יש מקומות ששמם הולך לפניהם. הם קיימים כל כך הרבה זמן, שאם אתה רק מעלה את שמם על דל שפתיך, אתה מייד מקבל תגובת "הו" ו"בטח, בטח". "עד העצם" בבית מרכזים בהרצליה הוא אחד כזה. 18 שנה המקום קיים, ועושה רושם שאם ייעשה סקר מדן ועד אילת, אחד מתוך שלושה יגיד שהוא מכיר. תוסיפו לכך את העובדה שהבעלים מחזיקים גם את אלופת ההמבורגרים, ה"מוזס" בת"א ועוד שלל מסעדות, ותבינו שהצלחה היא שמם השני.
הפעם האחרונה שבה הייתי במסעדת עד העצם הרצליה הייתה לפני כמה שנים טובות, לפני ההפסקה הגדולה שלקחתי מארצי מולדתי. היה קצת חשש, מודה, בכל זאת היו זיכרונות ממסעדה שהייתי פוקד לפחות שלוש פעמים בשנה, לך תדע איזה תמורות היא עברה בשנים האלה. גם הדרך לא הבטיחה טובות, כשתאונה בצומת עיכבה את הכניסה להרצלייה פיתוח ביותר מחצי שעה. אבל כניסה ל"עד העצם" כמוה כרכיבה על אופניים אחרי ששנים לא דיוושת: בשנייה הראשונה זה מוזר, ומייד אתה מתעשת ומגלה את הטעם המוכר, את הייחודיות של המקום ונזכר למה בעצם המסעדה הזו קיימת כל כך הרבה שנים.
שווה לאכול כאן עסקית. בימות השבוע בין 12:00 ל-16:00 תוכלו לקבל סלט חסות עם הרוטב המעולה של עד העצם לפתיחה ומגוון ממנות הבשר של המקום ב-59 ₪ או ב-79 ₪ (בהתאם לבשר) בתוספת תפו"א אפוי, צ'יפס או אורז. אנחנו הוספנו גם ראשונות מהתפריט הרגיל ופתחנו בכבד עוף פירי פירי – נתחי כבד עוף מוקפצים בחמאת שום ומחית פלפלים (29 ₪) וסלסלת פטריות מתובלות ומצופות בפירורי לחם (עצום – 29 ₪). במקביל הגיעה מרגריטת מנגו נפלאה (גם אם אתם לא חובבי אלכוהול, זהו משקה עדין וטוב ב-32 ₪), והזמנו את המנות העיקריות – 300 גרם של סירלוין מדיום (86 ₪ בתפריט הרגיל) ואנטריקוט מצופה בתערובת קייג'ין (92 ₪ בתפריט). אני מודה, עוד לפני שהמנות האלה הגיעו, הרגשתי התכווצות. למה שלא נתחיל מהסוף? הן הגיעו, הן היו סבבה, עשויות כהלכה על קדירת ברזל רותחת. ובכל זאת, משהו לפני שהתחלתי לאכול היה חסר.
חלת בצל.
הייתה להם חלת בצל, ואני לא הזמנתי.
איך אפשר ללכת ל"עד העצם" בלי להזמין חלת בצל יחד עם המנות הראשונות?
למעשה, אתה צריך להיות טמבל רציני כדי ללכת למקום כזה בלי להזמין חלת בצל.
אז הזמנתי. 30 ₪ של תענוג עילאי. היה כיף לא נורמאלי. פיצוץ. ולפני זה לא הזמנתי, מה לעזאזל חשבתי?
זהו, אחרי ששפכתי את הלב על הטעות הפטאלית שעשיתי (וכמו גבר-גבר גם תיקנתי) אני יכול לחזור ולומר שהסטייקים היו עשויים היטב, מצדיקים את המוניטין שיצאו למקום (אגב, יש גם סניף באיירפורט סיטי, למי שגר בשפלה), משביעים ונותנים טעם של עוד.
אני לא יודע את שמה של המלצרית שהייתה לי, ואולי חבל שלא שאלתי, אבל היא הייתה מקסימה. המקום מוקפד (יש להודות – משדר אווירה יאפית הייטקיסטית ולא זולה) וניתן לזהות את המקצוענות שהיא תוצר של שאיפה אמיתית למצוינות במשך כמעט שני עשורים. בכלל – זו הייתה חוויה ששילבה נוסטלגיה עם בשר טוב, מעבר מאווירת יומיום לתחושה של גבהות רוח וגדלות כרס, וכמובן, הכי חשוב - הייתה חלת בצל. נהניתי. עד העצם נהניתי.
*הכותב היה אורח המסעדה.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת