טעימה מגשן

כששואלים אותי אם אני אוכל כשר, אני עונה: "גם". לצד מאכלים שהוכנו על פי ההלכה, חטאתי גם בלא מעט תפריטים של הגויים ואני לא רואה שום רע בזה. אבל למה, הרהרתי ביני לבין עצמי יותר מפעם אחת, למה לאוכל שכן הוכשר יצא שם כל כך רע? התשובות שעניתי לעצמי עסקו בעיקר בסטיגמות - על דת, משגיחי כשרות ועל סיר מרק קניידלך בליל הסדר. תהיה הסיבה אשר תהיה, אוכל כשר הפך כמעט מנוגד לאוכל טוב. שלא דבר על גורמה.

למה אני מלהג? כי זה כל כך רחוק מהמציאות שהבטן דורשת להוציא את האמת החוצה. אותה בטן, אגב, ספגה כמה קילוגרמים של אמת בערב אחד נעים וטעים במסעדת גשן. 20:00, נחלת בנימין 37, באזור התל אביבי בו הלַכה היא מחלף באיילון ולא יותר מזה. גשן הכשרה היא מעין עוף נדיר במרכז התרבותי-קולינרי הזה, והיא שמה לה למטרה לשנות אחת ולתמיד את הסטיגמה (זהירות, ספוילר: היא הצליחה).

שקט בחוץ אבל בפנים החיים זורמים. בתוך המסעדה המלאה מצאנו לנו מקום צדדי וחמים, ועיצוב מודרני של ביסטרו אמיתי בלט מיד לעין. השנדלירים האירו בעמימות את המקום ויצרו תחושה ביתית. ציון 100 בקבלת פנים, אפשר לגשת לאכול. ארוחת הטעימות המפורסמת של גשן (170 ₪ לסועד), המבטיחה מבחר של מנות ראשונות, עיקריות ואחרונות, נראתה אופציה נהדרת. מבט קצר בתפריט גילה לנו שלל מנות מגרות. אז למה שניאלץ לוותר על כמה מהן? נתחיל לטעום.

טארט טאטן עגבניות ושום היה הפיתוי הראשון. "תפוחים?" היה האינסטינקט הראשון שלנו, וגם מה שסקרן אותנו יותר מכל. אז לתפוחים, מסתבר, לא היה הפעם שום קשר לזה. מאפה הבצק ועליו בשר כבוש וחציל חרוך, הוגש ברוטב עגבניות חם והיה ייחודי וטעים. השף בן בוטבול הגיש את המנה בצורה מוקפדת ומלאת מחשבה. גורמה לצד ניחוח ביתי, מנה לחזור בשבילה. כמה סנטימטרים ימינה עמדה מנה ראשונה נוספת. ברוסקטה סינטה זה השם. פרוסות סינטה על מצע של לחם קלוי בזיגוג יין אדום ופסטו. שילוב הטעמים הוסיף המון לבשר, שהיה עשוי מצוין, והברוסקטה הייתה פריכה להפליא.

את תפוחי העץ קיבלנו עם כבדי עוף צלויים שהונחו על תפוחים ויצרו שילוב מפתיע. לאוהבי מנעד של טעמים, פחות לסועדים השמרנים יותר. הבאה בתור הייתה פוקצ'ת הבית שחיכתה כל כך יפה בצד. פריכה, עדינה, מתובלת ברוזמרין ושום ומעוטרת במלח אטלנטי. העין זזה במהירות, היד עקבה אחריה. נגיסה של סינטה, כבד אחד על המזלג וחתיכה של פוקצ'ה שנטבלה ברוטב של הטארט טאטן. סימפוניה של טעימות, וכל זה עוד לפני העיקרית.

ביקשנו הפסקת אש והעברנו אותה בלגימות של יין ריזלינג (35 ₪ לכוס), קר ומרענן. טעימות הגורמה שחווינו עד כה הובילו אותנו לשתי מסקנות: האחת, אנחנו ממש רוצים לגלות מה כוללת המנה העיקרית. השנייה, שכל הדיון על כשרות הופך לא רלוונטי כשהידיים יודעות לבשל והראש הוגה מנות ייחודיות כאלה. מי בכלל צריך פרמזן על הסינטה?

המלצר התקרב אלינו עם פלטה עמוסת בשר. התחלנו לנזול בזווית של הפה, רק כדי לגלות שהבחור בדרך להעלות חיוך על פניהם של אנשים אחרים לגמרי. הוא עשה את דרכו למעלה, לאזור ה-VIP. 35 מקומות ישיבה פרטיים, עליהם יושבים עכשיו אנשים שאוכלים בדיוק את מה שגם אני רוצה. במקום נערכים אירועים כמעט בכל יום - באגף העליון או לקבוצות גדולות יותר (עד 60 איש) בחלל המסעדה הראשי. מהשולחן שלנו אפשר היה לזהות בחדר ה- VIP פלזמה ענקית, עליה הוקרן סרט.

מסתבר שקנאה מעבירה את הזמן, כי בלי ששמתי לב גם אשתי ואני קיבלנו פלטה מבעבעת ועליה מיליון וחצי סוגים של בשר. זוגי? נסו משפחתי. הנרות שבתחתית הוסיפו בהחלט לרומנטיקה של המנה העיקרית. לקחנו נשימה עמוקה, מלוא הריחות, ויצאנו לדרך. הכל היה כל כך רך, והדבר הקשה היחיד היה להחליט עם מה להתחיל. כשגם המכשול הזה הוסר, לא נשאר לנו מקום לדיבורים. פתחנו עם סטייק אנטרקוט כל אחד. רך, עסיסי ומתובל בעדינות. האישה ניסתה לומר לי משהו, אבל הייתי עסוק בהנחתת ספריבס אנגוס ישר לתוך הצלחת שלה. גם אני אספתי לי משם חתיכה. בין לבין בחרנו לגוון עם כמה פאפאס פריטאס (כדורי תפוח אדמה - חצי אפויים, חצי מטוגנים), פירה ירקות שורש ושעועית ירוקה שעיטרו את הפלטה. היא עוד התענגה על הסטייק, כשאני עברתי לתחנה הבאה: צלעות טלה. אולי הפייבוריט שלי בכל הארוחה המגוונת הזו. הדבר היחיד שיכולתי לומר לרעה בשלב זה היה שחבל שאשתי לא הסכימה לתת לאכול גם את הצלע שלה.

קבבוני בקר וטלה ונקניקיות מרגז חריפות סימנו את תחילת הסוף. זאת אומרת של המקום בבטן שלנו, ממש לא של הבשר, כי על הפלטה עוד נותרו כמה נתחים של סטייק פרגית. האישה כבר הרימה דגל לבן, אני נלחמתי עוד קצת בשובע עד שגם אני נכנעתי. השף בוטבול, בתזמון מושלם, יצא החוצה לגיחה קצרה ועצר לבדוק אם הוא האכיל אותנו בהצלחה. החמאנו לו, כי באמת שמגיע, והוא פינק אותנו בצ'ייסר שעזר קצת להוריד את הבשר.

היינו לגמרי מוכנים לנעול את הפה, אבל ארוחת טעימות כוללת גם קינוחים ומי אנחנו שנגיד לא? סלט פירות טרי וקריר ישב בול גם בקיבה המלאה. גם סופלה שוקולד עם גלידת וניל זה משהו שהיינו חייבים לטעום, ולסיום - פאי דובדבנים עם (ניחשתם נכון) כדור גלידה. אני לא מתבייש להודות שלא הצלחנו לרוקן אף אחת מהצלחות, אבל כנראה שלא סתם קוראים לזה ארוחת טעימות. הרבה מכל דבר, מכל טעם וכל ריח. קבל את כל הטוב שבעולם, תאכל ממנו רק כמה שתרצה. אידיאלי.

סיימנו מפוצצים והרהרנו שוב בסטיגמת הכשרות שגשן הפריכה באמנות בשעה וחצי פלוס שחלפו. בשר חי מצוין עם גבינה, אבל גם נפלא בלעדיה. צלעות חזיר יכול להיות מעדן, אבל את הספריבס אנגוס נתקשה לשכוח. שאר הלועסים במסעדה בטח חשבו אותו דבר, כי הם נראו בעיקר מאושרים ממה שעבר גם עליהם באותו ערב. לידנו חגגו יומולדת עם סטייקים וזיקוקים, בצד השני הרימו כוסית ל'אישה הכי יפה בחדר'. אין ספק, להיות שמח זה תמיד כשר.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בגשן? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

* להזמנת מקום במסעדה לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי