בלה בלסימו

נפגשנו כך
עמק יזרעאל היה החצר האחורית ומגרש המשחקים של נעוריי ושמורה לו פינה חמה בליבי. במעיינותיו רחצתי בימי שרב, במשעוליו רכבתי ועל כרי דשא נסתרים אהבתי. למרות הפיתוח המואץ בישובי העמק האופי הכפרי נותר כשהיה. שמחתי מאוד שבבוא הקיץ אזכה לבקר במסעדה האיטלקית החדשה בלה בבית שערים, בפתחו המערבי של העמק. אל הביקור הצטרף חבר ותיק ואצן מקצועי שחי בקליפורניה כבר שנים אך מתמיד ומגיע לארץ  כל שנה כדי להשתתף במרתון תל-אביב. לביקור במסעדה קדם טיול בשמורת אלוני - אבא הסמוכה, שמורה קטנה אך מגוונת במיני עצי החורש והפרחים הגדלים בה.

עיצוב ואוירה
הגענו אל בלה בשעה בה הצללים מתארכים, והשמש נוגעת בכתום עדין. מארחת קיבלה את פנינו בחיוך רחב והובילה אותנו דרך חלל המסעדה המעוצב אל שולחן הפונה דרך חלון ענק לעמק הירוק. קורות עץ הן חומר הבנייה הדומיננטי במבנה, חומר אשר מעניק חמימות אך גם עלול להעיק בתחושת כובד. שימוש בגוונים בהירים עם ריצוף וריהוט תואמים ומרווחים נאים בין השולחנות מצליחים להשיג את ההיפך ולהעניק תחושה קלילה ושמחה. צוות מחויך ומוזיקה קלילה משלימים את האווירה. משהתיישבנו הוגש אל שולחננו בקבוק מים צוננים ושתי כוסות למברוסקו מבעבע. תפוסה מרשימה בלטה לעין ונראה כי בזמן הקצרצר שפועלת המסעדה שמה יצא למרחוק. קרקושי סכו"ם ומנגינת כוסות יין מושקות לחיים הוסיפו עליזות.

מנה מנצחת
התפריט של בלה מחולק לסלטים, פיצות, פסטות בהכנה ביתית, דגים ובשר. ביקשנו לחלוק כמה מנות ולקבל את כולן יחדו, והשולחן נערך ביעילות בהתאם. בחרנו בקרפצ'יו בקר (45 ₪), בסאשימי טונה אדומה על קרם אבוקדו וסלק (66 ₪) בפיצה יוונית (48 ₪), ובאנטריקוט ברוטב יין אדום (132 ₪). מיד לאחר שסיימנו להתדיין עם המלצרית ולהזמין הוגש לשולחננו טס עץ ועליו לחם חם לצד מטבל איולי בצ'ילי חרפרף, סלסה של עגבניות טריות ושום בשמן זית וזיתים שנכבשים ע"י אביו של השף, אשר זכו מחברי לתואר הזיתים הטעימים בתבל. הפיצה היוונית הייתה הבאה לבוא על צלחתנו. בקוטר משפחתי ובבצק דק ומתפצח שנחרך במידה הנכונה בתנור האבן, רוטב עגבניות טריות קליל ורענן, בשר חציל צרוב בגריל, לבבות ארטישוק כבושים, גבינת עיזים ובמרכז ביצה רכה הייתה זו הפיצה הטובה ביותר שאכלתי מאז הביקור בעמק אאוסטה בצפון אטליה, וזה היה לפני 15 שנה. הבא להיטרף היה סטייק אנטריקוט חמאתי במשקל של כ-400 גרם שהוגש עם קרם פירה בחמאה ובצלחת נפרדת ירקות גינה בציר יין אדום נפלא. הבשר המשובח מגיע מעדרי בקר צעירים ישראלים אשר הטיפול בהם מוקפד ביותר, כפי שהעידו רמת השיוש, המרקם הנימוח והטעם המופלא.

איכות הבשר הגבוהה ניכרה גם בקרפצ'יו, אשר כמו המנות האחרות עוצב ביד אומן. נתחי הפילה רודדו לפרוסות דקות אך לא שקופות, בוזקו בחומץ בלסמי, פלפל גרוס, שמן זית ובמלח גס ועוטרו בעלי מיקרו וברצועות פרמז'ן. פירמידה של טוסטונים מפרוסות ג'בטה משוחה בשמן זית ועלי תבלין שימשו כר מושלם לזלילת המנה הנדיבה והמומלצת. ומעל כל אלו, המיוחדת, והמרשימה ביותר הייתה סאשימי הטונה. במשחק צבעים משובב לב בין קרם סלק בורדו לקרם אבוקדו ירוק ניצבו משולשי טונה אדומה נאה על צלחת סגלגלה, נתמכות בפרוסות דקיקות של צנונית ובצל סגול ומעוטרות בסלסולי אפונת גינה. הקומפוזיציה העליזה שעל הצלחת, האיזון המושלם בטעם, התבונה בהקניית המרקם שמתקבל מרכות הדג והניגודיות שבפריכות הירקות הובילה את המנה לאליפות. בעוד חברי הסתפק בכוס הלמברוסקו הוספתי להזמנה יין אדום מיקבי יתיר בצבע רובי חזק (32 ₪ לכוס).

חשבון בבקשה
המנות היו ברמה של מסעדת גורמה והאלמנטים הבולטים לעין בכל אחת מהן הם איכות חומרי הגלם והגשה מרהיבה. המחירים, לעומת זאת, כמו גם האווירה תואמים מסעדה כפרית רוגעת, ועלות הארוחה הדשנה הסתכמה, עם אספרסו ב-341 ₪. חווית הביקור בבלה זוכה להיכנס לקטגוריה של המסעדות המובילות והמחדשות בזכות ניהול נכון, צוות מקצועי וכישרונו יוצא הדופן של השף עידן ליפשיץ. עידן למד והתנסה בכמה מן המובילות והמוכרות במסעדות ארצנו, וכעת הוא מוכיח שביכולתו לחדש, לעצב ולהלהיב במקום משלו במנות היוצאות תחת ידיו המבורכות.

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי