יותר קרוב לגן עדן

הקיץ הזה, בפעם הראשונה אני מרגיש על כיסי את "עונת החתונות". לפתע כל חבר וחברה מגיעים לפרקם ומחליטים להתקדש. אז בין שלל מסיבות הרווקים והצ'ייסרים והסטייק או פרגית והמגנטים שמודים שהשתתפנו בשמחתם גם חברי גיא נפל במלכודת, ועוד כחודש יימצא עצמו תחת החופה ממלמל משהו על תדבק לשוני לחיכי. לפני שהוא נעלם לסידורי שלחנות וביול מעטפות, שמנו פעמינו למסעדת דיאבלו, לארוחת הפתיחה של חודש הרווקות האחרון של הבחור.

התחלות חדשות
דיאבלו, השוכנת בסמוך לפארק המים ברעות היא מוסד ותיק וידוע באזור. גושפנקא לכך ניתן למצוא בעובדה שבערבו של יום אמצע שבוע הייתה המסעדה מלאה במשפחות שחגגו יום-הולדת, מפגש חברים לדרינק, ואפילו שני דייטים נצפו בפינות המסעדה (האם יצעדו לחופה בדרכו של גיא?). העיצוב החם ותמונות הסרטים הקלאסיים יחד עם הרוגע שמשרה אווירת הבריכות שמסביב, מחזקים את האווירה אך על אף המוניטין המבוסס, בדיאבלו לא שוקטים על השמרים ולא מכבר השיקו תפריט קיץ חדש ומרענן, שנותן טוויסט אינטיליגנטי למנותיה הקבועות של המסעדה. במבט ראשון על התפריט מוחו של גיא נדד לרעיונות פוטנציאליים לקייטרינג, אבל אני די בטוח שהרב המחתן לא היה מאשר את סלט הקלמארי.

עולים על הגל
את פנינו בדיאבלו קיבלה מנהלת המשמרת גל, שעל אף ארשת הפנים השקטה שלה ניצחה על תפקוד המסעדה ביד רמה. היא עובדת בדיאבלו כבר מספר שנים ובשבילה מדובר בלא פחות מאשר משפחה. ואכן השירות בדיאבלו לא פוסח על דבר ונותן תשומת לב ראויה לכל לקוח ולקוח. יחס יוצא דופן באופן חיובי, כשאין צורך להרים את היד או לקרוא למי מהם. מספיקה יצירת קשר עין.

טעימות
אמנם, חברי לסעודה שומר על משקלו לקראת הערב בו ייחנט בחליפה אבל החטאים שהעמידה בפנינו דיאבלו, השכיחו ממנו לרגע את העניין. פתחנו בשתי מנות ראשונות של חצילים קלויים באש (39 ₪) וטרטר סלמון (42 ₪). על פניו, מדובר בשתי מנות  שכבר עייפנו מלראות בתפריטים ואולם בדיאבלו קיבלה כל מנה ומנה טריק מתוחכם משלה, שפשוט שדרג אותה לרמה אחת מעל. במקום לחזור על המנטרה של דג קצוץ – לימון – עשבים לדוגמא, מנת טרטר הסלמון בדיאבלו מוגשת עם סלקים כבושים, מוצרלה, נענע, צ'ילי חריף ולימון. רכות המוצרלה עם רעננות הדג וחמיצותו - מתיקותו של הסלק, מעניקה הרגשה קלילה וראויה למנת פתיחה מוצלחת. אותו אלמנט תחכום הופיע גם במנת החציל, כשמבנהו העגלגל של החצילים שרופים, גבינת העיזים, העגבניות הצלויות והמוצרלה – היה שונה מכל מנת חציל שטעמתי מעודי. מנות כאלה בדרך כלל, נוטות להעלים את טעם החציל תחת הקרמת גבינות מסיבית או שפיכה מוגזמת של טחינה. לא כך בדיאבלו. בכל ביס מתקבל טעם החציל הקלוי, כאשר אליו מתגלים טפח וטפחיים של העגבניה והגבינות, שלא משתלטות על המנה באופן סליזי, אלא מדגישות את חומר הגלם העיקרי - החציל.

הראשונות התבררו רק כרמז לקראת הבאות, כאשר הגיעו לשולחננו מדליוני פילה בקר (118 ₪) ומחבת פירות - ים (86 ₪). הפילה הגיע בדמות שני סטייקים יפיפיים במשקל 240 גרם על מצע פירה, אספרגוס ובצלי שאלוט. כבר בחיתוך הראשון נדהמנו מיופיו - פשוט כמו בז'ורנל. צלוי מבחוץ, ורדרד בשוליים ואדמדם במרכזו אך לא הסתפקנו בהתבוננות בקנקנן. פילה הבקר היה רך ועסיסי, והשתלב בעדינות עם הפירה המוצלח שספג את טעמיו. מנה קלאסית ומוצלחת ביותר שמעמידה רף עליון ביחס לאומצות הנאכלות במחוזותינו. ולמרות כל אלו ולרף שהציב הפילה, מחבת פירות הים הייתה המנה המנצחת של הערב. שרימפס, קלמארי, וונגולי ומולים שהוקפצו ברוטב חמאה, שום, פטרוזוליה, זעפרן, לימון ותחזיקו טוב – שמפניה. המנה הייתה נדיבה ביותר ובצדק עושים בדיאבלו שלא מתפתים להגישה לצדה אורז או כל תוספת אחרת. מדובר במחבת המכילה חגיגה אמיתית של פירות ים שבמקום מים מלוחים, שוחים ברוטב שמימי שנוגב כלאחר יד עם הפרנה (16 ₪) (לחם מרוקאי לוהט ואוורירי). ללא ספק מנה כיפית לחודשי הקיץ. את כל הטוב הזה שטפנו עם בקבוק גדול של סן - פלגרינו (24 ₪) ושתי כוסות יין אדום צרעה של יקב הרי יהודה (34 ₪ לכוס), שהיה עמוק בטעמיו והשתלב מצוין עם המנות ובמיוחד עם הבשר.

 קול ששון וקול שמחה
בחרנו לקנח במנת פסיפלורה שוקולד לבן (30 ₪) שכשמה כן היא, מורכבת מבסיס נוגט מתוק, קרם שוקולד לבן, פסיפלורה טרייה וקרם פסיפלורה. הקינוח היה קליל, רגוע ולא מכביד. הודינו לאנשי דיאבלו ויצאנו החוצה מרחפים כמעט, עד שאס אם אס שקיבל גיא פילח את האוויר: "תחזור כבר! צריך לשבת על סידור השולחנות".

חשבון בבקשה
חצילים קלויים באש – 39 ₪
טרטר סלמון – 42 ₪
צרעה, הרי יהודה – 34 ₪ x 2
סן פלגרינו – 24 ₪
פרנה – 16 ₪
מדליוני פילה בקר – 118 ₪
מחבת פירות ים – 86 ₪
פסיפלורה שוקולד לבן – 30 ₪
סה"כ – 423 ₪ לארוחה מצוינת באווירה משפחתית.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי