בולוניה של בקעת אונו

כשהבנתי שהדייט שלי למדה רפואה בבולוניה הנחתי שמסעדה איטלקית תהווה אכסניה טובה למפגש בו מוצא עצמו גבר נחקר על עברו, ובעיקר על "איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?" כשהרופאה שגרה בקרית אונו הודיעה שלא בא לה לצאת רחוק מדי, נפל הפור באופן טבעי על מסעדת דון ויטו המצויה בלב בקעת אונו בואך אור יהודה, בצומת תל השומר הדרומי. 

איך מזג האוויר
"זה השיר שאני הכי אוהבת" הכריזה הרופאה, כשבכניסה למסעדה בירך אותנו שירו של טוטו קוטוניו "לאשיאטה מי קאנטרה" (הידוע בביצוע של דורון מזר – אני חוזר הביתה). קלישאתי משהו תהיתי בליבי. ובכל זאת, הקו המוזיקלי שננקט בדון ויטו משתלב בחן מיוחד עם עיצוב המקום. בר ארוך המשגיח על הכניסה, ספות עור המזמינות להשתקע, ובקבוקי יין הערוכים על פני כל אחד משולחנות העץ המלא. שיק אירופי מעניין אשר עומד בניגוד מובחן למסעדות על האש של אור יהודה השכנה. בהחלט ניתן לומר שדון ויטו היא נווה מדבר איטלקי בשממת השיפודיות.

מי ומי
המסעדה הייתה עמוסה יחסית לאמצע השבוע ותהיתי אם יש אפשרות שבכוונה הדוקטור כיוונה את הגעתנו לכאן, שכן לא היינו הדייט היחידי באיזור. אולם מהר מאוד הבנו שלא על הדייטים בנויה המסעדה, כשמספר מפגשי חברים הרעימו סיפורי מורשת קרב משולחנות סמוכים, לצד משפחות על ילדיהן שיצאו לחגוג יומהולדת או סתם בילוי של ערב.

הגברת הראשונה           
מורן, מנהלת המשמרת החרוצה עובדת בדון ויטו כבר שלוש שנים. מלצרית, ברמנית והיום מנהלת משמרת, את קורות חייה המקצועיים מפרטת מורן כשהיא עוטה על פניה את אותו חיוך מוכר שמלווה גם את ההסבר המפורט של המנות. למעשה, החיוך לא כל כך מפתיע כשמבינים שהילדונת הזו, בת 25 בסך הכל, קיבלה לפני כשבוע הצעת נישואין על הבר של דון ויטו. "בכלל, יש כאן הרבה הצעות נישואין, רק בשבוע שעבר היו שתיים". פתאום חששתי שגם הדוקטור תצפה שאשלוף לפתע טבעת מתוך הלזניה.

קדימה אוכל
"בדיוק מנה כזו הייתי מכינה במטבח בבולוניה!" חייכה הרופאה, כשפונגי אליו אוליו (39 ₪) הגיעו לשולחן והציג מחבת כבדה ועליה שלל פטריות שהגירו עסיס וביקשו לספוח את הפרמזן והיין הלבן שהותזו עליהן. אני הייתי שמה קצת פחות שום, קרצה. אני דווקא מת על שום והפטריות באמת היו טובות, אבל גם טוסקנה על כל העושר הקולינרי והאינטלקטואלי שבה מתקשה להתחרות עם החיוּת ווהממזרות הנאפוליטנית. מנה של גלילות חציל (39 ₪), המייצגת נאמנה את דרום איטליה, הכילה מנעד טעמים כה מעניין שרק הכותרת שנבחרה לה (גלילות?) ניסתה לבאס. על הצלחת הונחו שלל צבעי הדגל האיטלקי – הירוק של הפסטו, עליו החצילים הממולאים בגבינות ומכוסים ברוטב העגבניות האדום, כשממעל נמסה מוצרלה לבנה ומנחמת. 

טרם ניגשנו למנות העיקריות, לגמנו הדייט ואני שתי כוסות שרדונה של גמלא (26 ₪ לכוס) שהיוו סצנת מעבר טובה לקראת ברוסקטה די מארה (89 ₪) - שני פילטים של מושט שהוכנו בדייקנות ולא נפלו למלכודת יובש או רכרוכיות יתר. הדג הוגש על פני ברוסקטה, שבגרסת דון ויטו היוותה מעין פיתה באדפטאציה לארץ המגף. זו ספגה לתוכה את הנוזלים הניגרים מהדג והיוותה בסיס מאפה טוב למושט שנעטף גם בבצל מקורמל וזיתי קלמטה. הרופאה התרכזה בדג ופחות במאפה ותוך שהיא מכרסמת בסלט ירוק (32 ₪) שפרט לשלל ירקות הכיל גם תפוח ירוק ואפרסמון מרעננים, אמרה בפה מלא: "ככה לא משמינים באיטליה".

רגע של רצינות
אבל עם כל הכבוד לטעמי הים והירק הייתי זקוק לפחמימה רצינית. באיטליה לא אוכלים את הפסטה כמנה עיקרית, המשיכה הרופאה לחנך בדידקטיות. ואני? מה לי ראשונה ומה לי עיקרית, התמסרתי למנה מנצחת של רביולי גבינות צאן ברוטב רוזה (65 ₪). קערה נכבדת של ריבועי בצק עשויים במידה, שוחים ברוטב רוזה שהיה חצוף במובן החיובי של המילה, כשהשילוב של השמנת ורוטב העגבניות סטה מעט מהגרסה האיטלקית המעודנת על פי רוב, והתאים עצמו לחיך הישראלי.

את אחלה חמודה
טירמיסו (33 ₪) או - הרם אותי למעלה, בתרגום חופשי בהחלט הרימו אותנו לגבהים חדשים. הבישקוטים, גבינת המסקרפונה, ניחוח הקפה. אני באמת לא מכיר בחורה שיכולה לעמוד בפניו של טירמיסו טוב. כפית מהדבר הנהדר הזה, וגם דוקטור קרח הופכת לאחלה חמודה. אני שקעתי באספרסו (11 ₪) כשהחלה מתקרבת אלי. תהיתי איך לא ראיתי את זה קודם? הכל היה כל כך מדויק, כל כך ברור. היא המשיכה להתקרב, עד שלא התאפקתי ולחשתי באוזנה: "מותק יש לך קצת פסטו בין השיניים".

חשבון בבקשה
גלילות חציל – 39 ₪
פונגי אליו אוליו –  39₪
2 כוסות שרדונה – 2x26 ₪
רביולי רוזה – 65 ₪
ברוסקטה די מארה –  89₪
סלט ירוק – 32 ₪
טירמיסו –  33 ₪
אספרסו – 11 ₪
סה"כ – 360 ₪

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי