הסיפור על המרגריטה ומקסיקנה

אני והאקסית

אז פניתי לאקסית שלי בפייסבוק (טעות מס' 1). קישקשנו קצת והיא הציעה שנשב לקפה – להשלים פערים (טעות מס' 2). אמרנו שניפגש באמצע הדרך, ומצאנו עצמנו על רחוב בן-יהודה, פינת בוגרשוב. הסתבר ששנינו הגענו רעבים (טעות מס' 3). באופן מפתיע, האקסית שבדרך-כלל לא ניחנה בכישורי ספונטניות יוצאי דופן, החליטה שבמקום קפה, אולי דווקא נאכל: "תראה איך המקום מלא! איך אף פעם לא היינו כאן?" אמרה, תוך שהיא מצביעה על מסעדת מקסיקנה. בעודי הלום מתפיסת היוזמה, מיד סידרו לנו שלחן בחלל הכתום והאותנטי – שהיה מצועצע ומתחכם באופן משעשע משהו, עם ניחוח קלינט איסטווד. נחלצתי מהשוק רק כשעיני נחתו על בקבוק הטקילה-קווארבו שהיה מונח על השולחן, כמו אומר: "חביבי, צלצל אליי אם משהו ישתבש".

הולה אמיגוס 

כפי שקראתם, המסעדה הייתה מלאה, וזה לא דבר של מה בכך כשמדובר בערב חורפי באמצע השבוע. האורחים במקסיקנה לא עשויים מקשה אחת, והארוחה הספונטנית עם האקסית השתלבה היטב עם שלל הסצינות הפזורות במסעדה: חבורת סטודנטים אמריקאים רעשניים; דודים ספרדיים משופמים שחלקו קנקני מרגריטה; משפחת תיירים יוצאי חבר המדינות שהגיעה היישר מהים מלווה בארבעה ילדים שזללו מכל הבא ליד; ועוד כהנה וכהנה סצנות מגוונות.  

הולה צ'יקיטה 

שתי בעיות טמונות בלצאת עם האקסית שלך. האחת – כבר היית שם, עזבת, ובכל זאת הגעת שוב. השנייה – שאר העולם לא מבין שהיא האקסית שלך, מה שהופך אותה לדחליל המגרש בנות-זוג פוטנציאליות. כך למשל, היה קיים קושי מובנה בפלרטוט קליל עם טל, המלצרית המצודדת, שפרט לבקיאות טוטאלית במנות, סיפרה לנו שהיא דוברת ספרדית ופורטוגזית – יתרון ברור במסעדה שמארחת אורחים רבים מדרום אמריקה – גם יפה וגם שפה. טל המשיכה לספר שהמטבח במקסיקנה מתבסס על חומרי גלם מקסיקניים אותנטיים המיובאים במיוחד, ושרוב המנות שייכות למטבח ה"טקס-מקס" - מנות מקסיקניות טיפוסיות שעברו עיבוד לסגנון אמריקאי. התרשמתי מהיופי והידע, וכמובן שמיד כשהגנבתי חיוך לעברה, האקסית החמיצה פנים, כאילו לא נפרדנו מעולם. ככה זה.. בנות. 

רוקדת סלסה? 

"זה בדיוק מה שהייתי צריך" חשבתי, כשחיסלתי כמעט בשלוק כוס מרגריטה טולום (65 ₪ לקנקן זוגי), טייק-אוף על המוחיטו המסורתי שהכילה טקילה, ליים ונענע. האקסית אמרה שזה מעט חזק לה, אז כדי להקל את הערב על שנינו – אימצתי גם את הכוס שלה. הראשונות במקסיקנה טובות, ונותנות בסיס ראוי להמשך הארוחה. מנה של 'טוסטאדה שרימפס' (29 ₪) היא דוגמא נהדרת. טורטיית תירס ועליה בייבי-שרימפס ברוטב חלפיניו ליים, המלווים בגוואקמולי, וממרח שעועית שחורה. ספקטרום טעמים שקופץ בין מתוק מלוח חריף וחמוץ. על הקונסטרוקציה הזו מוסיפים סלסה בלנקה (שמנת חמוצה, בצל ירוק, שום ותבלינים), שכיכבה לאורך הארוחה כולה, והייתה מטבל קריר וטוב לפלאוטס (29 ₪) סיגר-טורטיה לוהט במילוי שום ומוצרלה. 

שאלות גורליות 

"אני מתה על חריף! איך אתה לא זוכר? " נזפה בי האקסית, תוך שהיא נועצת שיניים ב'אנצ'ילדה קון קרנה' (64 ₪) – צמד טורטיות ממולאות בבשר בקר ומוצרלה, מוקרמות בגבינת צ'דר, בוטנים ובצל ירוק, כשאת כל הקונסטרוקציה הזו מלווים רוטב מקסיקני מיוחד וחלב קוקוס. בעודה מחסלת את המנה, הביטה בי האקסית במבט הכל כך מוכר ושיחררה את המשפט שאף גבר לא שורד: "מה? אני שמנה?". ביודעי שמימד הזמן הוא קריטי עניתי מיד: "מה פתאום!", ולגמתי כוס מרגריטה קנקון – ברד אלכוהולי מצוין המבוסס על טקילה, פסיפלורה וליצ'י (36 ₪). כדי להמשיך ולהעסיק את הפה התרכזתי במנה מנצחת של 'פהיטה קון פויו' (69 ₪). שלל מרכיבי המנה מונחים על השולחן בסגנון 'עשה זאת בעצמך' - פלטה לוהטת ועליה נתחי עוף עם פלפלים ואורז, סלסלת טורטיות ומגוון מטבלים. בדיוק כשהצלחתי להרכיב את כל הקונסטרוקציה הזו לכדי רול יפה ושמנמן, הוציאה אותי האקסית מריכוז וירתה: "אז אתה יוצא עם מישהי עכשיו?". כמובן שאת המשך הרול שהתפרק נאלצתי לאכול מהצלחת... 

מתוק, מתוק 

מונטזומה היה השליט התשיעי של האימפריה האצטקית. כמו מערכת היחסים עם האקסית, גם הוא לא האריך ימים ומצא את סופו כשהוא נסקל באבנים. לעומת זאת, הקינוח הקרוי על שמו ומוגש במקסיקנה, הוא אולי מהטובים בעיר (26 ₪). טראפלס שוקולד וגליליות במילוי קרם וניל, כשמעליהם רוטב שוקולד צ'ילי, שמתחיל מתוק ולאחר מכן ממלא את הפה בחריפות מענגת בלתי מובנת. חבל שלא ממש הספקתי לטעום ממנו, אבל לא.. את לא שמנה. 

חשבון בבקשה:

קנקניטה טולום – 65 ₪

מרגריטה קנקון – 36 ₪

טוסטאדה שרימפס – 29 ₪

פלאוטאס – 29 ₪

פהיטה קון פויו – 69 ₪

אנצ'ילדה קון קרנה - 64 ₪

מונטזומה – 26 ₪

סה"כ – 318 ₪

*כתבה פרסומית. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי