לוקה בכל מצב

גשם גשם, לך

ישנם ימים גשומים וסוערים כל כך, עד כי הדבר האידיאלי לעשות בהם הוא להתחפר מתחת לפוך ולצפות במרתון של 'האנטומיה של גריי'. בן הזוג חושב אותו הדבר, מלבד הפרט הקטן שאצלו "האנטומיה" מתחלפת בדרבי כלשהו, או בסדרה שכמויות הקטשופ שהשקיעו בצילומיה הביא מניית היינץ לשיאים חדשים. לא משנה מה הוא האירוע הטלוויזיוני: הקונספט משותף לכולנו. יש ימים שהפוך יפה להם. הבעיה מתחילה כשעם כל הכבוד לסערה שבחוץ, אנו אנשים רעבים, והמקרר שלנו, בלשון המעטה, אינו פאר היצירה. כמובן שתמיד אפשר להתקין איזה סנדוויץ' סטנדרטי, אבל לעיתים, אפילו בימי גשם, בא לנו להתפנק באגף הקולינארי. ואז מתחילה הדילמה: נצא מהבית? נזמין אוכל? נמשיך את מסורת הקוטג'? ואולי בכלל ארוחת במבה מטורפת? לא לא. היום בא לי איטלקי, ושהגשם יקפוץ לי. בא לי להתלבש ולצאת, אפילו אם אהיה האדם היחיד במסעדה.הלוקיישן שנבחר: לוקה, מסעדה איטלקית הרצליינית ותיקה וידועה.

לא לבד בחושך

בניגוד לתחזיותיי הפולניות, למרות הגשם- כלל לא היינו לבד במסעדה.מתברר שאנשים רבים מחרפים את נפשם גם בימי חורף אלו, ומכתתים רגליהם לארנה בהרצליה, שם שוכנת לה הלוקה- מסעדת מטבח איטלקי מובהקת שכבר קנתה לה מקום של כבוד באליטת האוכל האיטלקי של השרון. לוקה הינה עיירה בטוסקנה, שממנה שואבת לוקה ההרצליינית את השפעותיה: אם זה באווירה החמימה גם כשבחוץ ניתך גשם על השמשות, אם זה בנוף לקו המים שמעורר השראה, ואם זה במנות האיטלקיות המהבילות שלא מפסיקות לזרום מהמטבח.

המחמם הרשמי

אז קודם כל אנחנו חייבים להתחמם, ואין כמו יין אדום לחמם את הנפש ולזרוע מעט סומק בלחיים. בחרנו בקברנה סוביניון רזרב של ברקן, שמיד עם הלגימה הראשונה ממנו- כבר החל לעשות את העבודה: הקור שמסביבנו התפוגג (טוב, נו, גם הגבירו את החימום אבל למה להיות קטנוניים) ובכלל האווירה התחממה לכבוד היין העדין- עדין הזה, שאידיאלי לפתיחה ולחימום הנפש והגרון.

הדבר שלשמו התכנסנו

התחלנו עם פוקאצ'ינה חמודה שכבר הפתיעה אותנו בממזרותה. רותחת ופריכה, לחלוטין נאפית במקום, ועברה בקלות את מבחן החצי שעה- נותרה פריכה וטרייה גם לאחר שלושים דקות, ולא הפכה לגומי לעיסה מעוך. שאפו. אחריה הגיע גם סלט פרימוורה שהכיל עגבניות שרי, בצל סגול, נבטי חמנייה, בזיליקום פרוסות מוצרלה די באפלו וברוסקטת גבינת עיזים. היה זה פתיח מרענן ומלא עלים. כמובן שכל מה שמוצרלה די באפלו מעורבת בו מסב לי נחת, לעומת עלים ירוקים שלרוב מסבים לי שיעמום, אך כאן השילוב בין השניים הניח את דעתי והיווה התחלה משמחת לארוחה.

לעיקרית בן הזוג בחר בפילה דניס על ניוקי ברוטב חמאה, יין לבן, עשבי תיבול, קוביות עגבניה וטרגון. מנת הדג הייתה מוצלחת ביותר וערכה לחיכו, וכך גם הניוקי הפליאו לעשות. אני הייתי מנועה מהמנה הזאת, בשל הטרגון, הלא הוא אחיו של האניס שאינני מסמפטת, אבל בחשאי טעמתי ביס וגיליתי שבאופן מפתיע הטעם האניסי דווקא לא משתלט על המנה, כדרכו, אלא מפוזר בעדינות.

מנה מנצחת

וכרגיל, המנה שלי היתה כוכבת הערב: רביולי (הום מייד כמובן, טרחתי לברר מיד) עם ארטישוק ופרמזן ברוטב חמאה, גרידת לימון, טבעות מרווה וצ'ילי. בצק הרביולי היה נפלא ונימוח, מלית הארטישוק הייתה עדינה ומדויקת, וגם שאר המרכיבים לא העמיסו אלא פוזרו ביתר תשומת לב ובמלאכת מחשבת. מנה לא כבדה, בניגוד לציפיות, עדינה ומלאת תוכן.

לקינוח דגמנו ברולה קדאיף- צמד שכבות של קרם ברולה סמיפרדו עם אטריות קדאיף ורוטב קרמל (34 ₪)- שילוב של שני קינוחים שאנחנו אוהבים, כך שלא נאלצנו להתלבט כהרגלנו בין שניהם. לפעמים באמת עדיף לשלב. כך חוסכים קלוריות וייסורי מצפון. ובכלל, כיף שיצאנו מהבית, למרות הגשם. בניו יורק יוצאים גם באפס מעלות למועדוני לילה. אז אמנם הרחקנו לכת רק עד למסעדה איטלקית משובחת, אבל עדיין החזקנו מעצמנו. אחרי הכל, מה שטוב לניו יורקים טוב גם לנו.

חשבון בבקשה

סלט פרימוורה- 56 ₪

פוקאצ'ינה – 12 ₪

פילה דניס- 112 ₪

רביולי ארטישוק- 68 ₪

ברולה קדאיף- 34 ₪

2 כוסות קברנה סוביניון רזרב של ברקן- 33 ₪ לכוס

ובסה"כ: 348 ₪

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי