למה לא יותר?

אחת הארוחות המהנות בחיי התרחשה על אחד הברים  בשוק ה'בוקריה'  שבברצלונה .זאת לא הייתה ארוחה גדולה אבל סך החוויה של לשבת על בר בתוך שוק, מול מטבח פתוח עם כוס בירה מקומית ואוכל הכי טרי שיש, הייתה חדשה ומרעננת והעלתה את התהייה  "למה לעזאזל זה לא קורה גם במחוזותינו?" וביני לביני השתעשעתי ברעיון שבגרסה הישראלית יביאו את השוק למסעדה: " השרימפס זה 55 ₪ ? יקר לי, תמכור לי ת'מנה ב-35? סגרנו על 40 וזהו?". 

זה היה לפני שבע שנים ומאז גם במיטב השווקים בישראל החלו לצוץ מסעדות: בשוק הכרמל, בשוק מחנה יהודה ובשוק הפשפשים (למרות שהוא לא שוק של אוכל, יש המון דוכני דגים בסמוך). כמי שמעורה בהתפתחויות בזירה הקולינארית המקומית  עקבתי אחר הביקורות והדיווחים על מסעדות השוק  שנפתחו בזו אחר זו אך לא הספקתי לדגום אף אחת מהן עד לימים האחרונים עת נפגשתי על הבר של סיפו בלב שוק הפשפשים ביפו עם אבי חברי.  אחת לכמה זמן אנחנו נפגשים לאיזו ארוחה טובה ולהשלמת פערים, גדלנו יחד והחיים לקחו אותנו למקומות רחוקים (יחסית) .מבין חבריי אין פרטנר טוב יותר לארוחה מהסיבה הפשוטה ששנינו אוכלי כל חי ,צומח ,דומם. 

נחמד שם בשוק הפשפשים בליל מוצ"ש האווירה תוססת ושמחה ואפילו יש חניה בשפע. לסיפו  בר קטן ממנו אפשר לעקוב אחר מלאכת הבישול של צוות המטבח ,מצד אחד ,ולהשקיף על העוברים ושבים מבעד לחלון הראווה מצד שני. ממול היה את ליתאי הברמן החביב שידע שהעניק לנו שירות טוב ונכון מהסוג שיודע מתי הרגע המתאים להחליף מפית, לפנות צלחת או לספר לנו על ילדותו הבת ימית ומתי הרגע המתאים לתת לנו לשקוע בשיחה. 

לפני שנגיע אל האוכל מילה על היין.יש להם דיל ייחודי למדי בסיפו .תמורת 50 ₪ לסועד שותים יין ללא הגבלה מתוך תפריט יין המורכב מתשע יינות מגוונים מהארץ ומהעולם. פתחנו את הארוחה במנת  סלקים צלויים ובוטן וואסבי עם ליטוף קטן של יוגורט ועלים של רשאד (27 ₪ ) לצד כוס של בלאנק דה פאקס 2009 –יין לבן צרפתי קליל ומהנה. 

מנת הסלקים הייתה טובה והזכירה לי שגם צמחונים יכולים ליהנות מאוכל מצוין ושהקלישאה של "אוכל טוב חייב להיות משמין" ריקה מתוכן. המשכנו בסלט של עגבניות עם אנשובי (39 ₪ )  שהורכב מעגבניות שרי צהובות ואדומות עם עגבניות מיובשות, אנשובי וגבינה טובה. סלטי עגבניות מככבים עכשיו בהרבה מסעדות וזאת הטובה מביניהם לטעמי. 

היין נגמע במהרה ובמקומו נמזג גי סאז'ה מוסקדה 2008  וסלט נוסף עלה אל הבר - סלט של מלפפון קריספי, אצות וואקמה, בוטנים, פלמידה טרייה וסלרי פריך (39 ₪) אשר הוגש עם מקלות אכילה בצידו והרגיש כמו כיף גדול. אין לי דרך אחרת לתאר את חגיגת הטעמים הזאת. 

עברנו למנות החמות ולפנינו התיישבו שרימפס עם חצילים פרמזן וזיתים (54 ₪) השרימפס היו עסיסיים ביותר והשילוב של הגבינה והחצילים היה מושלם וכשכבר חשבתי שמה אפשר עוד לחדש עם שרימפס המנה הזאת לימדה אותי שאפשר גם אפשר. 

באדיבות ליתאי עברנו ליין אדום קיאנטי דה ברון ריקסולי 2009 , יין טוב שנגמע במהרה ופינה מקום למזיגה נוספת מאותו הבקבוק. מנת קונפי שוק אווז עם רימונים ופירה (99 ₪) הייתה מנת ביסטרו קלאסית עם טוויסט, שוקי האווז בושלו ( אני מניח שבשומן ) עד שהבשר התרכך ובהגשה נפל מהעצם. הטוויסט הגיע ברימונים שהפכו את המנה לישראלית משלנו. הפירה הקטיפתי אסף אליו בשמחה את בשר האווז ואת הרוטב המתקתק. 

מנת נתח קצבים וקרם שעועית לבנה (74 ₪) זרק אותי לילדות  בבית רומני ולמחית השעועית של אמי עליה גדלתי, נתח הקצבים נצרב היטב מבחוץ ומבפנים שמר על גוון אדום ועל מרקם וטעם "בשריים", טעים טעים.  

לטובת הקינוחים עברנו לקיבה הנפרדת. מנת כנאפה מצוינת (27 ₪ ) לא מתוקה מדי, התהפכה לפנינו מתוך מחבת קטנה ולוהטת הישר לצלחת נאה ומשם במורד הגרון. לצד הכנאפה הוגשה שמנת חמוצה ומאזנת . הקינוח השני היה קרם בננות (36 ₪ ) על תחתית נוגט קריספי וחלב קוקוס. קינוח טוב שהעלה את התהייה למה לעזאזל לא מגישים אצלנו יותר קינוחי פירות ?כשהשעון הראה חצות ושלושים יצאנו אל הפשפשוק שהתרוקן מאדם ונפרדנו זה מזה עד לפגישת העדכון הבאה .

*כתבה פירסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי