גורמה בגלבוע

תל אביב בלב גלבוע
בערב אחד עת ישבנו מדריך התיירים ואני במרפסת נהנים מרוח קיצית נדירה, עלה רעיון במוחו של מדריך התיירים - בוא ניסע לעמק בית שאן לראות קנגורו בגן גורו. אני שתמיד חששתי מחיות כיס נכנעתי להפצרות ואכן בבוקר שבת בהיר עלינו על הרכב ונסענו מזרחה בכבישים השוממים שאפשר למצוא רק בשעות המוקדמות של שבת בבוקר. אחרי חשיפה מלהיבה לזני הקנגורו השונים התחיל מדריך התיירים להשתעמם מעט. אוף, אני רעב קבל באוזניי. כשתרנו אחר פתרונות לקיבה המקרקרת נזכרנו במסעדת קימל בגלבוע המדוברת. את קימל - ביסטרו כפרי הממוקם בטבורה של העיר תל אביב אין צורך להציג. מסעדת קימל בגלבוע לעומת זאת, ממוקמת בנוף אקזוטי בהרבה ומצליחה להביא מבית היוצר של שף שאול בן - אדרת את כל הטוב שבקימל לנוף המשגע של הגלבוע. 

מסעדת קימל בגלבוע נשענת על צלע גבעה ומשקיפה על עמק יפהפה עמוס עצי פרי ופרדסים. המסעדה משופעת בחלונות זכוכית עצומים המייצרים תחושת מרחב נהדרת כשבמרכז המסעדה בר ענק וסביבו שולחנות נעימים. הגענו בשעת צהריים מוקדמת, עקב רעבונו של מדריך התיירים אך תוך שעה קלה התמלאה המסעדה עד אפס מקום בצורה מרשימה. על אף נוכחות מורגשת של תיירים שסיירו באזור, מרבית הסועדים היו משפחות וזוגות שנהנו מהמקום ומהאווירה. 

מקום עם חיוך
אני חייב לציין שמזמן לא נהניתי כל כך משירות במסעדה. החל מנטלי, המארחת שהושיבה אותנו ובאה לוודא בשולחננו ובשולחנות סמוכים שהכל בסדר, דרך אסיה, מלצרית נעימה שהדריכה אותנו בנבוכי המנות הראשונות והיתה נעימה ומקצועית וכלה באוגוסטין, המלצר שליווה את מרבית ארוחתנו והיה קשוב לכל הצרכים שלנו. אוגוסטין אף הגדיל לעשות והמליץ לנו על קינוח מצויין שעליו עוד נרחיב בהמשך, אך הייתי מוכרח להסיר את הכובע בפני הכוחות השירותיים הפועלים במקום, שייתכן כי מעולם לא נראו במחוזות אחרים.  

מה נאכל?
קימל בגלבוע מתגאה במטבח ביסטרו כפרי לצד מספר מנות לא שגרתיות. עוד לפני שהתיישבנו דרש מדריך התיירים הרעב מנת לחם (14 ₪) ואל השולחן הגיעה כיכר לחם נפלאה עשירה באגוזי מלך ומעט צימוקים. הכיכר, שנבצעה בפריכות מעוררת תאבון, נטבלה כלאחר כבוד בשלושה מטבלים של טפנד זיתים, פסטו ירוק ומרענן ומטבל פלפלים כתמתם ונהדר, אחד הטעימים שיצא לי לטעום.  לצד הלחם נחה תלולית של חמאה רכה ומצויינת מעוטרת בגבישי מלח שחור. לאחר לבטים קלים ביותר הוזמנו לשולחן שתי מנות ראשונות - מנת סשימי טונה אדומה (52 ₪)  ומנת פטה כבדי עוף (46 ₪).  פטה הכבד הוגש לשולחן כקוביה יפהפיה ומעוצבת כשמעליה נחו צנוברים וזרזיפי קלוודוס ודבש. לצידה הוגשה ריבת גזר מתובלת שכללה גזרים מקורמלים היטב וזרעי כוסברה. כאן התברר פעם נוספת שבקימל בגלבוע, להבדיל ממסעדות רבות אחרות, יודעים את העבודה. פטה הכבד היה מדוייק ולהבדיל ממנות דומות במקומות אחרים, לא סבל מקצפיות היתר שלרוב מלווה את המנה הקלאסית הזו, כשריבת הגזר נתנה טוויסט מעניין ומאתגר לנימוחות של הפטה.   

עכשיו, לאחר שקיבתו נרגעה מעט ולגמנו בשקיקה את כוסות השרדונה רקאנטי (29 ₪ לכוס), התפנה מדריך התיירים להזמנת העיקריות. החלטנו לשחק משחק קטן של ים יבשה. בעוד שהמדריך הזמין מנת דג חריף אש (92 ₪) הזמנתי אני מנה של פילה שאטובריאן (149 ₪). מנת הדג החריף, מעין חריימה אם תרצו, הוגשה במעין אלפסי מתכתי בתוכו נחו שני פילטים של בקלה ומעליו ערמות של עגבניות שרי רכות וחצאי שיני שום. מנה נהדרת ובהחלט מתאימה לארוחת שבת בצהריים. מנת השאטובריאן התגלתה כשני נתחי פילה מצויינים שהוגשו של מצע פירה נימוח, כשכל נתח עוטר במחית נפלאה של פטריות כמהין ואגוזים. טעמי האדמה העמוקים של מחית הכמהין והאגוזים הלמו בצורה מושלמת את נתחי הבשר ויצרו מנה לא פחות ממופלאה. בהמלצתו של אוגוסטין הנהדר הוזמנה לקינוח מנת פאי פקאן (44 ₪) ששילבה בצק פריך, פקאנים מקורמלים וגלידת ווניל מנוקדת בגרגרי וניל שחורים מעל. שלמות, כבר אמרנו?

המנה המנצחת
בתום הארוחה נשאלה השאלה הנצחית בדבר מנה מנצחת, אך הפעם לשנינו היה ברור מה תהיה התשובה - באותה ארוחת צהריים מנת הסשימי טונה אדומה לקחה ובגדול. פיסות דג נא יפהפיות בגוון אבני אודם שהוגשו על פילטים של תפוזים עם קרם פרש קריר, מעט טריאקי ושמן עשבי תיבול.  מנה מדהימה בכל קנה מידה, קלילה על הלשון ומדוייקת מאד בטעמים. הקרם פרש היה מלטף ונייטרלי לעומת טעמי התפוז העזים ושניהם אפפו את נתחי הטונה האדומה והושיבו אותה ללא עוררין בכס הכבוד. 

חשבון בבקשה
מנת לחם - 18 ₪
סשימי טונה אדומה - 52 ₪
פטה כבדי עוף - 46 ₪
דג חריף אש - 92 ₪
פילה שאטו בריאון - 149 ₪
שתי כוסות שרדונה רקאנטי - 29 ₪ לכוס
פאי פקאן - 44 ₪
סה"כ - 459 ₪
 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי