אספרסו של נחת

יש את הימים האלה שפשוט בא לי לעצור הכל. במקום לנסוע למשרד או למהר לפגישה בא לי להסתובב ולהתחיל את היום בארוחת בוקר מפנקת, כזו שתזכיר לי למה אנחנו באמת חיים. השבוע זה קרה. בית הקפה השכונתי שלי לא נמצא באמצע רחוב בזל בתל אביב, גם לא ברוטשילד ובטח לא בשינקין. בית הקפה השכונתי שלי נמצא בביאליק, רמת גן. למרות שיהיו כאלה שיגידו שביאליק הוא השינקין של רמת גן אני טוען כי ביאליק הוא ביאליק והוא של רמת גן בלבד. הרחוב הזה, האוכלוסייה, החנויות, העסקים, הפקקים, האורות המאירים בסופי שבוע את שדרת העצים לאורך הרחוב, את זה יש רק לביאליק. וכיאה לביאליק גם בית הקפה השכונתי שבו מלא בקסם הרחוב, כולם מכירים את כולם, כולם יודעים על כולם והשבוע גם אני החלטתי לקחת חלק בחגיגה. ככה כי בא לי.

לפעמים חלומות מתגשמים
מיד כשהתיישבתי הגיע בהמלצת המלצר הקאדה, לחם ביתי שעוקב אחר מתכון מסורתי של בצק במילוי גבינה בעבודת יד. עם נתון פתיחה שכזה כבר הרגשתי שהולך להיות אחלה יום. נכון שהרעיון או יותר נכון המטרה הייתה ארוחת בוקר אבל כשרן המליץ לי על השקשוקה רוז'ה עם עלי סלק (44 ₪) המטרה נעלמה כלא הייתה. גם הסיפור שאחריה משכנע לא פחות – מסתבר שרונן, הבעלים, חלם על המנה בלילה, רשם אותה על נייר ומשם הדרך אל רשימת המנות המומלצות בתפריט הייתה קצרה מאוד.

Follow your dreams!
יחד עם השקשוקה, שכל מילה תגרע משלמותה, הגיעה גם ארוחת הבוקר (49 ₪ ליחיד, 79 ₪ לזוגית), המוגשת במקום עד 16:00 אחרי הצהריים, כשהדבר הבולט ביותר בה היה ההיצע הרחב של גבינות, מטבלים וסלט הירקות הגדול שליווה אותה. בוקר פינוקים אמר התפריט ובוקר פינוקים אכן היה.

בקלות אפשר להבחין במשפחתיות המקום, כשרונן מוסיף ומספר שאספרסו בר ביאליק הוקדם לפני כ- 10 שנים כקפה מאפה קטן ועם השנים גדל והפך לבית (הקפה) של כולם, ומה באמת נותן תחושה של בית יותר מאשר להגיע והמשקה והמנה המועדפת עליך מחכים לך? עם זאת, התפריט מגוון ומכיל מנות דגל כדוגמת סלט רוקפור אגסים, המבורגר צמחוני, ה- קאדה כמובן (עליה גדל רונן) ושקשוקת רוז'ה. כשסיפרתי לו ששמעתי על חלומו והתגשמותו, עיניו של רונן נצצו כשל אב גאה.

אווירה רבותיי
ציוץ ציפורים, אווירה של חופש, רוגע, שקט, כמעט הייתי צריך להזכיר לעצמי שאנו בלב ליבו של אחד הרחובות ההומים ביותר ברמת גן. לצדנו ישבו זוג מבוגרות שזכו לקבלת פנים כאילו באו לבקר את ילדיהן - ברכות, נשיקות והמנות הקבועות כבר בדרך לשולחן. עוד שני שולחנות עם אנשי לפטופים (כך אני קורא להם, בסוג של קנאה על המשרד שמצאו להם) ובחוץ זקני הרחוב מגלגלים חוויות, טענות ושאר אקטואליה שכזו.

בערב המקום הופך רומנטי ואינטימי יותר, כשנרות ממלאים את מקומם על השולחן ומוסיקת צ'יל אאוט נוחתת לה ברכות על האוזן, האלכוהול מחליף את הקפה של הבוקר ואפשר לומר כי אין כמו בבית, גם אם זה לא בלב תל אביב. על הקינוח כבר ויתרנו עקב קיבה שזועקת "די, עוד לא התעוררתי!" אבל על קפה וסיגריה בחוץ לא ויתרנו, כדי לשאוב עוד קצת אנרגיות מהרחוב לפני שחוזרים לשגרת היום הרגילה, עבודה, מיילים, פגישות ואז בסוף שם, חזרה הביתה.

חשבון בבקשה
לפעמים אני לא מצליח להבין למה אני לא עושה את זה יותר. לשבת בבתי קפה ולתכנן את העתיד. אז את העתיד אתכנן בעתיד אבל את ארוחת הבוקר בבית הקפה השכונתי שלי אני הולך לעשות יותר!

שקשוקה רוז'ה - 44 ₪
ארוחת בוקר יחיד - 49 ₪
השתייה כלולה כבר בפנים

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי