הזמן עושה את שלו

כיליד הצפון הרחוק, אני מודה שהמעבר למרכז הוא כמו כרטיס טיסה לחו"ל: מסעדות מכל הסוגים נמצאות בכל פינה ומאיישות את הרחובות 24/7 - לפיתוי אין קץ, אתה מרגיש שאתה חייב להספיק לנסות את הכול ממש כמו בטיול בן שבוע בעיר גדולה באירופה. הבעיה הגדולה היא, (מעבר לבעיה הכלכלית כמובן), שנפתחות מסעדות חדשות כמעט על בסיס יומי ואין סיכוי להדביק את הקצב.

לאחר חודשים אינטנסיביים של עבודה, לימודים ואפילו הצעת נישואין (ואוו...איזה הספק), בהם לא היה לי סיכוי לבקר בעיר הולדתי ולהיפגש עם חבריי הטובים משכבר הימים, קיבלתי שיחת טלפון מחבר קרוב שנתקף געגועים, הודיע על גיחה למרכז וביקש שניפגש, שאני אסרב? אז רגע לקראת סיום תקופת המבחנים, יצאנו ה"צפוני" ואנוכי (המאורס הטרי) לוותיקה שבמסעדות הבשר עד העצם הרצליה, לבדוק האם אפקט "שיער לבן" (יתרונו של הוותיק על החדש) שריר וקיים גם בענף המסעדנות.

הגענו למקום, עופר מנהל המשמרת קיבל את פנינו, הושיב אותנו וחזר לסרוויס העמוס שפקד את המקום. בעוד הצפוני ואני "מאבדים את הצפון" שב אלינו עופר, ובחיוך נבוך ביקשנו ממנו שייקח את המושכות (התפריטים) לידיו ויוביל את העדר.

תוך שניות אחדות הונחו על השולחן שתי כוסות יין אדום: פלאם קלסיקו (41 ₪ לכוס ) , סלט מרענן להפליא המורכב מחסות, בצל סגול, עגבניות שרי אשר תובל ברוטב 'עד העצם' המכיל חרדל, שמן זית וחומץ (שאגב נמכר גם בבקבוקים ללקוחות) ולחם שום שהיה רך וחמאתי עד שנמס בפינו כלא היה.

בשלב זה "הצפוני" מביט אליי במין מבט מבולבל, לא מבין מדוע אנחנו מתענגים על סלט במקום לטרוף פרה. עוד לא הספקתי לומר לו שייתן קצת קרדיט לעופר ומיד הניחה המלצרית על שולחננו את המנות הראשונות: קרפצ'ו פילה בקר עם עלי רוקט ופרמז'ן (48 ₪ ) ושרימפס ברוטב פירי פירי (46 ₪ ) העשוי ממחית פלפלים. מנת השרימפס הייתה פיקנטית וטבלה ברוטב מופלא שלא יכולנו להפסיק לנגב בו עם הלחם, מנה שלא הייתה מביישת מסעדת פירות ים איכותית.

הראשונות מילאו מקום נכבד בבטננו ופינו מקום לשיחה צפופה, השלמת פערים וחוויות שנצברו להן בתקופה האחרונה. בעודי שעון לאחור, מקשיב לסיפור של חברי על מישהי שמתיימרת להיות ה"אחת", אני מזהה צללית של מלצרית האוחזת בידיה שתי מחבתות לוהטות ועליהן מונחים חלקי פרה משובחים. הצפוני הבחין שאיבד אותי בשלב מסוים וניסה לעקוב אחר מבט עיני, עוד לפני שמבטנו הצטלבו הונחו המחבתות- האחת נושאת נתח סינטה  עסיסי למראה במשקל 300 ג' (118 ₪ ), השנייה נושאת 200 ג' של פילה בקר (114 ₪ ) בצורת מדליה. המנות לוו בצלחת של תפוחי אדמה אפויים עם בצל.

הבשר, שהיה עשוי במידה מדויקת להפליא, ניחן גם במין רכות מופתית שפשוט גרמה לסכין לחרוץ בו בקלות מפתיעה. מיותר לציין שהצלחות שלנו התרוקנו לחלוטין (ספק אם היו צריכות לעבור שטיפה). בשלב זה ברצוני לנצל את הבמה – עופר, עשית עבודה מצוינת בבחירת המנות! שתי כוסות אספרסו (10 ₪) מצאו את דרכן לשולחן, ועופר שהיה חייב להגיד את המילה האחרונה הפתיע אותנו גם בפאי אגוזים עם כדור גלידה (36 ₪ ) שהיווה סגירה מושלמת לערב שכולו הנאה צרופה, אוכל איכותי ושירות קפדני. נפרדנו לשלום מעופר (וגם מהמידה העדכנית בג'ינס), וצעדנו לעבר המכונית.

בסופו של יום אפקט "שיער לבן" עושה את שלו, ועד העצם הייתה ונשארה אחת המסעדות (אם לא ה...) המובילות בתחום הבשר במחוזותינו. חברי כבר בטח הגיע לצפון הארץ ורץ לספר לחבר'ה על הפירות האסורים של המרכז. ואילו אני, אני קיבלתי בראש מארוסתי על כך שהרסתי את הדיאטה לקראת החתונה.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי