זמן בנדיקט

'זה 17:00 בערב איפשהו בעולם - זמן לדרינק'. תסלחו לתרגום המאוד חופשי שלי למשפט המפורסם הזה שמצדיק שתייה בכל שעה ביום. הסיבה שאני מזכיר אותו היא שהוא עולה בראשי באופן אסוציאטיבי כמעט בכל פעם שאני חושב על בנדיקט. המקום שמאמין ש'זה 08:00 בבוקר איפשהו בעולם - זמן לארוחת בוקר'. עשרים וארבע שעות שבהן אני יכול לאכול את הביצה שלי איך שבא לי ומתי שבא לי.

את מסעדת בנדיקט שבשדרות רוטשילד בתל אביב כבר דגמתי לא מעט פעמים. אכלתי שם שקשוקות נהדרות, קרוק מאדאם עילאי וגם ארוחת בוקר 'סטנדרטית'. בכל פעם, צדו את עיניי המנות הבשריות, אלא שהמחשבה על תחושת הכבדות שאחרי הארוחה גרמה לי לוותר. ההזדמנות שלי צצה כש'הלץ' חזר לארץ. הוא בדיוק בילה מספר חודשים בצד השני של כדור הארץ, במקום בו באמת אכלו ארוחת בוקר באותה שעת ערב מאוחרת שהוא ואני נכנסנו לבנדיקט.

את 'הלץ' הכרתי בצבא. חוש הומור משותף ושיחות כיפיות יצרו את הכינוי ההדדי שלנו אחד לשני - 'לץ'. השנים עברו, שנינו השתחררנו. הלץ, בצעד מפתיע למדי, החליט לעשות סוג של הסבת מקצוע. מהייטקיסט לטבח. כמה שאהבתי אותו לפני, אהבתי אותו עכשיו יותר. אין משהו יותר יפה בעיניי, ממי שעושה את מה שטוב לו, מגשים חלום או לפחות מנסה את זה פעם אחת בחיים. אחרי הטיול ממנו הוא חזר, בדרום אמריקה, עקבתי אחר בלוג האוכל שפרסם והזלתי ריר על מאכלים שאכל וגם בישל. בקיצור, אם יש שותף טוב לאכול איתו אוכל טוב, זה הלץ.

'בוקר טוב' אמרה לנו נתי, המלצרית שלנו. לא יכולתי שלא לתהות איך היא לא מתבלבלת למרות שהשעון הראה עשר בלילה. כמה המלצות אחר כך, כוס תפוזים גדולה (16 ₪) בשבילי, סיידר תפוחים (12 ₪) ללץ ושתי מנות פתיחה הגיעו לשולחננו. לפני הכל, אני חייב לציין לטובה את מיץ התפוזים. אחד הדברים השנואים עלי במסעדות זה מיץ 'תפוזים סחוט' עם טעם תעשייתי. מזמן כבר לא שתיתי מיץ תפוזים טרי וטעים כל כך במסעדה. תבדקו אותי.

התחלנו עם המנה הראשונה, פירות יבשים עטופים בבייקון בתנור עם רוטב הולנדייז (22 ₪). אם המילים בייקון ורוטב הולנדייז כבר עשו לכם ריר בפה, אז השילוב המתקתק של השזיף המיובש יפיל אתכם סופית. המנה השנייה, פטריות פורטובלו מושרות בשמן זית, שום וטימין על הגריל עם גבינת עיזים ומעל וינגרט בלסמי (24 ₪), שיכנעה אותי סופית שעברי כסרבן פטריות מאחורי. הלץ, המאסטר שף הבא של ישראל, רשם לפניו הערות. תאמינו לי, מחמאה גדולה לבנדיקט.

נתי חזרה לקחת הזמנה למנות עיקריות ופינקה אותנו בשני קוקטיילים של שמפניה (28 ₪ לאחד), 'הבנדיקט' בטעם דובדבן שמחכה בסופו והשמפנליצ'י - בטעם ליצ'י שמחכה בסופו גם כן (וללא הגלעין). פינוק אמיתי. אנחנו בינתיים הזמנו את ארוחות הבוקר שלנו - בוקר אנגלי (68 ₪) ואת ה-Steak & Eggs טקסס סטייל (96 ₪).

ראשונה הגיעה סלסלת הלחמים. בריוש מתוק, בגט לבן, בגט זיתים ובגט כפרי יחד עם חמאה, נוטלה וריבת תפוחי עץ שמכינים במקום. החום הנעים שיצא מהסלסלה משך אותנו אליו כמו יתוש לאור סגול. הפריכות ואיכות הממרחים גרמו לנו להתמכר. מזל שלמכורים כמונו יש Refill.

פתאום הגיעה משלחת קטנה של מלצרים. נראה היה לי קצת מוזר, אבל אז ראיתי את כמות האוכל שהם הביא איתם ולא הבנתי איך אין מלצר נוסף שיעזור. שתי צלחות ענקיות עם ארוחות הבוקר שלנו בתוכן, שני סלטים מכובדים שנלווים להם ו-Refill לשמפניות שלנו, כנראה כי החיוכים שלנו עדיין לא היו רחבים מספיק וכי הן כלולות בארוחת הבוקר.

בבוקר האנגלי חיכו לנו נקניקיות פרנקפוטר, קריספי בייקון וביצת עין, שעועית ברוטב עגבניות, תפוחי אדמה, בצל, פטריות ועגבניות שרי, כשלצד כל אלו, חרדל וכרוב כבוש (איזו תוספת מעולה). כבר יותר פשוט היה לכתוב מה לא היה לנו שם. למקרה שזה לא היה ברור קודם, המנה הזו ענקית ומלאה בכל טוב. אני לא יודע איך האנגלים מתמודדים עם זה לארוחת בוקר, אנחנו בקושי התמודדנו איתה לארוחת ערב, אבל נהנינו מכל רגע. מהנקניקיות, הבייקון והחלמון הנשפך היה ברור לי שאהנה, אבל אין ספק שהתוספות מסביב שידרגו את המנה לדרגת מא"ל - מנה אליפות.

ה-Steak & Eggs טקסס סטייל היא בדיוק מה שעולה בראש כשחושבים על משהו שהוא טקסס סטייל, כלומר אמריקאי במובן ה'אני רוצה לאכול טעים ולא אכפת לי מה חושבים עלי'. סטייק 200 גרם במידת עשייה מדיום רר (לבקשתנו) כשמעל נחות להן שתי ביצי עין, בתוספת כמות עצומה של הום פרייז אפויים ורוטב צ'ימיצ'ורי בצד. הלץ שחזר מבירת הבשר העולמית, ארגנטינה, ציין שהם יכולים לקרוא לזה 'ארגנטינה סטייל'. אפשר היה להרגיש את איכותו הגולמית של הבשר בכל ביס. לאיכות הגולמית הצטרפה איכות העשייה המעולה והחלמון הניגר שהפך את העסיס הטבעי של הבשר למשהו מענג אפילו יותר. ההום פרייז היו התוספת האהובה עליי מכולן. אפויים במידה הנכונה, בתיבול מדויק ובריח שהתחרה בריחו של הבשר.

כשסיימנו את המנות, המחשבה על אוכל נוסף נראתה הזויה. הפוך קטן (11 ₪) ומקיאטו ארוך (11 ₪) נראו כדרך הנכונה להתאוששות. הלץ הכריז שהוא חייב משהו מתוק בסוף הארוחה. הוא כבר התחיל לבצע זממו בנוטלה, כשנתקלנו בתפריט ה'מיניס' - קינוחים קטנים תוצרת בית. הזמנו קוביית שוקולד בלגי עם שברי שוקולד לבן (9 ₪ ליחידה). הלץ התענג על השוקולד האיכותי, ואני שפחות חובב מתוק, מצאתי את עצמי מלקק את האצבעות. בול במידה ובטעם.

אפשר לקרוא לזה ארוחת בוקר או איך שלא תרצו. העיקר הוא שהארוחה שאכלנו הייתה מעולה. לנו היה כיף לאכול אותה בלילה, אתם יכולים לבחור בה בכל שעה ביום שרק תרצו. אל תשכחו שמותר לכם, הרי איפשהו בעולם מישהו יהיה מוכן להתחלף איתכם. בעיקר אני.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי