חוגגים בשר בגדרה

מרחץ האדים התל-אביבי הבלתי פוסק בשבועות האחרונים משבש לי את יכולת החשיבה. אחוזי הלחות הגבוהים שדואגים להישאר כל העת ברמה גבוהה (כי חס וחלילה, מדוע שירדו?) מביאים אותי להיות ספון כל העת תחת מיזוג, ללא יכולת לנשום אוויר צח (כי אין), ללכת לים, שלא לדבר על לרוץ. אז החלטנו - ל. ואנוכי – לעשות מעשה בסוף השבוע, להרחיק לשפלה, במטרה לצאת מתוך בועת האדים המעיקה של אזור החוף ולעשות את כל הדברים שנבצרו מאיתנו - לטייל קמעא, לשאוף אוויר לא ממוזג ולבקר במסעדת הבשרים הכשרה צ'ורסקו.

הכל אודות הקונספט
צ'ורסקו (בספרדית: חגיגת בשר) הוקמה לפני כשנה וחצי באחד הרחובות המרכזיים והוותיקים במושבה גדרה - רחוב הבילויים (עוד על האווירה, בהמשך), כשהיא ניצבת בולטת בתחילת הרחוב התלול יחסית וקל להגיע אליה משני קצותיו. דווקא בדרך חזרה גילינו כי קרבת המסעדה לחנייה לא מועילה בהרבה כשאתה נושא איתך משא כבד של בשר... בתחילת הסעודה הופתענו ובסופה שמחנו לראות כי גם גדרה, חרף היותה מושבה קטנה יחסית, המונה קצת פחות מ-25 אלף תושבים, זוכה למסעדת בשרים אמיתית, כזו שמתייחסת לבשר במלוא הרצינות ומעניקה לו את הכבוד הראוי.

סביבת המסעדה
קשה שלא להתרפק בצ'ורסקו על הנוסטלגיה. אמנם עשינו שיעורי בית בטרם הגענו למקום וחקרנו קצת את ההיסטוריה של המושבה וסביבתה, אך גם מי שלא עשה כן, עצם ההליכה ברחוב הבילויים, שמה של הקבוצה (ביל"ו) שנוסדה בשנת 1882 והציבה לעצמה למטרה להתיישב בארץ ישראל, מעלה ניחוח היסטורי. צ'ורסקו שוכנת באחד מאותם מבנים נושנים שהוקמו עוד בימיה הראשונים של המושבה, כשהבעלים ושף המסעדה משליך אותנו רחוק יותר במחוזות הדמיון כשהוא מספר כי עצי הפיקוס שנשקפים מחלונות המסעדה ניטעו לפני לא פחות מ- 84 שנים על ידי בעלי הבית בהיותו ילד. נוסטלגיה כבר אמרנו?

עיצוב ואווירה
מנהלי המסעדה לא שינו הרבה במבנה החיצוני של הבית, כך שמבחוץ ניתן בעזרת דמיון פורה לחשוב כי מדובר בבית ביל"ויי מתקופה קדומה. העץ משמש מוטיב חוזר בכל תחומי המסעדה ומורגש בה היטב, כיאה למסעדת בוקרים. צ'ורסקו מחולקת באופן סכמטי למספר חללים אשר כל אחד מהם מכיל מספר שולחנות עץ כבדים לסועדים. כמו כן, חדר נוסף משמש כחדר אירועים ויכול להכיל עד כ- 20 אורחים ולו כניסה נפרדת מתוך החצר. מחוץ למסעדה, הן בחצר הקדמית והן בחצר האחורית קיימים מקומות נוספים, המתאימים לימים פחות חמים בשנה. אגב, למי שתהה, למרות הבריחה מהלחות התל-אביבית, גם בצ'ורסקו נזקקנו למזגן, שעשה עבודה לא רעה כלל בהתחשב בחלל המרכזי הגדול של המסעדה.

עיקר העניין
למנה ראשונה בחרנו להתענג על חציל קלוי בפחמים שהוגש עם סלט עדשים אורגניות וטחינה גולמית (36 ₪). חציל קלוי אמנם נחשב קלישאה, אולם גם במקרה זה המרקם העדין ביחד עם קופצניות העדשים הזניקו את המנה כמה דרגות מעלה. כחלק ממנת החציל הקלוי קיבלנו פוקאצ'ה מהבילה מהטאבון ועמה מבחר רטבים (בהזמנה רגילה 19 ₪). כיאה למסעדה שמתמחה בבשרים בחרנו להתמקד בעיקריות בפילה בקר 250 גרם (119 ₪) ונתח קצבים (129 ₪). מנות הבשר הגיעו עם תוספת אחת לבחירה (שהייתה לא פחות גדולה מהמנה עצמה...) והיו עשויים בהתאם למידה שביקשנו. ניכר כי הטיפול בהם נעשה בידיים מקצועיות ומיומנות שהשאירו את חותמן עוד הרבה אחרי שעזבנו. מנת כבד אווז בדייט לוהט (69 ₪) שכלל שני מדליוני כבד אווז בגריל, פרופיטרול במילוי פטה כפרי של כבד אווז, מעט ציר בקר וריבת בצל היממה אותנו. מודה, גם בנו מתעוררים והתעוררו לא מעט רגשות אשם כשאנו אוכלים כבד אווז, אולם במקרה זה ההגשה, הניחוח והטעם כמובן ניצחו בגאון את המשוואה. שילוב הטעמים וההכלאה בין כבדי האווז לצנימים, לריבת הבצל המתקתקה – פיקנטית, היוו מנה מנצחת של ממש. שבבי צ'יפס בטטה וסלט הירוקים שנחו בצד המנה השלימו את מרבד הטעמים בחך ויצרו הנאה צרופת חושים. לקינוח (ולא כי באמת היה מקום) טעמנו מנת בואנו (42 ₪) - שלישיית גליליות פריכות, במילוי קרם שוקולד, גנאש שוקולד מריר ואגוזים, מוגש עם רוטב שוקולד חם שהיוותה סיום מקפיץ ומרענן לארוחה קיצית מעולה.

חשבון בבקשה
בתוספת הזמנה של שני בקבוקי קולה זירו (12 ₪ כל אחד) הסתכם החשבון (כאמור, ללא הפוקאצ'ה שנכללה בתוך מנת החציל), ב-410 ₪ לפני טיפ.
אולי לא הכי זול, אבל בהחלט משתלם ומומלץ, בטח עבור אוכלי הכשר.

להזמנת מקום במסעדה לחץ כאן

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי