תייר בסוכה הלבנה

ההמראה

כבר תקופה ארוכה שאני מייחל לחופשה. למעשה, לא רק לחופשה, אלא לחופשה בחו"ל. אם לדייק ממש, חופשה ברוסיה או לפחות מזרח אירופה. למה דווקא שם? אין לי תשובה טובה. אולי זו ההיסטוריה, הבניינים, הנופים, הנשים היפות ואולי זה פשוט יתן לי את התחושה שאני קצת יותר קרוב ללהרגיש איך זה להיות אוליגרך, או לפחות להיות בסביבת הגידול שלו.

אבל אוליגרך אני כבר לא אהיה וגם חלום הנסיעה לא נראה באופק, אז אני משתדל להנות ממה שיש לי כאן. זאת בדיוק הסיבה שהזמנתי את הגיטריסט להצטרף אלי ל'סוכה הלבנה', מוסד קולינרי רב שנים שלמרות ששמו יצא למרחקים, לא יצא לי לבקר בו. מסעדה לא הופכת סתם ל'מוסד' והמלצות ממקור ראשון לא היו חסרות, כך שהיה ברור שמחכה לנו ערב מהנה. אלא ששום המלצה לא הכינה אותנו לארוחה שעמדנו לאכול, לערב מענג החושים שחווינו ולזה שלכמה שעות, הרגשנו בחו"ל.

ההיסטוריה  

כמו לפני כל חופשה, קצת שיעורי בית על המקום שאנחנו עומדים לנחות בו. 'הסוכה הלבנה' החלה כמסעדת דגים קטנה ביפו שקיבלה את שמה מסוכה לבנה שסוככה על הסועדים. היא שכנה בצוק הפונה לכיוון הים וצברה מוניטין כאחת ממסעדות הדגים הטובות בעיר. כמו אמן מוערך המקבל פרס מפעל חיים, כך לאט לאט ובלי לשים לב, זכתה לתואר 'מוסד'. לפני מספר שנים ובהתאם לפופולריות שלה, היגרה המסעדה ממיקומה היפואי למיקומה הנוכחי בנמל ת"א ולשטח של כ-400 מ"ר, כך שהיא סופסוף יכולה הייתה להכיל בנוחות את כמות הסועדים שפוקדים אותה מדי יום. אומנם כבר לא נמצאת כאן הסככה הלבנה הפשוטה, אלא מסעדה מושקעת לכל דבר, אך למקומות הישיבה החיצוניים הצמודים למי הנמל, יש סככות לבנות קטנות שמזכירות לנו את שורשיה.

סיור מודרך

כשמגיעים ל'סוכה הלבנה' מיד חשים בשילוב מעניין של שתי אווירות. האחת שנובעת מריחו של הים, הבריזה וסירות על פני המים היא האווירה הים תיכונית הרגועה, והשנייה, היא 'הבינלאומיות' שנובעת מבליל השפות, התיירים וזוגות מגונדרים שבאו לבלות ערב רומנטי. אנחנו הגענו ממש לפני השקיעה, הזמן הכי יפה לשבת מול הים ולכן גם התיישבנו במתחם החיצוני, מתחת לסוכה הלבנה הפרטית שלנו. חשבנו שנגיע ראשונים, אבל המקום כבר החל להתמלא עד שבין רגע כבר היה מלא כמעט לגמרי. לאור גודלה העצום של המסעדה בפנים ובחוץ, זהו הישג מרשים ביותר.

אוכל מקומי

כבר על ההתחלה, הכרנו את ג'ימי. אחד מהמלצרים הטובים ביותר שאי פעם העניקו לי שירות. מהסוג הנדיר שזהו המקצוע שלהם והם לא רק משלימים הכנסה בזמן לימודי המשחק. התוצאה היא שירות אדיב, מהיר, לא מעיק ומקצועי. 'אני מקווה שאתם רעבים', אמר בחיוך. 'אנחנו מקווים שיש לכם מספיק אוכל', ענינו בחזרה. ג'ימי לקח על עצמו את האתגר וחזר אלינו עם כמות סלטים שאיימה למוטט את השולחן. היו שם סלט סלק, סלט עגבניות חריף, סלטה קולורבי מעולה, סלט גמבה, סלסה עגבניות, סלט חצילים עם טחינה עילאי ועדין, גזר חריף, אבוקדו טרי, טחינה, זיתים מושלמים, חמוצים וכבושים, חומוס שיכול להתחרות בכל חומוסייה וחריימה פיקנטי כשהכל מלווה בפיתות, חלקן גם עם זעתר, חמימות וטריות. לא היה שם סלט שלא נהנינו לאכול. לא היו הפתעות, אבל מי צריך הפתעות כשמדובר באוכל פשוט, טרי וטוב. כל העושר הזה, מגיע ללא חיוב בהזמנת מנה עיקרית.

ג'ימי לא נטש אותנו להרבה זמן וחזר עם הראשונות שלנו. הפעם בחרנו בחרנו בקו אחיד – פטריות. הפטריות שמפניון במלית גבינת רוקפור ותרד (49 ₪) נראו ככדורים מפתים. נגיסה בהם גילתה מעטפת קריספית המסוככת על גבינה נוטפת ומלאת טעם. שילוב טעמים מושלם. מנת הפטריות השנייה שלנו, הייתה מנת פטריות יער ושמפיניון מוקפצות ברוטב סויה (49 ₪) שהפתיעה אותנו הרבה מעבר למה שציפינו. הפטריות היו בשרניות וגדולות ובזכות הוספה מדויקת של הסויה קיבלו ניחוח מעושן שהפך את המנה לעונג צרוף. אני משוכנע שזו מנת הפטריות הכי טובה שאכלתי. תבדקו אותי.

עמדנו לבקש את העיקריות, אך פתאום הגיח אלינו עוד בחור חייכן עם שתי צלחות בידיו. 'שמעתי שאתם רעבים', אמר בזמן שהניח לפנינו שתי צלחות. כך הכרנו את אליאס, אחד מבעלי המסעדה. 'אני רוצה שתטעמו', הוסיף. לא התווכחנו. כך טעמנו עוד שתי מנות: קרפצ'יו סלמון שנראה כאילו נלקח ממסעדת גורמה צרפתית (49 ₪ למנה המלאה) והיה מונח על מעיין קרפצ'יו אבוקדו מענג, ונתחים של גבינת חלומי מטוגנת (49 ₪ למנה המלאה) שהזכירו בשר טוב שפריך מבחוץ ונמס מבפנים. אני כבר הייתי נינוח, התמסרתי לאווירה וההבנה שהערב רק התחיל העלתה חיוך על פני.

צילום מנצח

בנתיים, ג'ימי כבר מזג לנו במקצועיות מבקבוק היין שהזמנו, גליל, קברנה סוביניון 2008 (100 ₪) שהיה ממש מצוין. תוך כדי לגימה, פתאום נדמה היה לי שאנחנו לא בישראל. אולי היה זה המראה של המים השחורים בחושך שהגיע, אבל הרגשתי כאילו אנחנו יושבים באותו רגע לחופו של הים השחור, נהנים מהחיים הטובים. אם רוסיה לא באה למוחמד, מוחמד יבוא לרוסיה. לא ידעתי שאליאס מתכנן להראות לנו שהחיים יכולים להיות עוד יותר טובים.

כמו שאליאס עשה עבורנו, אני אחסוך לכם את ההתלבטויות שלנו מול התפריט, שהיה מלא באפשריות שכל אחת נראתה טובה מחברתה. 'אתה רוצה דג?' שאל, הגיטריסט הנהן לחיוב. 'יופי. תסמוך עלי, אתה תהנה מעוגת הדניס'.  אליאס המשיך והסתכל עלי : ' בא לך לובסטר? אתה אוהב?'. הייתי מבולבל לרגע, אחד החלומות הקולינריים הגדולים שלי היה לאכול לובסטר. בלי לחשוב כמעט עניתי: 'אני מת ללובסטר, אבל..', 'נו, אז למה אבל?' שאל ברצינות. בעצם, למה לא? כמה הזדמנויות עוד יהיו לי בחיים לאכול לובסטר. כמעט ולא נתקלתי בזה בארץ. אליאס כבר ידע את התשובה עוד לפני שאמרתי והלך להזמין לנו את המנות.

הגיטריסט ניצל את ההפסקה הקצרה ונעלם לי פתאום. הוא שב כעבור כמה דקות כשהוא אוחז בסיגר עבה, 'אם סעודת אוליגרכים, אז עד הסוף'. ידעתי שיש סיבה שהוא חבר שלי.

כך הגיעו שתי מנות יפייפיות לשולחננו. לא פחות מגורמה. ה'עוגת דניס' (119 ₪), התגלתה כדניס מפולט שעוטף פירה ומוקף מכל עבר בשרימפס ומולים ברוטב עגבניות (שבחרנו). הגיטריסט הזליף מיץ לימון ישירות מחצי לימון, פשוט וגאוני, וככה גם אפשר לתאר את המנה הזו. 'עוגת דניס' הזכירה עוגה רק במראה, מבחינת טעם היא לא דמתה לשום מנה שאני טעמתי, למרות מראה הפשוט. הצירוף הלא רגיל של רוטב עגבניות, פירה עדין, דג רך ועסיסי עם פירות ים השתלב מצוין ויצר מנה שהגיטריסט התענג ממנה על כל ביס שלקח.

והגענו לגולת הכותרת. הלובסטר (285 ₪). ברגע שראיתי אותו, המחיר פתאום נראה זניח. עצום בגודלו, בצבע אדום יפהפה, חתוך לאורכו במרכז ומתוכו צצים להם פירות ים למכביר. כמו תייר, שלפתי את המצלמה ולא הפסקתי לצלם אותו מכל הזוויות. אומנם מעולם לא אכלתי לובסטר, אבל ידעתי למה לצפות מהיכרותי עם סרטנים. מהר מאוד הבנתי שצדקתי. הלובסטר מזכיר את טעם הסרטן, אך בגלל גודלו הוא בשרני יותר ועם ארומה מעט שונה שהופכת אותו טעים יותר. גם יפה וגם אופה. פירות הים שהגיעו איתו היו מעולים ושחו ברוטב עם ניחוח שום עדין. הגיטריסט עזר לי ולאט לאט פירקנו את הלובסטר עד תומו. חוקרים את השריון שלו ומוצאים כל פיסת בשר חבויה. כשסיימנו, התחרטתי שאני לא אוליגרך, הייתי מזמין עוד לובסטר באותו רגע.

מלאים ומרוצים, סרבנו בתוקף לכל ההצעות של ג'ימי ואליאס לקינוח ואפילו קפה. כל מה שרצינו לסיום, היה לשבת, להסתכל על המים, להתענג על טעמי הלובסטר שנשארו בפה, לסיים את היין המצוין תוך כדי עישון סיגר ולהנות מהרגעים האחרונים שלנו כאוליגרכים לחופו של הים השחור.

חשבון בבקשה

שלל סלטים – כלולים במנה העיקרית.

פטריות שמפניון במלית גבינת רוקפור ותרד - 49 ₪

פטריות יער ושמפיניון מוקפצות ברוטב סויה - 49 ₪

בקבוק גליל קברנה סוביניון 2008 - 100 ₪

'עוגת דניס' עם פירות ים - 119 ₪

לובסטר עם פירות ים -  285 ₪

סה"כ – 602 ₪ לזוג.

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי