מידנייט ברקפסט

השעון אמנם הצביע על תשע בערב, בכך אני בטוחה, אך עם כניסתנו למסעדת הדיינר המסוגננת בורכנו דווקא בברכת "בוקר טוב" מפתיעה. למעשה, במקום אליו הגענו הברכה אינה מפתיעה כלל, כיוון שבמסעדת בנדיקט בהרצליה הבוקר, נמשך כל היום.
בעקבות הקונספט של המסעדה נסחפתי לדיון פילוסופי ביני לבין עצמי, שכלל שלל שאלות קיומיות דוגמת מי החליט שתחילתו של יום חייב לקרות בבוקר? ומה לגבי אנשי הלילה, שיומם מתחיל בשעות שרובנו הולכים לישון? אולי בכלל ביצים וגבינות מתאימים לז'אנרים אחרים מלבד ארוחות בוקר ומי הוציא מאותה תזונה מוקדמת את מאכלי הים? את התשובה, אם תהיתם, טרם מצאתי, אך אין ספק שארוחת הבוקר הלילית שינתה אצלי כמה קיבעונות למה מתחיל מתי ואיפה.

כמו בבית
לכל אחד יש את הפינה שלו בבית, הפינה שמהווה את מרכז ההתרחשות. עבורי, מדובר במטבח. שם עולים קולות השמן הרותח, גלישת המים מהסיר וריחות התבשיל הסופג את הטעמים. עבורי המטבח הוא תחושה של בית וזו הסיבה שמיד עם כניסתי לבנדיקט יכולתי להישבע שאני במטבחה של אמי. בוודאי תחשבו שריחות המטבח הם שהציפו את זיכרונות העבר, ואכן הם היו מצוינים אך דווקא העיצוב תפס את מרכז תשומת הלב. כוורות העץ הגדולות הפרושות לאורך המסעדה, מפרידות בין שולחן לשולחן ומכילות מוטיבים מוכרים מהמטבח הנוסטלגי, מדגישות שנעשתה כאן מלאכת מחשבת. אותה מטחנת קפה עתיקה, מאזניי משקל מכאניים, ורדיו שהזכיר נשכחות היו אלו שגרמו לי לחוש בבית.

לצד המוטיבים החמימים התקיימו במקביל במעין קריצה, אלמנטים מהחוץ. בעיניי, גולת הכותרת ניצבה ממש בלב ליבה של המסעדה כשמעל הבר המרכזי המרובע נישא גאזיבו ענק בנוי מקונסטרוקציה מפורזלת ממתכת ובתוכו שלל צמחים צבעוניים מפלסטיק. גם התאורה המתחכמת למראה שנעטפה במעין כלוב ציפורים הפיצה אור חמים ותרמה לאווירה במסעדה רחבת הידיים. אומנם מיקומו על צוק הים בהרצליה, בעומקו של מרכז תיירות ונופש עשוי להטעות ולגרום לבאים לחשוש מעומס, אך באי המסעדה רחוקים מהמולת החוף ונהנים משירות אדיב ומקצועי כיאה למסעדה ברמתה. לאלו המעדיפים לנשום את ריח המלוח, למסעדה מרפסת חיצונית הכוללת מתחם דשא קטן, נדנדות וכמובן פינות ישיבה לסועדים.

הבוקר של הלילה ההוא
תפריטה של בנדיקט כאמור הוא תפריט ארוחות בוקר המוגש לאורך כל היום, תוך הרחבת אופקים וגיוון תבשילים מכל העולם. כך, ארוחת בוקר תמימה לכאורה יכולה להכיל מרכיבים מוכרים ושמרניים לפרוץ גבולות והרגלים עם שילובי שרימפס ונתחי בשר לצד האומלט המצוי. נשמע כבלתי מתקבל על הדעת, אך התבונה מתמוססת, ממש כמו החמאה בפרנץ' טוסט, כשבלוטות הטעם פוגשות בהרכבים המפתיעים, שפתאום נראים הגיוניים כל כך. למעשה, בנדיקט נותנת מענה לרעב 24/7.

הבוקר הלילי לווה על ידי תום המלצר האדיב שלנו, שהאיר את עינינו למנות המיוחדות. כבר מהרגע הראשון הייתה הבנה עמוקה בין תום לבינינו בנוגע ליעד ההזמנה, וכשתום רק מצמץ לעברן של פטריות הפורטובלו, האצבע שלי כבר הייתה מונחת על שורת התפריט המתאימה. ואכן, מנת הפתיחה של פטריות הפורטבלו, מושרות בשמן זית, שום ותימין, מונחות לצריבה על הגריל, ומלוות בגבינת עיזים ווינגריט בלסמי (24 ₪) הגיעה במינון הנכון עם טעם מעל המצופה, משאירה מקום לבאות אחריה. קל היה לחוש בחומרי הגלם של המטבח הבנדיקטי שהועברו היטב דרך המנה הקטנטנה והשובבה הזו. לצד המנה הכובשת הזו, לא כדאי לעשות עוול למנת פתיחה לא פחות טובה הלוא היא מנת הפלפל הקלוי (18 ₪). פלפל אדמדם וקלוי, שכבר מהיותו קלוי הופך למוצלח כי כך ברך אותו הטבע. לצד טעמיו הטבעיים נוספו גבינת עיזים משובחת ופסטו מובחר, כך שמדובר בהחלט בשילוש קדוש של טעמים.

איך אתה אוהב את הניו - יורקית שלך?
בבוקר לילי שכזה העדפנו לבחור במנות הלקוחות מהמטבח הנוכרי ומכילות שילובים שיוצאים מהמסגרת. מנת אג בולז (66 ₪) היא חידוש לסגנון הגשת הביצים הקלאסי, כשמדובר בכדורי אומלט המוגשים ברוטב לבחירה (אני בחרתי בתרד), לצד לחמים טריים הנאפים במקום, סלט ירוק, משקה קר או חם, וקוקטיל השמפניה בטעמים, עליו עוד ארחיב בהמשך. לצד המנה המופלאה הזו, התארחה בשולחננו המנה המנצחת של המקום ולא סתם - אגז בנדיקט. המנה אמנם מבוססת על הקלאסיקה הניו יורקית הכוללת שתי ביצים ובייקון, אך בבנדיקט המנה מקבלת טוויסט בוואריאציות המאפשרות ללוותה בסלומון מעושן, שרימפס ועוד. אנחנו בחרנו במנת האגז בנדיקט שרימפס ואספרגוס (73 ₪), שכמובן מכילה גם היא סלט ירוק, סלסלת לחמים טריים ושתייה לבחירה. המנה הוגשה ברוב פאר והדר על לחם בריוש קלוי, אך הוא הפך לבסיס בלבד כשטעמי הרוטב העוטפים את השרימפס התגלגלו להם פנימה, והתמזגו עם הביצה העלומה.

משהו לשתות?
אולי לא מומלץ לפתוח את הבוקר עם המשקאות הבאים אבל אם כבר התאזנתם, מומלץ בהחלט לחבור לאחר המשקאות האלכוהוליים הקלילים של המקום, כשאמור כלולים במחיר הארוחה. המשקה הראשון שלנו היה השמפנליצי - משקה קאווה עם ליצי, כשפרי הליצי הטבעי נזרק ליין המבעבע ומפריש לתוכו את טעמיו האקזוטיים בדרך הטבע. לצדו בחרנו לטעום את הבליני, המורכב מקאווה ומליקר בטעמים שונים (אנחנו ממליצות על האפרסק).

קינוח שהוא גם ארוחה
לסיום, וממש לא כי היינו זקוקות לזה, בחרנו לקנח עם מנת פנקייקס אמריקאי מסורתי, אך גם כאן הפתיע המטבח של בנדיקט, כאשר למנה המוכרת נוספו טעמי השוקולד הלבן והאספרסו, כלצידם סלט פירוט טרי וסירופ מייפל (41 ₪). אומנם הוזהרנו מפני עוצמת האספרסו במנה, אך בעינינו דובר בשילוב מופלא מעין כמוהו שאי אפשר בלעדיו (וכמובן על הדרך כלל שתי אהבות כמוסות לשוקולד וקפה או במילים אחרות - קפאין עם קפאין).

חשבון בבקשה
פטריות פרטובלו -  24 ₪
פלפל קלוי - 18 ₪
אגז בולז - 66 ₪
אגז בנדיקט - 73 ₪
פאנקייקס שוקולד לבן ואספרסו - 41 ₪

סה"כ לארוחה זוגית - 222 ₪

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי