206 טעמים

"היורו הזה ייגמר מתישהו?" התלוננה ידידתי שירי, כשברקע הנבחרת הספרדית ניסתה לפצח בונקר איטלקי מפואר. "כן. מה? עוד שעה.. כאילו, ואחר כך יש עוד משחק" ניסיתי לפלס את דרכי בין נזיפותיה הטלפוניות לבין כדור עומק נהדר של אנדראה פירלו האיטלקי. "לא אכפת לי. כשייגמר המשחק אנחנו הולכים לאכול. בשר, לא עוד איזה קשקוש איטלקי שלך". "בטח, בטח" עניתי, "מה שאת רוצה נשמה. נדבר במחצית?"

צלם בהיכל
השחקנים לא הספיקו להחליף חולצות כששירי כבר צפצפה למטה. "לאן?" שאלתי. "206" ירתה שירי, כמו מציינת את המובן מאליו. הייתי צריך להבין את זה לבד. מסעדת 206, אי שם בקו התפר שבין תל אביב לרמת השרון, היא מוסד במלוא מובן המילה. מוסד קולינרי וספורטיבי כאחד. אמנם כאוהד אדום מבטן ומלידה מיהרתי להסיט מבט משלל תמונותיהם של שחקני מכבי תל אביב הניבטים מהקיר, אך למרות בית המקדש הצהוב שהקימו ב- 206 (שיש כמובן רבים שנהנים ממנו), שאר הדקורציה היא לא פחות ממושלמת. האווירה במסעדה מזכירה את הימים היפים של האייטיז, עם שלל היתרונות הטכנולוגיים של שנות ה-2000. עיצוב חם של עץ ואווירה ביתית, יחד עם חלל מואר ומודרני, קיר מעוטר בבקבוקי גולדסטאר העומדים בסדר מופתי, מסכי פלזמה מכל עבר ואווירה משפחתית וחמה, עם רעשי סכו"ם וקולות סועדים הנשמעים רק במקום ששמח לארח.

שר המשקאות
לא על העיצוב לבדו עומדת האווירה ב-206. צוות מלצרים מיומן ומנוסה מקפיד להגניב בדיחות, להפתיע בסיפורים ולהמתיק סודות עם הלקוחות הוותיקים. עוד נדבך באווירת האולד- סקול העוטפת את המקום. לא חלפה דקה מעת שהתיישבנו, ומיד פרש חוסיין, המלצר האדיב שלנו, שלל סלטי פתיחה. מה לא היה שם? חומוס קרמי מעולה (20 ₪), כרובית מטוגנת בטחינה מרירה וטובה (20 ₪), פלאפל חם (16 ₪) פטריות חמות שנמוגו לשירי מהצלחת (28 ₪), וסלט ירקות חי (22 ₪) שנצץ מהטריות של מרכיביו. את כל המסיבה הזו ניגבנו בעזרת פיתה אפויה עם זעתר ושמן זית, שלא משאירה מקום לכל מאפה אחר שנועד לניגוב פתיחים. מלצרנו האדיב גם דאג לנו לבקבוק סן פלגרינו (24 ₪) ושתי כוסות קברנה - סוביניון של ברקן (35 ₪ לכוס), לא לפני שציטט מהגותו של ג'ובראן חליל ג'ובראן: "כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה... ואם כנפיה מרחפות מעליך, התכנס תחתן".

אופסייד? בשר!
ספורט אמרנו? מכל עבר יכולנו לצפות יחד במשחק השני של הבית שהפגיש את אירלנד וקרואטיה. זה אולי היה המקום של שירי להתרגז, אבל ברגע שהוגש לפתחה סטייק אנטריקוט עצום מימדים במשקל של 280 גרם (90 ₪), אפילו היא כמעט והחלה להתעניין במה זה אופסייד. האנטריקוט הוגש פשוט על הצלחת, בלי כל מיני מסיחי דעת שמפריעים להנאה הטהורה מהבשר. האנטריקוט הוכן בדייקנות למידת מדיום, וכיאה למוסד בשר כה ותיק הוכיח שיש יד מכוונת על הגריל – ללא ספק מנה מנצחת. בהמלצתו של חוסיין בחרתי בצלעות הכבש (92 ₪) וכמו שירי, גם אני לא קופחתי בגודל המנה. בזמן שקרואטיה עשתה שמות באירים, עשיתי כמעט את אותו הדבר בצלעות השמנמנות והבשרניות. באווירה המשפחתית שזורמת ב- 206, אין כל חשש מלאכול עם הידיים, ולהתלכלך, הרי בסופו של דבר – הכל נשאר במשפחה. ליבי היה עם תפוחי האדמה והמג'דרה שהוגשו כתוספת, שבאמת היו טעימים, אך כמו נעלמו מהנוף עקב תאוות הבשרים.

תוספת זמן
עם כל הנאמר קודם, מקום כמו 206 לא ייתן לך ללכת הביתה בלי קינוח. קרם בוואריה (26 ₪) היה מסע במנהרת הזמן, לימים בהם השואו והפלצנות עוד לא פשו בכל חלקה טובה. תחתית עשויה ביסקוויט, גוף של שמנת, ומעל סירופ שוקולד ואגוזים. כל ביס הזכיר ימים של ילדות, כל כך טעים וכל כך פשוט. נפרדנו לשלום מהמסעדה כאילו הרגע יצאנו מסעודה משפחתית, וכמו במשפחה עוד נזפו בנו בדרך החוצה: "תבואו לבקר הא?"

חשבון בבקשה
חומוס – 20 ₪
כרובית בטחינה – 20 ₪
פלאפל – 16 ₪
פטריות חמות – 28 ₪
סלט ירקות – 22 ₪
סן פלגרינו – 24 ₪
קברנה-סוביניון ברקן – 35 ₪ x 2
אנטריקוט – 90 ₪
צלעות כבש – 92 ₪
קרם בוואריה – 26 ₪
סה"כ – 408 ₪ לארוחה כייפית במוסד שלא נס ליחו

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי