השינוי מתחיל במקסיקנה

חשקה נפשי בשינוי. כבר כמה זמן מלווה אותי תחושה שנכנסתי ללופ בכל הנוגע לאוכל. זאת אומרת שיש הרבה אוכל טוב שם בחוץ, אבל כשמנסים להחליט מה אוכלים, הרשימה מצטמצמת למספר מוגבל של סוגי מטבחים. מקסיקנה היא בדיוק השינוי שהייתי צריך. כך, במקום להכריע בין המבורגר לסושי, הבחירה בין קסדיה לאנצ'ילדה הופכת מעניינת יותר.

מקסיקנה היא אולי חלוצת האוכל המקסיקני בתל אביב, או לפחות המוצלחת והידועה שבהן. התזמון שלנו מוצלח במיוחד כי חגיגות החמש שנים לקיומה בדיוק בעיצומן. הפיאסטה הזו מביאה איתה מבצע משתלם במיוחד לחברי הפייסבוק של מקסיקנה ולמועדון החברים שלהם - ארוחה זוגית הכוללת מנת פתיחה, שתי עיקריות ושתי כוסות שתייה ב-155 ₪ בלבד. בנוסף, בימי שלישי ושישי בערב אפשר לנסות להכות בפיניאטה ולזכות בפרסים. משתלם, כיף וטעים.

למקסיקנה הגעתי עם אחותי המקסימה, מתוך כוונה לשנות לה קצת את האווירה אחרי תקופה עמוסה במיוחד בעבודה. האווירה במקסיקנה בהחלט מהווה שינוי. מאווירה תל אביבית בליינית האופיינית למיקומה המרכזי של המסעדה בפינת בוגרשוב-בן יהודה, לאווירה הביתית המקסיקנית ששורה במקום. הרבה מחשבה והשקעה בפרטים ניכרת בעיצוב המסעדה; נאמנות לצבעים, לסמלים ולאופי המקסיקני.

אנחנו לא מספיקים למצמץ ומקבלים לטעימה שתי כוסות צ'ייסר קטנות של אחת ממרגריטות הבית העונה לשם  המגרה 'קנקון'. מדובר במרגריטה שמכינים מטקילה קווארבו איכותית, פסיפלורה וליצ'י והיא פשוט נהדרת. ברד אלכוהולי מרענן שטעמו של האלכוהול בו כמעט לא מורגש, אך את המצב רוח הוא עדיין מעלה. אנחנו מתלהבים ומזמינים שתי כוסות (36 ₪ לאחת).

 יחד עם המרגריטות מגיעות מנות הפתיחה שהזמנו. המוצ'אצ'וס (39 ₪), שהם חטיפי נאצ'וס מקמח לבן ותירס עם רוטב סלסה של עגבניות ושעועית שחורה, שמוקרמים מעל בגבינת מוצרלה. מנה פשוטה ועממית לכאורה המתגלה כתענוג צרוף של נאצ'וס פריכים שנעשים במקום, רטבים שאיכות מוצרי הגלם שלהם מורגשת ומוצרלה מותכת שמכסה את הכל במין שכבה מאחדת שמחזיקה את המבנה הזה. אחותי סיכמה ואמרה שכאלה היא מעולם לא אכלה.

מנת הפתיחה השנייה היא יצירת פאר כבר במבט ראשון. הטוסטדה שרימפס (29 ₪) מוגשת כטורטיית תירס קריספית שמעליה וסביבה מונחים חסה, גוואקמולי, סלסה בלנקה, פריחולס (ממרח שעועית אדומה) ושרימפס ברוטב חלפיניו ליים (שמיובא במיוחד). זו מנה של שלל רטבים וצבעים שמגרים את הדימיון ובלוטות הטעם. כיף לגלות שמאחורי המראה המרשים, ההבטחה מתממשת. בכל ביס, מתגלים שלבי פריכות - הפריכות העדינה של השרימפס, הקראנצ'יות הקלה של החסה והקריספיות של הטורטיה הופכות בפה לחגיגה של מרקמים מגובים בחריפות קלילה.

את האוכל המקסיקני ובן דודו האמריקאי, הטקסמקס, אפשר לתאר במשפט: טורטייה העשויה מקמח תירס (אופייני יותר למטבח המקסיקני) או מקמח לבן (האופייני יותר למטבח האמריקאי) שעליה שמים מילוי כלשהו - בשר, אורז, שעועית וכמובן, פלפלים. אלא שכמו כל מטבח טוב, הואריאציות על הגדרה זו לא נגמרות. אנחנו החלטנו לנסות שתי ואריאציות חדשות יותר למנות קלאסיות - 'טאקו קון פסקאדו' ו'בוריטו פרדייס קון פויו'.

בינתיים, את המרגריטה שלי כבר הספקתי לסיים ופניתי לסמל המקסיקני הבא - בקבוק קורונה (28 ₪) קר עם חתיכת לימון. הטאקו, שבדרך כלל מגיע בצורת U קשיחה, הגיע ב'טאקו קון פסקאדו' (69 ₪) - כשלוש טורטיות תירס רכות שעליהן שכבו נתחוני דג ברוטב חלפיניו ליים על מצע של גוואקמולי חריף, כרוב לבן ובצל סגול. צורת ההגשה הזו גורמת לסועד לתרום מעצמו להכנת המנה כשקיפול הטורטיה תלוי בו ועובדה זו רק מעצימה את החוויה. נתחי הדג היו רכים ונימוחים כשחריפות קצת יותר מפיקנטית שרתה על הכל. זו מנה חדשה שלדעתי תהפוך מהר מאוד למנת דגל של מקסיקנה.

הבוריטו ('חמור קטן' בספרדית, משום דימיונו לאוזן חמור או לתיקים שחמורים נוהגים לשאת), בגרסתו הנוכחית 'בוריטו פרדייס קון פויו' (59 ₪), הוא טורטיית קמח לבן אפויה ופריכה במילוי של עוף קצוץ דק, תירס, בולגרית, פרמזן ושמנת. מהר מאוד הבנו למה הבוריטו הוא 'פרדייס'. בשר העוף המשולב בגבינה היה עסיסי ובטעם גן עדן (מהסוג הלא כשר). האפייה יצרה שיריון חיצוני חמים ופנים חם וניגר. ליד הבוריטו, הוגש אורז מקסיקני מעולה עם בוטנים ורוטב סלסה.

כתוספות לבחירה לצד העיקריות, ללא תוספת תשלום, הזמנו סלט קולסלאו מפנק ואת גירסת הצ'יפס המקסיקנית – תפוח אדמה משיקס, שמגיע כנתחים גדולים למדי של תפוחי אדמה בתיבול של פפריקה, שום ופטרוזיליה. התיבול מוצלח במיוחד ובשילוב עשייה נכונה של הצ'יפס יוצרים תוספת מעולה שאסור לוותר עליה.

את סוף הארוחה חגגנו עם קינוח שונה ומיוחד - צ'ורוס (19 ₪). אלו ארבע אצבעות מטוגנות של בצק פחזניות מצופות בקינמון וממולאות בקרם חלווה ושוקולד רוזמרין, כשבצד ריבת חלב מסורתית. כמו שעולה מהתיאור, מדובר בפצצה מתקתקת של מתיקות. בכל חיתוך של אצבע ניגר החוצה, כמו לבה, המילוי שמתערבב במילוי מאצבע אחרת ובריבת החלב. בקושי הצלחנו לסיים את המנה שגודלה, איכותה ומחירה הופכים אותה לכזו שאסור לפספס במקסיקנה.

שינוי רצינו ושינוי קיבלנו. אחותי זכתה בגיחה מרעננת לארץ אחרת מבלי לעזוב את הארץ ואני זכיתי לצאת קצת מהלופ הקולינרי שלי, ובעצם עשיתי קצת יותר מזה. בפעם הבאה כבר יהיה יותר קשה לבחור בין סטייק, סושי או מקסיקנה.

* הכותב היה אורח המקום.

* להזמנת שולחן במקסיקנה לחצו כאן.

* רוצים גם אתם לאכול במקסיקנה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי