לא כצה נפשו

ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודל אוכלוסייתה בישראל, אבל כדי לספור את כמות הפאבים בה לא צריך להיות שיבה, אלת ההרס ההודית, בעלת הזרועות הרבות, שתי ידיים מספיקות בהחלט. עם זאת, כבר מזמן ידוע שבמקומות בילוי זו לא הכמות שחשובה אלא האיכות, בזה פאב הכצה הוותיק מצטיין. את הפאב אני מכיר עוד מימי נעוריי, לכן היה זה טבעי שלמקום אגיע עם ג'וני (השם האמיתי לא מוכר למערכת), חברי הטוב משכבר הימים. מעט השתנה קוסמטית בכצה ב-14 השנים בהן הפאב פועל, עיצוב פשוט, לא מתיימר המורכב משני מפלסים – התחתון, בו מצוי הבר ועוד כמה שולחנות ישיבה 'דיינר סטייל', והעליון המתאים יותר למפגשים קבוצתיים ובו ישנם שולחנות בלבד. במהלך השנים כבר הייתי במספיק מקומות עם "גימיק" עיצובי או חזותי כלשהו שכל תפקידו היה לכפר על עליבות התפריט, לא זה המקרה הנוכחי. כמו העיצוב כך גם המוזיקה, להיטי פופ-רוק מוכרים משלושים השנים האחרונות עליהם גדלנו ובווליום הנכון, מעטים הדברים שאני שונא יותר בפאב ממוזיקת מועדונים רועשת.

המון בירות יחודיות בתפריט

כפי שבטח כבר הבנתם בכצה מעדיפים להשאיר את הבמה לתפריט ובצדק רב. המקום הוא אחד הפאבים הבודדים בארץ שאני מכיר שמגיש בירות בקנקן, מה עוד שהוא אחד הבודדים שמגיש גם את גרסת הדונקל (הכהה) של ויינשטפן, בירת החיטה הבווארית המוכרת בישראל. בלי להשתהות התיישבנו על הבר וישר התחלנו להרוות את הגרון, ג'וני התחיל עם חצי הוגרדן (29 ₪) מהחבית בעוד אני התלבטתי רבות בין המבחר המשובח והרב של בירות בבקבוק עד שנפל הפור על סמיקלאוס (39 ₪ לשליש), בירה אוסטרית הנחשבת לבירת הלאגר החזקה בעולם (14 אחוזי אלכוהול). מה שקנה אותי בבחירה הייתה העובדה שהסמיקלאוס מיוצרת רק יום אחד בשנה ומתיישנת עשרה חודשים בחביות עץ, היא נחשבת לבירת קינוח וככזו טעמה פירותי מאוד ומתוק – בירה שלא מתאימה לכל אחד ומותאמת יותר לשתיינים מבינינו שאוהבים טעם מודגש ומורכב.

את הבירה ליווינו עם שני צ'ייסרים של וויסקי בלק בוש (20 ₪), לא משובח כמו אהובי הוויסקי הסקוטי, גלנפידיך, אבל עושה את העבודה נאמנה ויורד חלק בגרון. אחרי שנרגענו קצת עם אלכוהול היינו מוכנים להרגיע גם את הקיבה, ג'וני בחר בכריך פילדלפיה (39 ₪), שמורכב מנתחי אנטרקוט על הגריל, פלפל אדום מטוגן, עלי בייבי, עגבניה, בצל ומלפפון חמוץ, שהוגדר ע"י ג'וני כ"בשרני, עסיסי ומפנק" (מה עוד אפשר לדרוש מכריך?). אני החלטתי להישאר בקו הפאבי המסורתי והזמנתי פוטטוס (28 ₪),  שהם פלחי תפוחי אדמה מתובלים ומטוגנים, שהיו טעימים להפליא. כדי לא לתת לאוכל הרגשת בדידות הזמנתי גם בקבוק מילר (22 ₪), שאני לא מתבייש להודות שהיא הבירה האהובה עליי וההפך הגמור מהסמיקלאוס. במקביל, על מנת להקשות על השיבה הביתה החליט הברמן במקביל לפנק אותנו בצ'ייסר של בושמילס.  בעוד אני מתלבט אם להזמין לשתות עוד ותוהה איך ככה ש"בירת הקינוח" ששתיתי מילאה אותי כמו ארוחה שלמה, התחיל הפאב להתמלא סביבנו וניצנים של תור החלו מבצבצים מחוץ לדלת. בשורה התחתונה, הכצה הוא פאב החברים הקלאסי, לבוא לשבת עם הג'מעה, להזמין קנקן בירה או שניים לשולחן, להקשיב למוזיקה טובה שלא מפריעה לדיבורים ולאכול מנות פשוטות אך קולעות. לא בכדי המקום מחזיק מעמד מעל ל-12 שנה בתחום בו רוב המקומות לא מחזיקים שנתיים, אני יודע שבשבילי, חסד הנעורים התחלף עם השנים להערכה כנה.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי