השיבה הביתה

תעצמו רגע את העיניים, בבקשה. באמת, תסיימו לקרוא את המשפט הזה, תעצמו את העיניים, ותחשבו על הבית. עצמתם? חשבתם? ניסוי זריז ולא מאד-מדעי שערכתי בסביבתי הקרובה העלה שרוב האנשים מדמיינים את הבית בו גדלו, גם אם עברו כבר שנים רבות מאז עזבו אותו. אצלי, לעומת זאת, עולה בראש הבית לו אני קוראת שלי כרגע. וזה קצת מוזר, כי בית ילדותי עודנו ניצב איתן על תילו. ההורים עדין גרים בו, אני מבקרת בו לעיתים קרובות ומרבית האירועים המשפחתיים המשמעותיים מצויינים בו בארוחות משפחתיות משמחות. אז למה הוא כבר לא "ה-בית"? לא ברור. באותו אופן, זכרון יעקב, המקום בו העברתי רוב מוחלט של שנות ילדותי והתבגרותי, לא מרגישה כמו בית. וזה מסקנה שמשונה להגיע אליה, בכל פעם מחדש. הנסיעה שלי לזכרון לצורך הביקור במנואלה לא היתה יוצאת דופן. הרגשתי שאני עוזבת את הבית ולא שאני חוזרת לאחד. העובדה שהפעם התלווה אלי אבי-מולידי הפכה את החוויה לסוריאליסטית במיוחד. הנה אני, התל-אביבית המתלהבת, עוזבת את העיר הגדולה כדי להזמין את אבי היקר למסעדה בפרבר בו הוא גר. רק לי זה נשמע מוזר?  

מי ומי

זכרון השתנתה רבות בעשרים השנים שחלפו מאז שהוריי בחרו בה כמקום מושבם. ויש לי תחושה שהשינויים שעברה בעשור שחלף מאז שאני עזבתי אותה היו בולטים במיוחד, אבל אולי זו הפרספקטיבה שנוספה לי שמעוררת את התחושה הזו. מה שלא השתנה הוא העניין שמגלים מבקרים מבחוץ בעיירונת הזו. מאז שאני זוכרת את עצמי, זכרון מושכת תייריים. לדעתי מנואלה לא מנסה לקרוץ לאוכלוסיה הזו באופן מיוחד, אך אין לי ספק שהם יודעים למצוא את דרכם אליה. אחרי הכל, אין הרבה מקומות בזכרון שמציעים אוכל מצוין במחירים שפויים שכאלה. עם זאת, אם הייתי צריכה לנחש, הייתי משערת שהמסעדה מתבססת הרבה יותר על הזוגות הצעירים והמשפחות המקומיות.

אטמוספירה

מנואלה היא מסעדה פשוטה, אבל במובן הכי טוב שיכול להיות למילה הזו. הריהוט והעיצוב נקיים ומוקפדים, ללא טיפת פלצנות או הצטעצעות. בהתאם, האווירה נעימה ומשפחתית. הקור הזכרוני שלח אותנו לשבת בחלל הפנימי, אבל אם מזג האוויר היה מאפשר זאת, היינו מתיישבים בשמחה באחד השולחנות שבחלק החיצוני ורחב-הידיים של המסעדה. 

מנה מנצחת

יש הרבה דברים שאפשר לאמר על אבי היקר, אבל בכל הנוגע לאוכל, "מפתיע" אינו אחד מהם. פאפא ליפשיץ שותה קפה אחת לשעתיים, לא מסוגל לאמר לא לגלידה ומתחיל כל ארוחה במרק. לפיכך, כאשר המלצרית החמודה סיפרה לנו על מנות היום והמליצה בחום על מרק האפונה (28 ₪), היה לי ברור שזה האחרון ימצא את דרכו לשולחננו במהרה. וטוב שכך, מכיוון שמדובר היה במרק משובח. טעם האפונה הטרייה היה מורגש, במיוחד על רקע טעמן פיסות הבייקון הפריכות, שהפכו את המרק לעשיר במיוחד. הבייקון עשה לנו חשק לעוד בייקון, אז הזמנו גם פסטה קרבונרה (48 ₪), המבוססת על המרכיב המושחת הזה. כאשר קרבונרה עשויה כהלכה, התענוג שווה את השחיתות, וזו של מנואלה בהחלט ענתה לדרישות. כאשר הגיע זמן הקינוחים הקשבנו שוב להמלצת המלצרית, והתענגנו על טארטלט עם תותים וקרם פטיסייר (20 ₪). השילוב בין הפרי הטרי, לבצק הפריך ולקרם המתוק היה מצוין. 

דיל

בין השעות 12:30-17:00 מוצעת במנואלה ארוחת עסקית. תמורת 55 ₪ תוכלו לקבל מנה ראשונה (מרק מינסטרונה, אנטיפסטי, סלט ירוק, פוקצ'ה או סלט פנצנלה), מנה עיקרית ושתייה חמה או קרה. בנוסף, יש במקום תפריט עונתי, המתחדש אחת לחודש-חודשיים במבחר מנות המותאמות להיצע חומרי הגלם הרלבנטי לעונה.

ה- D.N.A

מנואלה היא מסוג המסעדות שאני אוהבת במיוחד. אין לי ספק שמסעדה היא בית עסק, כזה שנועד להכניס לבעליו כסף. אבל יש מסעדות, ומנואלה היא אחת מהן, שהעיקר בהן הוא האוכל ולא הביזנס. אני לא תמיד מצליחה לשים את האצבע על מה הופך מסעדה לכזו, אבל במקרה של מנואלה אין לי ספק שהעניין הוא האוכל המשובח והאיכותי (למשל, הפסטה והקינוחים אשר מוכנים במקום), אשר מוצע ללקוחות תמורת מחירים סבירים ביותר. אני יכולה לחשוב על מספר מסעדות כאלו, קרובות יותר למקום עליו אני חושבת כיום כבית, אבל זה מאד משמח לדעת שבמקום אשר היה עבורי בית במשך שנים כה רבות, זה אליו אני חוזרת שוב ושוב, יש את מנואלה.

חשבון בבקשה

מרק היום (אפונה) – 28 ₪

קרוסטיני – 18 ₪

פסטה פרימוורה – 48 ₪

פסטה קרבונרה – 48 ₪

מיץ אשכולית אדומה – 12 ₪

כוס קריניאן "סומק" – 34 ₪

קפה הפוך - 10 ₪

טארטלט פטיסייר - 20 ₪

קרם ברולה - 30 ₪ 

סה"כ - 248 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי