וואסבי הידידותית

מסעדה תשמח לבב אנוש

לא קל לעבוד בעבודה של גדולים. עד כמה שאני אוהבת את העבודה ה"אמיתית" שלי, זו שבמסגרתה אני לא זוכה לאכול במסעדות ולשטוח הגיגיי בפניכם, זה באמת לא תמיד תענוג גדול. לעיתים אני מוצאת את עצמי מסיימת את היום עם לשון בחוץ, בטן מתהפכת ולב עתיר מועקה. היום בו קבעתי לסעוד בווסאבי עם האח הגדול י' (הוא באמת אח גדול, זה לא ניסיון לשום רפרנס תרבותי) היה יום קשה במיוחד. בדרכי למסעדה אפפו אותי מחשבות שלא הצלחתי להבין עד הסוף, ואני שונאת כשזה קורה. יותר מכל דבר אחר הייתי מתוסכלת מכך שהמחשבות הארורות האלה גרמו לי לאבד את התיאבון. חוצפה של ממש. למרבה המזל, דקות ספורות לתוך העיון בתפריט, התיאבון התחיל לחזור לעצמו, ועד שהאוכל הגיע לשולחן כבר חזרתי לעצמי, רעבה וגרגרנית כהרגלי.

הכל נשאר במשפחה

הסיפור מאחורי הקמתה של ווסאבי  הוא כזה שכיף לשמוע, ומן הסתם כיף אפילו יותר לספרו. באוגוסט האחרון טסה ענת, הבעלים, לבקר את בתה שטיילה במזרח. בעודן תרות יחדיו את נפלאות הודו וטיבט, חוותה ענת חוויה שרבים מהתיירים במזרח מספרים עליה – הארה. ענת הבינה שהיא מיצתה את עיסוקה דאז, והחליטה שהגיעה העת לשינוי כיוון. ענת לא סיפרה את זה בדיוק ככה, אבל אני נהנית לדמיין שההארה הזו הגיעה אליה במהלך אחת מהארוחות הרבות מהן נהנו היא וביתה אי שם, באותו מזרח רחוק. אחרת איך תסבירו את העובדה שענת הבינה לפתע שהתשוקה האמיתית שלה טמונה בניהול מסעדה? עם או בלי התוספת הססגונית שלי לסיפור, כך היה. ענת שבה לארץ,ציוותה את מעיין הבת המוכשרת שתנהל בצוותא איתה את המסעדה וחמישה חודשים לאחר מכן אירחה אותנו למופת בווסאבי וסיפרה לנו איך הכל התחיל.

אז איך מרגיש ווסאבי?

אני מודה ומתוודה שלא ציפיתי לגדולות ונצורות מבחינת עיצוב המקום. מהיכרותי המועטה עם רחוב ויצמן בכפר סבא, שיערתי שהמירב שאוכל לצפות לו הוא חדר צר ובמרכזו דלפק. שמחתי עד מאד להיווכח שגם חלל לא גדול המתהדר בדלפק יכול להפוך, תחת הידיים הנכונות, למקום שאהנה להעביר בו ערב. המקום מואר ומזמין, בעיצוב נקי עם נגיעות במינון הנכון של אלמנטים אסייתים. האווירה נעימה ומשפחתית, בזכות שילוב של קהל הלקוחות מפרגן, וצוות נאמן ויעיל. ניכר שמדובר בעסק משפחתי, אשר גם עובדים שאינם חולקים שורשים עם ההנהלה, נהנים להרגיש חלק ממנו.

משהו לכל אחד

בקלות רבה הייתי יכולה להתפתות לניתוח מדוקדק של הסיבות העסקיות בגינן ווסאבי אינו מכוון לקהל יעד ספציפי, אך אני אתלה זאת שוב באווירה המשפחתית של המסעדה. ווסאבי מנסה לקלוע לטעם של כולם ומצליחה, אבל כדי שכל אחד יוכל למצוא משהו לטעמו בתפריט, ולאו דווקא כדי שכל עובר אורח מזדמן יתפתה לפתוח ארנק. הגישה הזו באה לידי ביטוי בנכונות להקשיב לצרכי הלקוחות, בין אם מדובר בהוספת מנות דוגמת נודלס ואורז מוקפץ, ובין אם זוהי ההתחשבות המיוחדת בלקוח חולה-הסוכרת, במנות חמודות לילדים שלא חובבי סושי מובהקים עם שילוב של מנות מהמטבח היפני או הוויאטנמי..

הכל נשאר במשפחה 2

במידה מסוימת של יומרנות, אני מרשה לעצמי לקבוע שההתנהלות של ווסאבי היא תמונת ראי של השקפת העולם של ענת. היא לא מנסה לחרות על דגל המקום בשורה קולינרית מרחיקת לכת, אבל היא בבירור נהנית ממה שהיא עושה, ואין לי ספק שההנאה הזו שלה מדביקה גם את הצוות וגם את הסועדים. אני מעריכה מאד אנשים שעושים צעד כמו זה שעשתה ענת, ומקווה שההנאה שהיא מפיקה מעיסוקה הנוכחי תימשך עוד זמן רב.

ואיך האוכל?

בימינו ניתן למצוא סושי בדרגות מחיר ורמות נאמנות למקור בעלות שונות משמעותית אלה מאלה, אשר בדרך כלל הולכות יד ביד. הסושי בווסאבי, כפי שהוכיח רול קלאסי של אינסייד/אאוט סלמון (8 חתיכות 22 ₪), שובר קצת את הפרדיגמה הזו. הטריות הבולטת של הדג הצביעה על איכות גבוהה ביותר, תמורת מחיר ידידותי. כפי שהעידו מספר לקוחות באזורי, היה זה סושי מאד טעים. י' ואני החלטנו לסקור את מלוא גווני התפריט, ומבין המבחר שטעמנו התרשמנו במיוחד מהדים סאם (4 חתיכות, 30 ₪), שהזכיר לי שוב עד כמה אני מצרה על כך שהמעדן הזה לא השיג לו מספיק מעריצים בארץ, ומנודלס עוף (36 ₪), אשר יחד עם הבוטנים שפיזרנו מעליהם הותירו אותנו עם טעם מוצלח לסיום הארוחה. כאמור, בווסאבי לא ממציאים מחדש את הגלגל, אבל לא תמיד צריך משהו חדש. אם בא לכם אוכל אסייתי טעים ולא יקר ואתם באזור כפר סבא, נראה לי שמצאתי עבורכם את המקום המתאים.

חשבון בבקשה:

מרק מיסו – 15 ₪

דים סם – 30 ₪

סלט סאשימי – 42 ₪

אינסייד-אאוט מאקי סלמון – 22 ₪

ווסאבי ריינבו – 39 ₪

נודלס עוף – 36 ₪

סה"כ – 184 ₪

*כתבה פרסומית. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי