כל הדרכים מובילות לקרדו

עבור ירושלמים רבים ומטיילים הצובאים עליה בסופי שבוע, מזרח העיר הוא 'טרה-אינקוגניטה' קולינרית. אמנם יש שתיים-שלוש חומוסיות ידועות וכנאפה מפורסמת, אבל אני באופן אישי לא העליתי על דעתי שקיימת אפשרות לבשורה שתבוא מעברה המזרחי של העיר. השבוע התבדיתי והופתעתי בענק במסעדת קרדו, שחרף שמה אינה ממוקמת בשוק הרומאי בלב העיר העתיקה, אלא בקומה החמישית של מלון, ממש בקו התפר שבין מזרח העיר למערבה.

מלון 'לגאסי' שבקומתו החמישית שוכנת המסעדה, שופץ לאחרונה, ומדובר במקום אינטימי המשדר אווירה של מלון בוטיק יוקרתי. כבר ממבט ראשון בעיצוב של המסעדה, ניתן היה לחשוב שהיא ממוקמת בכל עיר מרכזית אחרת בעולם; ניו-יורק, פריז, לונדון ועוד. אבל בירושלים? ממש לא. ללא ספק מדובר באחת המסעדות בעלות המראה המודרני, שלא לומר אקסקלוסיבי ביותר שראיתי בארץ. האוכלוסייה במקום זרה למהדרין ומורכבת מאנשי עסקים/ דיפלומטים/ ג'יימס-בונדים לבושים בחליפות מעצבים היושבים (כך תיארתי לעצמי) על כוס יין ומנהלים את ענייניה של הנקודה הקטנה שלנו במזרח התיכון.

במסעדת קרדו שני אלמנטים נוספים נדירים. רבים היבואו למסעדה יתפעמו מהנוף הפנורמי של כל העיר הנפלאה, לרבות כיפת הסלע, כנסיות העיר העתיקה, הר הצופים ועד מדבר יהודה. זאת הודות למיקומה הגבוה של המסעדה והעובדה שיש לה שתי מרפסות מהן ניתן להשקיף כמעט על כל פינה בעיר. אני אמנם התרשמתי מהנוף, אך התלהבתי הרבה יותר מהמטבח הפתוח; מטבח רחב ידיים ועתיר טכנולוגיה, שבסופו טאבון אימתני ובחזיתו מקרר עמוס בכל טוב הים שניתן להעלות על הדעת - דגים, צדפות מסוגים שונים, שרימפס משופדים, וקלמרי בצבעי סגול ולבן בוהקים. כן, כל זה קורה מתחת לאף שלנו בירושלים!

די להביט בשף שמנצח בשקט ובביטחון על הצוות הממושמע במטבח כדי להבין הכל. מדובר בג'וני גוריק (Johnny Goric), שניהל קודם לכן מסעדה במלון יוקרה בירדן, ומשמש גם כשף הפרטי של שגריר נורווגיה בישראל. גוריק הגיע למסעדה לפני זמן לא רב ושינה מן הקצה אל הקצה את הקונספט, התפריט ואפילו את המטבח. לדבריו, הוא מעוניין לייצר מטבח עילי בו לא רק מתבססים על השראה מקומית מזרח-תיכונית, אלא גם מחדשים מנות מוכרות ואהובות.

לא נותר אלא לבדוק אם רמת האוכל מתיישרת עם הציפיות הרבות. בדיוק למטרה זו התלווה אלי חברי הטוב, שמלבד חיבתו העזה לנופי ירושלים, הוא גם מבין גדול בכל הקשור לאוכל. פתחנו, איך לא, בחומוס (25 ₪). משחת החומוס שרקח ג'וני היא מהמשובחות הקיימות, וכדי להוסיף לה טוויסט היא מגיעה עם גרגירי חומוס פריכים שטוגנו בשמן עמוק, וצלפים מטוגנים אף הם - שנפתחו לכדי מראה חייזרי. אמנם שמחתי שהמסעדה נותנת כבוד לחומוס, אבל אשאיר אותו לחמארות קטנות ולא למסעדות יוקרה. עם החומוס הגיעה לשולחן פיתת ענק שיצאה מן הטאבון ונחתה על שולחננו כשהיא עוד אוצרת ככדור פורח את האדים הלוהטים שגרמו לה להפוך לפיתה.

כשהגענו אל הקלמרי המטוגן, התחלנו להבין שבאמת יש לנו עסק עם מקצוען. ראשי וגופי קלמרי (59 ₪) מטוגנים שצופו בבלילה מתובלת שידרו אלינו בכל נעיצת סכין וביס את טריותו וטעמו הנפלא של פרי הים שרבים אינם מעריכים אותו. לצד הקלמרי הגיעו כמובן איולי ביתי משובח וסלט חסה מסולסלת שכל עלה בו נבחר בקפידה. מנה נוספת, סלט קממבר מומס (59 ₪), הורכבה משתי חתיכות גדולות של גבינה צרפתית משובחת שבמשובחות, שהונחה על אנטיפסטי מגוון ודקיק, ונצבעה בבלסמי מצומצם ומתקתק. חימום הגבינה הוציא ממנה את מלוא טעמיה, והמנה הייתה שיר הלל לגבינה משובחת.

בכל הנוגע למנות העיקריות, הגעתי לקו פרשת דרכים. מחד, תיאור של עופיון אורגני במרינדה מרוקאית (89 ₪) נשמע מפתה מאד. מאידך, מסיבות אלו או אחרות מזה שנה לא נגעתי בבעל כנף. החלטתי להמר, וההימור היה מוצלח מאד. העופיון שרה במרינדה של כוכב אניס, לואיזה ונענע, ונצלה על הגריל כך שעורו נעשה פריך ומבפנים הוא היה עסיסי ומלא טעם. לצד העופיון קיבלנו רוטב יוגורט ועשבי תיבול רענן. השילוב בין העוף הלוהט והיוגורט הקר היה חוויה מתקנת בכל הנוגע להמשך יחסיי עם מעופפים למיניהם. לצד העופיון קיבלנו צלחת ירקות צלויים, שהיו טובים אך סטנדרטיים למדי (וזהו בערך הדבר הסטנדרטי היחיד במקום).

מנה עיקרית נוספת השתייכה למטבח המקומי. כמיטב המסורת, קיבלנו שלושה קבבים של בשר טלה ששופדו על מקל קינמון. הקבב היה עסיסי וניכר שהוכן מבשר איכותי. התיבול היה עדין אך מעניין, וכך גם רוטב של טחינה משובחת. התוספת לקבב הייתה 'סטייק צ'יפס', שהיו מצוינים, אך לא בהכרח קוהרנטיים עם היוקרה שביתר המנות.

סיימנו בשני קינוחים (39 ₪ כל אחד). האחד, פונדנט שוקולד, שהיה עשוי לשלמות וניכר בו כי כלל שוקולד מאיכות משובחת. את החוויה המפכחת שלנו חתם סופית אחד הקינוחים המיוחדים והטעימים שטעמתי אי פעם: 'ליאלי לובנן' (לילות לבנון). למעשה מדובר בדייסת סולת קרה וקרמית שמועשרת במי-ורדים וסוכר, ומוגשת עם פירות יער חמצמצים. התיאור אולי נשמע פשוט, אבל מדובר בחגיגה מרהיבה של טעמים, שכמו מזקקת ומזככת את כל מה שנפלא במטבחי מדינות הים התיכון לכדי קרם לבנבן אחד.

יש דברים רבים שעליי לטעום עוד בקרדו, ושמחתי על ההזדמנות שנפלה בחלקי לגלות מקום חדש ומעניין בעיר הבירה. הנוף, האווירה הלא ישראלית בעליל והאוכל, בעיקר האוכל, מבטיחים בעיניי שעוד נשמע רבות על המסעדה והשף המוכשר שמנהל אותה. אין לי ספק שעוד נועדו לי ארוחות רבות בקומה החמישית של מלון לגאסי.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי