כי ריגוש זה אוכל איטלקי

נעים להכיר

דון ויטו היא מסעדה איטלקית. אי אפשר לטעות בכך. דון ויטו קורליאונה, המוכר לחובבי הקולנוע בכינויו האלמותי 'הסנדק', הוא הדמות המרתקת והאכזרית שיצר הסופר מריו פוזו שמילא כרכים שמנמנים וכבדים על עולם המאפיה, המנוהל על ידי איטלקים חמי דם בלב ליבה של ניו יורק. בואו נגיד, הסופרנוס של שנות הארבעים. את עלילות משפחת קורליאונה קראתי בשנים העליזות אותן ביליתי בחטיבת הביניים. אני מודה, בשיעור גאומטריה, מאחורי קלסר גדול, עקבתי בדריכות אחר מעלליו של דון קורליאונה שתמיד הצליח לצאת כשידו על העליונה, בעודו נוגס במאפה פלפלים קלויים וגבינה פריכה שהכינה עבורו אמו הסיציליאנית וחורשת המזימות. וכך, בפרצוף מרלון ברנדו ובתיאבון איטלקי אמיתי נכנסתי למסעדת דון ויטו, האם גם כאן יהיה אקשן?

עיצוב ואווירה

ובכן, פרט לפוסטר של ברנדו בתא השירותים, לא מצאתי שעוד מאפיונרים. המסעדה גדולה למדי, ומתפרשת לבדה במבנה רחב למדי. התאורה נעימה ולא עמומה מדי, והצבעים השולטים הם חום-כתום. מסביב לבר מזמין ורחב ידיים פזורים שולחנות במרווחים גדולים - מחזה לא שכיח מספיק במחוזותינו. בחרנו לשבת בפינה של אגף הספות הנוחות ומשם הגדרנו את האטמוספירה המקומית כנעימה מאוד. מלצרית חביבה ניגשה אלינו והמליצה לנו על הראשונות. וזו הייתה, איך אומרים אצלנו, הסיציליאנים? הצעה שאי אפשר לסרב לה.

מנה מנצחת

עידו, שותפי לארוחה, סיפר שהוא לא ממש אוהב חצילים. אני לעומתו לא כל כך משוגע על פטריות. ובכל זאת מתוך התפריט הרחב הצלחנו להזמין מנות הכוללות את אחד המרכיבים הללו. את גלילת החציל (34 ₪) המקומית זכרתי מביקור קודם. המנה זכתה לעיצוב מחודש אך העיקר נותר כשהיה; פרוסות חציל ממולאות בשלל גבינות שנאפו עם רסק עגבניות, מוצרלה ופסטו. מנה משגעת שגם עידו לא התקשה לאהוב. כמה דקות אחריה פגשנו בפיצת פונגי (45 ₪) מאגף הפטריות, שנתנה לה קרב רציני; מדובר בפיצה דקה, פריכה ולוהטת מהסוג שאפשר לפגוש רק במסעדה איטלקית. שנינו אהבנו מאוד את המרקם והתיבול והסכמנו כי מדובר באחת הפיצות הטובות שפגשנו. כל אותה העת המתינה על שולחננו בשקט ובצניעות המנה המנצחת של הערב: פפרדלה מלנזנה (55 ₪). פפרדלה, זאת יודע כל ילד איטלקי מהרגע שהמאמא שלו מושיבה אותו לראשונה לאכול צהריים, היא פסטה שטוחה רחבה וארוכה. הרצועות הרכות שנאפות במקום, כמובן, היוו מצע מושלם לרוטב המצוין שמלווה אותן - ראגו עגבניות עשיר עם פלפלים, חצילים וזיתים, שהדגים כיצד השלם יכול להיות גדול מסך חלקיו. שקלתי ברצינות לוותר על הקינוח כדי לא לאבד את טעמה.

D.N.A

התפריט הוא על טהרת המטבח האיטלקי; מגוון פסטות ופיצות, לזניות וסלטים, וגם אגף דגים מכובד. עדו, תל-אביבי שהעביר באזור בקעת-אונו את מיטב שנותיו, מספר שהיותה של דון ויטו מקום אידיאלי למפגשים מרובי סועדים היא מן המפורסמות, ובכל זאת זוגות רבים מוצאים שם פינה שקטה כדי להעביר ערב רומנטי. בשעות הצהריים, שח לי עידו, ממלאים את המסעדה אנשי קבע וקצינים מבסיס תל השומר השכן, גם הם נהנים ככל הנראה מהאוכל המשובח והתמחור הנוח. (עסקיות צהריים מוצעות החל מ-49 ₪ לראשונה, עיקרית ושתייה).

בשעות הערב מילא את דון ויטו קהל מגוון: משפחות חביבות שהתכנסו לרגל אירוע משמח כזה או אחר, קבוצות קטנות של חבר'ה שתפסו את מושבי ספות העור ולא מיהרו לשום מקום וזוגות שפלרטטו להם בפינה שקטה. במקום ישנן פינות פרטיות ורומנטיות ומכיוון שהמסעדה מרווחת גם ילדים יכולים להתהלך מידי פעם בין השולחנות מבלי לגרום להמולה רבתי.

חשבון בבקשה

גלילת חציל- 34 ₪, פונגי אלה אוליו - 35 ₪, פיצה פונגי 45 ₪, פפרדלה מלנזנה - 55 ₪, ונילה פרופיטרול - 36 ₪. סה"כ - 205 ₪ לארוחה זוגית כשרה, משביעה, משובחת וטעימה מאוד.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי