דרכון? והאם הוא תכנן את זה במהלך כל השנה שחלפה מאז היכרותנו? לז'ראר דפרדייה – כוכב הסרט ההוא - הפתרונים.

מאחר שלא יכולתי להראות לו בו במקום כי עליתי על מזימתו הזדונית להינשא לאיטלקייה על מנת למצוא מקום מפלט בפצצה האיראנית הממשמשת, החלטתי לנקוט בגישה אחרת. "אני מוכנה להוציא לך דרכון איטלקי, אם תוכיח את איטלקיותך ותיקח אותי לארוחה איטלקית לוהטת". למען האמת מדובר בדיל לא רגיל: מקלט משואה גרעינית בעבור ארוחת גורמה. האיטלקי לעתיד הסכים מיד, אך הבעיה העיקרית הייתה שאת רוב המסעדות האיטלקיות בעיר כבר חרשנו לאורכן ולרוחבן ואני, איטלקייה עם פאסון, התעקשתי על אחת חדשה ומרעננת. וכך שמנו פעמינו אל עבר נובה ג'ויה החדשה בסינמטק - האחות השלישית לסניפים בהרצליה וברמת החייל.

מוחמד בא אל ההר ונשאר שם
רחוב הארבעה כבר מזמן קנה לו מקום של כבוד בלב עולם הגסטרונומיה הארצי בכלל והתל אביבי בפרט אך אין ספק שהקמת מסעדה בתוך הסינמטק עצמו היא בבחינת הבאת מוחמד אל ההר ועשיית מסאז' בכפות רגליו גם יחד. הרי תמיד כשהולכים למסעדה לפני סרט יש את הלחץ המוכר ההוא- נספיק? ייתקע לנו בגרון? הקינוח יגיע לפני הפרסומות? נספיק גם למצוא חניה וגם להזמין מנות ראשונות? אז כמובן שבסינמה סיטי כבר עלו על זה ויצרו מתחם מסעדות מכובד הנושק לקולנוע (בראשל"צ בלבד, בגלילות עדיין תיאלצו להסתפק בבייגלה) אבל בסינמטק נאלצנו לחכות זמן רב עד שהביאו לשם את נובה ג'ויה שמתפארת במרפסת פנטסטית המשקיפה אל רחוב הארבעה שוקק החיים ובשילוב בריזת הערב המפתיעה של הימים האחרונים - בהחלט הרגשנו שתפסנו את אלוהים- או את מוחמד- בזנב.

איטליה הקטנה
למען האמת כדאי שכל מי שחפצה נפשו בדרכון איטלקי יבקר בנובה ג'ויה. מלבד אוכל איטלקי בתפריט תוכלו למצוא גם קורס באיטלקית וגם סדנת בישול איטלקי. שקלתי להשאיר שם את בן הזוג לסוף שבוע שלם כדי שיחזור איטלקי למשעי, אבל בלעדיו, בואו נודה, אני חצי בן אדם. אז אם לא קורס איטלקית (לא היום לפחות) כדאי לפחות ללגום יין איטלקי ואין כמו מוסקטו קר כקרח ומתוק מתוק - לליווי ארוחה איטלקית כהלכתה. אני יודעת שיש כאלו שמעדיפים דווקא לקנח עם המוסקטו, אבל בשבילנו הוא היה בן לוויה מצוין לכל הארוחה. אנחנו אוהבים את היין שלנו מתוק מתוק ועם לייבל איטלקי עליו. בדומה לגוורצטרמינר הקבוע שלנו, גם המוסקטו מחליק בגרון באלגנטיות, והולך מצוין עם כל מאכל- קל או כבד ככל שיהיה.

ברומא התנהג כרומאי
נתחיל מהסוף: שתי המנות הראשונות הממו אותנו. הרסו. קרעו. שנינו לא היינו יחד באיטליה מעולם - כל אחד מאיתנו היה עם אקס אחר ושכוח אל, אבל שתי המנות הללו גרמו לנו להרגיש כאילו בכל זאת עשינו יחד טיולון קטנטן לארץ המגף. מנה ראשונה של ברוסקטת טרטופו הכילה ברוסקטה קראנצ'ית כהלכתה ועליה מחית כמהין דומיננטית, ארוגולה וביצה קשה. נשמע פשוט? הצחקתם. סוף סוף מחית כמהין מורגשת כמו באיטליה - ומי היה חולם להוסיף לה ביצה? אליאב גולדנברג, השף של נובה ג'ויה כך מסתבר. מנה מבריקה. את המנה הבאה לא אכלתי באיטליה אבל מבחינתי אני מוכנה לאכול אותה גם בתימן, העיקר שאוכל לנגוס בה השכם והערב: טארט בצל אפוי מקורמל בחמאת מרווה לצד קרם פרש. הבצל המתקתק שבא במגע עם הבצק הפריך- מה זה הדבר הזה? ממתי פשטידת בצל היא כה אלוהית? ככה זה, כנראה, באיטליה. דווקא הפוקאצ'ה שליוותה את המנות נפלה מהן ברמתה - אבל כשיש כאלו ראשונות בהחלט אין צורך בפוקאצ'ה.

גם בעיקריות הייתה לנו עדנה: מוסר ים בסגנון ליבורנו - אפוי בתנור עם פרמז'נו ופטרוזיליה מוגש בציר גדים עם עלי מנגולד מוקפצים בחמאה. דג טרי, טעים ונעים אבל בכל זאת דג, ודג לא מזכיר לי איטליה וכבר לא מסעיר אותי כמו פעם. מה שכן מזכיר לי איטליה ובגדול זו מנת הריזוטו אפונה וחזה אווז שבהחלט חזרה והדגימה שכאן יודעים לבשל אוכל איטלקי משובח. קינחנו בטירמיסו קלאסי, ובביס האחרון ידעתי שאין ברירה: בן הזוג עבר את המבחן, ולקח אותי לטעימה באיטליה. עכשיו לא תהיה לי ברירה אלא להנפיק עבורו דרכון איטלקי.

חשבון בבקשה
בקבוק מוסקטו – 116 ₪
ברוסקטה טרטופו- 38 ₪
טארט בצל- 39 ₪
מוסר ים – 98 ₪
ריזוטו אפונה וחזה אווז- 74 ₪
טירמיסו- 39
סה"כ - 404 ₪

סוף דבר
אז לאחר שפעלתי כדי למלא הבטחתי להנפקת הדרכון האיטלקי המיוחל ואולי להבטיח לעצמי עוד ביקור בג'ויה לחגיגות קבלת הדרכון, מסרו לי חגיגית בשגרירות האיטלקית שבעל יכול לקבל דרכון רק לאחר שעברו 3 שנים מיום הנישואין. לא פראיירים האיטלקים הללו. גם להם עבר בראש הסרט "גרין קארד". אין ברירה, נצטרך לחפש סיבות אחרות ללכת לג'ויה שוב. בקרוב.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי