אהרל'ה – נווה מדבר מואר

נעים להכיר

הדרך למסעדת אהר'לה בצפת עם אבא ארכה קצת יותר משעה. היו מעט פקקים וככל שחיפה התרחקה אי שם באופק, הידע הכללי שלי הלך והתרחב. טוב, אולי לא הכללי אלא יותר הפרטני שלי ובדגש על ההיסטוריה של צפת. כשהגענו אל העיר בערב קריר אחד באמצע חודש מרץ ניזכרתי בנוסטלגיה בקריית האמנים שמשכה אליה בעבר ציירים, פסלים וסופרים מכל רחבי הארץ ועשרות בתי המלון היו מלאים להתפקע בנופשים שהגיעו כדי להצטנן קצת מחום הקיץ הבלתי נסבל. בכל הנוגע למסעדות ניתן בהחלט לכתוב שצפת כיום היא סוג של מדבר קולינרי ומהבחינה הזו מסעדת ארה'לה היא ללא ספק נווה מדבר. נווה מדבר מואר, רחב ואולי הכי חשוב – טעים!

הכל מואר

הכניסה למסעדת אהרל'ה מהמדרחוב הקלאסי והמוכר בצפת היא כמו גיחה קטנה לעולם אחר. העיצוב המודרני, הניקיון וההקפדה על הפרטים הקטנים עומדים בניגוד גמור לשלל הפיצריות ובתי האוכל הפצפונים שזרועים לאורך המדרחוב. מעבר לכך המקום כשר גלאט כך שגם היהודים המחמירים ביותר יכולים לסעוד את לבם במקום. הצבע השולט הוא לבן והחלל יכול בקלות לאכלס כשבעים סועדים. אבא ואני בחרנו שולחן סמוך לבר, התיישבנו ובזמן שעיינו בתפריטים האזנו לנעימות מרגיעות שהשכיחו מאתנו את הנסיעה הארוכה. עזרו לשכחה גם בקבוק הייניקן (18 ₪) ובקבוק גולדסטאר (15 ₪). מי שהזכירו לנו את הנסיעה הארוכה היו קרקורים בלתי פוסקים של שתי הקיבות אז בלי יותר מדי מחשבה פשוט שלפנו מהמותן והזמנו כמה ראשונות בלי להתעמק יותר מדי.

המטבח בארה'לה

מאחר והמקום עדיין בתקופת שינויים שכן רק לא מזמן הוא חגג חצי שנה התפריט עתיד להשתנות, חלק מהמנות ייעלמו ולא מעט מנות חדשות יצטרפו. אנחנו זכינו לטעום כמה מנות מעניינות מהן אציין לטובה את לחם הבית שקידם את הסעודה בליווי שלל פנכות עם הפתעות כמו רוטב בוטנים, ממרח קוקוס ושומשום, עגבניות שרי צלויות, מטבל חריף וטעים בטירוף ועוד ועוד. טיפה מאוחר יותר אני זכיתי לראשונה בחיי לפגוש קבבוני מרגז (42 ₪). מדובר בקבבונים פיקנטיים אדמדמים שהזכירו בפשטות נקניקיות מרגז. המוח ערך כמה שינויים בתבניות המוכרות (זה לא נקניקיה, זה קבב) וכל ביס היה מענג מקודמו. האריסה, השום, הפפריקה החריפה -  הכל היה כל כך מדויק וכשכל זה הקיף חציל קלוי שעליו ניצוקה טחינה מצוינת, התכוונתי כבר להכתיר את המנה כמנצחת. כל זה אילולא אבא התכבד במנת כבדי עוף בתמר מג'הול שהוקפץ בחומץ בלסמי ובסילאן (52 ₪). הכבדים המתקתקים היו עשויים בדיוק כמו שצריך ופיסות התמרים השתלבו מצוין עם פרוסות הבצלים החרוכות. לתוספת בחרנו במנת צ'יפס שהתגלתה כתפוח אדמה שנפרס ידנית לרוחבו וטוגן במקום (סחטיין על ההשקעה).  מסוג התוספות שלגמרי גונבות את ההצגה. אך בסופו של דבר ההפתעה הגדולה של הארוחה הגיעה כשכמעט לא יכולנו להכניס לבטן כלום – הקינוח. פרווה פרווה אבל פאי השוקולד במקום לא פראייר בכלל. הבצק הפריך עבודת היד נמס על הלשון, האחוז הגבוה של מוצקי הקקאו נתן בראש והשילוב של סירופ המייפל והטחינה הגולמית על הצלחת השאיר אותנו עם טעם מדהים בפה.

אהר'לה פרץ

הרוח החיה מאחורי המקום הוא בחור מקסים שעד לפני חמש עשרה שנים עוד גר בתל אביב שם היה אחת מהאושיות המרכזיות ברחוב שינקין. בין ניהול של הסושי בר הראשון בארץ לבעלות על הטאפאס בר הראשון הספיק לחיות שלוש שנים בלונדון. מלבד זאת הוא היה הבעלים של הברווז בית הקפה המיתולוגי של שנקין ופנים מוכרות ואהודות בסצנת חיי הלילה התל אביבית. רצה הגורל ובמהלך 1996 החל בתהליך רוחני של חזרה בתשובה ואחרי שביקר בפעם הראשונה בצפת כדי לעשות שם שבת נשבה בקסמיה ואחרי פחות מחצי שנה עזב את העיר הגדולה ועבר להתגורר בישיבה בצפת. בתחילת דרכו הוא שימש כטבח הראשי של הישיבה ובהמשך פתח קייטרינג עצמאי שפועל עד היום וענה לשם קייטרינג פרץ. המסעדה החדשה בה סעדנו את לבנו היא הבייבי שלו והאהבה שלו למקום ניכרת בכל.

בדרך הביתה

אני חושב שבדרך חזור אבא שאף להעמיק את הידע שלי אף יותר ואם הייתי מסוגל להקשיב הייתי יודע עכשיו הרבה יותר על חכמת הקבלה ועל המצב הביטחוני בעיר צפת ערב מלחמת השחרור אבל הבירה, הקבב, הכבדים והקינוחים המדהימים עשו את שלהם ואני פרשתי לשנת צדיקים אפופת קדושה צפתית. סליחה אבא, בפעם הבאה שנגיע לאהר'לה אני מבטיח להקשיב עד הסוף.

חשבון בבקשה

צ'יקן ווינגז ברוטב דיג'ון וטריאקיעל מצע ירקות – 42 ₪

קבבוני מרגז על מצע חציל קלוי וטחינה ירוקה – 42 ₪

פטריות מוקפצות ברוטב שום ולימון – 38 ₪

כבד עוף בתמר מג'הול מוקפץ ברוטב בלסמי וסילאן – 52 ₪

אמריקן ביף בורגר -52 ₪

הייניקן – 18 ₪

גולדסטאר – 15 ₪

טריקולד – 30 ₪

פאי שוקולד – 30 ₪

סה"כ – 319 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי