השראה של שף במינאטו

ערב של אמצע השבוע. היעד -  הרצליה פיתוח למסעדת מניאטו. מסעדת שף יפנית, כשרה וביתית. מינאטו הינה מסעדה, המשלבת שני סגנונות מטבח. הסושי בר והאיזאקיה. המילה איזאקיה מורכבת מהצירוף "אי", שמשמעה לשבת. המילה סאקאיה שמשמעותה- חנות לממכר משקאות חריפים, ונו אתם יודעים לאן העסק ממשיך מפה.

כשהציעו לי את ארוחת הטעימות בהשראת השף היפני הרמתי גבה בתמיהה. חשבתי לעצמי שאפילו לספר שלי אני לא אאפשר לספר אותי בהשראתו בלבד. אישה צריכה גם שליטה על ההשראה של אנשי המקצוע שסביבה. יחד עם זאת אני חסידת האוכל היפני. אפשר לומר מכורה. כשהבנתי שמדובר בגולת כותרת, ידעתי שהפריק קונטרול שלי יתמוסס מעצמו. מהר מאוד הוא אכן התמוסס. ולתקציר הסיפור רק אציין ואמליץ, תנו להשראת השף להוביל אתכם בארוחת הטעימות לצד האלכוהול.

יופי של עיצוב

מסעדה קטנה שכל פינה שבה מעוצבת בסגנון יפני מסורתי. פשטות לצד קווים נקיים, אך יחד עם זאת קלאסיקה. הרבה קלאסיקה. בר גדול מעץ רחב. תאורה יפנית חמימה. הכל בלבן וחום. מחיצות הפרדה חלולות העשויות מקורות עץ מאסיביים, נותנים נופך של חלל פתוח מצד אחד, אך משאירים מראה פתוח וזורם. על הקיר תמונה גדולה המורכבת מדיוקנות של דמויות קלאסיות מהתרבות היפנית. יש משהו בתמונה שממגנט אותי להתבונן בה. אני נכנסת וחושבת לעצמי- יפן בקטן.

הריחות של המנות היפניות ממלאות את חלל המסעדה. המנות נעשות בשידור חי על הבר, שהוא לב- ליבה של המסעדה. במרכזו מבצע להטוטים השף היפני אקי-סאן. אנחנו מתיישבים כמובן על הבר, ומתמזגים במהירות באווירה של המקום.

יש משהו במסעדה שיוצר הרגשה של משפחתיות. ניסתי לפענח את הנוסחא לכך ולא מצאתי. אולי עיצוב המקום, הכיסאות הביתיים והרכים. חילופי הדברים בין העובדים והסועדים. אולי היה זה איתמר שקיבל אותנו כבר בכניסה, ושירת אותנו לאורך כל הארוחה. איתמר עזר לנו שלא נשבור את השיניים עם השמות המסובכים, וחייך בהבנה כשחירבשתי בחינניות גדולה את שמות המאכלים. יתכן שהכל ביחד הפך את המקום למזמין כל כך. 

הארוחה הייחודית של המקום

ישבנו על הבר והאלכוהול לצד המנות הקטנות החלו לזרום. לארוחה יש גם שם, ולא חייבים להגות אותו. אני בכל אופן לא הצלחתי. היא נקראת או- מאקסה מאטסו. מאחוריה מסתתר הסבר פשוט. ארוחת טעימות יפנית מסורתית, חגיגית ויוקרתית. הדגש בארוחה הוא על חומרי הגלם הייחודיים ועל כך שכל ארוחה לא תדמה לקודמתה, שכן הטעימות המוגשות הן בהשראת השף. הארוחה כאמור מלווה בטעימות אלכוהול.

הארוחה מתחילה בטקסיות מקסימה שבה המלצר מגיש מטלית חמה ולחה לנטילת ידיים. איתמר סיפר לנו שהפועלים היפניים היו מגיעים לאכול, והמטלית מוגשת להם לניגוב הפנים והידיים אחרי יום עבודה מפרך. אנחנו הגענו אחרי מקלחת אמנם, אבל המטלית החמה התקבלה אצלי בברכה. הרגשתי ראויה לה. בכל זאת ערב, קר בחוץ ואני מאוד רעבה. מספיק מפרך ליום אחד.

מכאן ועד לסופו של הערב מוזרמים לדלפק הבר שלנו מנות קטנות ומעוצבות. כל אחת ואחת נעשתה באהבה גדולה. אני בטוחה בכך כי הן היו טעימות להפליא. חצילים ברוטב מיסו, סלט אצות וואקמה, טונה טטאקי ספיישל, דניס טמפורה, רולים בהרכבים שונים, שיפודי פרגית ועוד ועוד. המנות הגיעו בתהלוכה ובמרווחים נכונים. כאלו שאפשרו לנו להפנים את מה שטעמנו ולפנות מקום לדבר הבא. ההצלחה של המנות הייתה כל כך גדולה, שאפילו מנת האנטריקוט שהוגשה על שיפודים קטנים הייתה רכה כמו חמאה.

בלתי אפשרי מבחינתי להמליץ על מנה מנצחת, שכן מחר אולי לא תהייה. הכל בהשראת השף כזכור. רק אומר שמנת הטעימות הזו היא הצלחה מסחררת, ולא לשכוח שיש אלכוהול לצידה.

המשקה שלי

המשקה הרשמי של יפן, הסאקה, הוא חלק בלתי נפרד מהארוחה. הסאקה מוגש לנו בגביעי חרס קטנים כמיטב המסורת. הסאקה מחומם בימי החורף (בקיץ מוגש קר), וטעם האלכוהול מועצם בשל החמימות של המשקה.

לצד הסאקה המתבקש הזמנתי את הצ'ויה אומשו (24 שקלים לכוס). ליקר שזיפים יפני, המוגש בגביע. הליקר מוקפא חלקית ובתוכו פרוסות של תות שדה טרי. הליקר כמובן זכה אצלי לאותות של כבוד. משקה מנצח, אין לי ספק.

האיש שלנו

אקי-סאן, השף היפני, היה האיש לנו. אקדים ואומר שאקי-סאן הוא סושי שף יפני, נצר לשושלת סושי שפים מפוארת מרובע מינאטו שבטוקיו. הענווה היפנית ניבטה בכל ג'סטה ובכל אמירה שלו. כשהודינו לו על הארוחה המדהימה, הוא קד לעברנו בהוקרת תודה כל כך גדולה ועמוקה, כאילו זכה הרגע בזכייה גדולה. הוא אחד השפים המוכשרים ביותר שזכיתי לפגוש, אך גדולתו באה לצד צניעותו. יש לנו עוד מה ללמוד מהיפנים.

לאקי-סאן יש קסם בידיים. אני בטוחה בזה. אחרת איך אפשר להסביר אותן. הידיים הללו של אקי-סאן נעו כל הזמן בזריזות. לדעתי, לא היה רגע שהן היו במנוחה. המפתיע שהעבודה לא התישה אותו גם כשהשעה הייתה כמעט חצות. הידיים המשיכו לחתוך פרוסות דקות של דג, לגלגל סושי, להזליף רוטב לצד מנה ועוד ועוד. כשישבתי שם על הבר, מוקסמת מאקי-סאן הפעיל והשלו כל כך, איחלתי לעצמי זוג ידיים כאלה כמו של אקי-סאן. כמה טוב היה יכול להיות לי עם כל תנועה הייתה יעילה ונכונה כל כך. הכל מדויק, בלי מאמץ מיותר- תנועה עם מטרה.

הרמת כוסית הסאקה עם אקי-סאן היא חלק מהטקסיות הביתית שהנחיל במקום. הטקסיות הזו היא עוד משהו שהופך את המקום מעוד סושי בר, למשהו אחר. איתמר מצטרף לחגיגה, ואנחנו נסחפנו אחרי העליצות היפנית שחלקנו עימם.

חשבון בבקשה

ארוחת הטעימות או מאקאסה מאטסו- שהינה טעימות אלכוהול – 320 ₪  לסועד

ליקר - צ'ויה אומשו- 24 ₪

קינוח- טפיוקה – 35 ₪

סה"כ 379 ₪  לסועד.

*כתבה פרסומית.

להזמנת מקום במסעדה לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי