24 רופי- ההודית שהפתיעה אותי

כשלעצמי לא הייתי מעולם בהודו ואין לי תכנונים עתידיים שכאלו, כך שהביקור השבוע ב-24 רופי, ההודית הצמחונית, היה הכי קרוב להודו שאגיע בימי חיי- וקיבלתי שיעור מפתיע ומעניין. 

המיקום של 24 רופי הוא אי שם בדרום תל אביב, ליד בית המשפט לתעבורה ולעבודה, בבניין בן שתי קומות. רק כשתעלו במדרגות ותבחינו בתמונות הרבות מהודו שתלויות על הקירות, תתחילו להבין שאו-טו-טו, במרחק צעד אחד קטן- נמצאת הודו הקטנה. בכניסה יש להוריד את הנעליים ("אבל אם יגנבו לי", ניסיתי בקול ענות חלושה, ונתקלתי במבט זועם של הבן זוג, שוחר הודו ידוע, אשר גרם לי להוריד את הסקצ'רס שלי בבושת פנים ולהניח אותם בצד, לצד עשרות נעליים אחרות) ואז נכנסים להודו הקטנה. 

לנגד עינינו התגלה מחזה הודי מובהק: מזרונים על הרצפה, שולחנות נמוכים, אהילים הודים אותנטיים ומלצריות יפהפיות שרק חזרו עכשיו מהודו או שעוד שנייה טסות לשם. באמת שלרגע הרגשתי מחוץ לקופסא, באיזו יבשת עלומה ומרתקת. המקום, אגב, מפוצץ בסועדים- ולא רק יוצאי הודו בשרוואלים ונרגילות, כפי ששיערתי בנפשי: מצאנו כאן משפחות על טפם, זוגות צעירים וסתם חבורות של ח'ברה רעבים, שלא בהכרח ידעו את הודו. טוב נו, גם כמה שרוואליסטים חמודים תפסו כאן מזרון, אבל מהותו של המקום לא מכוונת רק לכאלה כלל. 

לחימום האווירה אפשר לפתוח במנה ראשונה של סמוסה- שני משולשי בצק פריך (ענקיים!) במילוי תפוחי אדמה ואפונה, המוגשים לצד יוגורט (מתברר שהכל בהודו מוגש לצד יוגורט) ורוטב מנגו-פיקלס, רוטב קסום על בסיס .. עמבה! והסמוסה? שילוב מפתיע בין בורקס לסמבוסק, שיחד עם היוגורט ורוטב המנגו המפתיע- גרם לי לקריאות השתאות. אולי בכל זאת כדאי לבקר בהודו? טוב, נראה מה עם העיקריות.  

בהתאם לבורותי, קיבלתי הסבר מעמיק על מהותו של ה'טאלי'- מנת  הדגל של המקום. הטאלי הוא למעשה מגש מתכת מחולק: בחלק הרחב יותר שמים את האורז, ובשאר תבשילי ירקות שונים וצ'פאטי- פיתה הודית קראנצ'ית, שלא לומר לאפה. ישנם שלושה סוגי טאלי בתפריט. בחרנו בטאלי הקלאסי (32 ₪) , ובטאלי ספיישל (38 ₪). ההבדל הוא שבספיישל יש גם מנת תבשיל יומי משתנה. היום היה התבשיל היומי 'מלאי כופתא'- כופתאה ממולאת בבטטה, עם קשיו, צימוקים ושבבי גבינה, וכל הנ"ל יושב בקערית מלאת רוטב עגבניות ושמנת.  

הטאלי עצמו הורכב, מלבד אורז, מתבשיל גזר וירקות, שלטעמי היה פחות מוצלח כיוון שגזר הוא לא כוס התה שלי, וגם כיוון שהגזרים היו קשים מעט, תבשיל תפוחי אדמה עם קולורבי- שהיה חריף ומעניין, ותבשיל 'דאל'- שהיה המוצלח ביותר מבין התבשילים- תבשיל עדשים סמיך וטעים, מסוג התבשילים המנחמים שלא בא להפסיק לאכול מהם. הטאלי מלווה בשני סוגי לחמים: פאפאדם- קראנצ'י ועשוי מקמח עדשים, וצ'אפאטי- מעין לאפה קראנצ'ית כאמור, יש שיטענו- מופלטה הודית. אנו חיסלנו את שניהם ללא אפליה, בצק-הוא-בצק-הוא-בצק, ואנו רוחשים כבוד לכל בצק חם שיוצא מהתנור.  

המשקאות ההודיים זכו גם הם לטעימה- התאהבתי מיידית ב'לאסי'- משקה של יוגורט ובננה (16 ₪)- כמו מילקשייק קריר ומרענן בטעם בננה, המצאה מבריקה. 

גם המחירים ב-24 רופי, כפי שהבחנתם, משעשעים. אמנם לא שני שקלים (=24 רופי) כמו שם המסעדה- אבל עדיין- ב-40 ₪ אפשר לסגור כאן מגש טאלי שלם ושתיה, ויש גם ריפיל תמורת כמה שקלים בודדים. לא שברור לי מי יכול לחסל עוד מגש טאלי כזה- מדובר בארוחה מפוצצת.  

אגף הקינוחים מעורר לבטים קשים: כל קינוח נראה מפתה יותר מקודמו. יחד עם זאת, כל המלצריות התעקשו שאין מלבי כמו של 24 רופי באזור, הלכנו על זה ומה התוצאות, אתם שואלים? אז זהו. אנשים יקרים, אי שם ברחוב שוקן, תמורת 19 ₪ בודדים תקבלו את המלבי הכי טעים שאכלתם בחיים. מי ורדים לא היו שם בוודאות, רטבים אדומים ומגוחכים שנוהגים לשפוך על מלבי  גם לא היו שם למרבה המזל, אלא מדובר במשהו קרמי, שמנתי, ונילי, שטעמו נשאר בפינו עוד שעות רבות לאחר הביקור במסעדה.  

טוב, לא בטוח שמחר בבוקר אגש לסוכנות הנסיעות הקרובה למקום מגוריי ואדרוש כרטיס להודו, אבל בהחלט נוכחתי לדעת שלא חייבים מזלג מתאים לכל מנה, אפשר לצאת מהקופסא מדי פעם ולתת קפיצה קטנה להודו ולרדת על איזה טאלי  בשוקן. ושלא תעזו להחמיץ את המלבי, יש מדינות שבהן עוצרים על פשעים כאלו.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי