לינדה האחת והיחידה

בריזה קרירה מן הים טפחה על פנינו בצאתנו מהרכב טרם הכניסה ללינדה. במבט ראשון, נראה כי קיים כאן בליל מקסים של פשטות ויוקרה; למרות שהלינדה יושבת לה בין בנייני מגורים ובשכנות לפאב קטן, מבואתה המסודרת, המפות המשובצות והאווירה המיוחדת מקנים לה תחושה של בית קפה אירופאי. החצר הקטנה כל כך מזמינה עד כי היה לנו ברור שאת הקינוח נקבל כאן, ברוח הקרירה והמלטפת.

אך הרבה לפני הקינוח, מלצרית חייכנית ויפה בשם נוי קיבלה את פנינו והובילה אותנו לשולחן עץ שחור ורחב ידיים בחלקה הצפוני של המסעדה. התיישבנו על הכורסאות הנוחות וניגשנו לתפריט. לא ניתן להתעלם מהעיצוב הנעים והנינוח של לינדה. מחד, הקירות הצבועים קרם, הבר מהעץ השחור, הנברשות בסגנון העתיק והתאורה המעומעמת יוצרים אווירה של מסעדת יוקרה. אך לצד זאת ישנה תחושה נעימה של פשטות ונינוחות, גם לאלו הבאים בכפכפים.

יצאנו למשימתנו הראשונה, בחירת בקבוק יין שינעים לנו את הערב והארוחה. נבירה בתפריט היין מגלה מגוון ראוי, בעיקר של תוצרת מקומית. נוי המליצה על קברנה סוביניון גמלא של יקבי רמת הגולן (136 ₪), המלצה שהתגלתה כמוצלחת במיוחד. היין היה מתקתק במידה, טעים להפליא ולגימות קלות ממנו השרו עלינו תחושת ריחוף קלילה ונעימה.

עוד טרם הספקנו להביט בתפריט האוכל הגיעה לשולחן מנה של לחם הבית מלווה במטבל ירקות קלויים וקערית של חומץ בלסמי שקוע בשמן זית (12 ₪). את תפקיד לחם הבית מילאה ג'בטה גדולה ומהבילה עם מלח גס פזור על גבה. הג'בטה הייתה אוורירית להפליא, משהו שקרוב מאוד לבגט והשילוב עם שמן הזית והבלסמי, כרגיל, היה פשוט מנצח. אין דרך טובה יותר לפתוח את התיאבון ולתת מענה לרעב המציק איתו הגענו, אשר התגבר לו ככל שירד מפלס בקבוק היין. מטבל הירקות הקלויים לווה בארומה ובטעם עדין של גריל וטבילה בו השלימה והעשירה עד מאוד את זו שקדמה לה בשמן הזית ובחומץ הבלסמי.

הגיע העת לבחור את המנות, משימה לא פשוטה מסתבר - הלינדה מציעה מגוון רחב של מנות ראשונות ועיקריות כולל ספיישלים שמוכנים כל יום במיוחד על ידי השף ונכתבים בגאון על לוח גירים מעוטר התלוי במסעדה. שוב, בהמלצתה של נוי, החלטנו ללכת על ירקות בטמפורה עם סומסום שחור ורוטב צ'ילי-מתוק (29 ₪) וקרפצ'יו בקר (39 ₪). מנת הירקות מורכבת מחציל, בצל, דלורית ובטטה שעטופים כל אחד ואחת בטמפורה זהבהבה ודקיקה ומעוטרים במעט צ'ילי מתוק וסומסום שחור לצד סלט קטן של עלי רוקט. על פניה מדובר במנה פשוטה, אך הדיוק בהם טוגנו הירקות שהיו עשויים במידה אופטימאלית; רכים וטעימים להפליא, הקנה לה ארשת מיוחדת, כלום עמד הטבח עם מד חום ושעון עצר, מדד את טמפרטורת השמן וקצב במדויק את הזמן שבילה כל ירק בתוכו. בנוסף, הטעם הנפלא של הטמפורה, שהייתה פריכה ופציחה, הפכו את המנה למנצחת. בצלחת הקרפצ'יו היו מונחות להן פרוסות דקיקות של פילה בקר, כבושות וחמצמצות במידה, עליהן הונח סלט ירוק מעלי בייבי, עטוף ברוטב וינגרט הדרים מעודן. המנות גדולות ונאלצנו להדוף בכוח את הרצון הבלתי נשלט להמשיך ולאכול, מתוך ידיעה ברורה שדרך ארוכה עוד לפנינו.

ביקשנו מנוי לפנות את השולחן על מנת שלא נתפתה להמשיך וניגשנו לבחור לנו מנות עיקריות. ניכרה בינינו הסכמה מוחלטת כי הקרבה לים מחייבת לבדוק את מחלקת הדגים. מנה אחת משכה במיוחד את עיניה של זוגתי, פילה דניס אשר מגיע על מצע של לימון כבוש, עלי סלק וירקות העונה (92 ₪). שאלנו את נוי והיא מיהרה לאשר, מתברר כי מדובר באחת ממנות הדגל של המסעדה. ההמלצה השנייה כיוונה לסטייק אנטרקוט, קצת נדוש מצידנו, אך החלטנו להיענות (בכל זאת, קשה לסרב לסטייק טוב).

הדג היה פשוט נפלא, שני נתחים גדולים של פילה דניס נקיים ועשויים בקפידה, משוחים במעט מלח גס ופלפל שחור ומונחים על מצע ירקות מוקפצים מלא בכל טוב: שום, קישואים, גזר, קולורבי וכמובן עלי סלק ולימונים כבושים. הכל מתובל בחמצמצות קלה ובמליחות מעודנת להפליא. לצד המנה הוגש פירה תפוחי אדמה נהדר ויחד ברור מדוע מדובר במנת דגל מעולה, מעניינת ומשביעה. גם הסטייק הגיע על צלחת עץ גדולה, לצד עגבניה צלויה על מעט עלי רוקט, ובליווי רבעי תפודים אפויים ופריכים וקערית צ'ימיצ'ורי קטנה. הסטייק היה שזור ברצועות שומן דקיקות וכבקשתי נעשה מדיום בדיוק, צרוב יפה משני צידיו ועם פס ורדרד באמצע. אין ספק שמדובר בנתח משובח, מעט מלח גס וטבילה קטנה בצ'ימיצ'ורי הפכו כל ביס לחגיגה. כמובן שהיין המשובח, המוזיקה הנעימה שהתנגנה ברקע ובכלל האווירה הנינוחה סייעו לנו לאכול עוד ועוד ולקבל לקרבנו הרבה מעבר למידה הרצויה.

מרוצים ובראשים סחרחרים קלות, ניגבנו את הפנים והידיים במגבונים הלחים שהוצעו לנו. הבטנו אחד בשנייה ובצלחות שעמדו כמעט ריקות לנגד עינינו; "נותר לנו עוד קינוח..." המשכנו, מדחיקים ולוגמים מהיין. מסביבנו הלינדה התמלאה לה וקיבלה בנעימות עוד ועוד זוגות צעירים ומבוגרים שבאו לחגוג את סופו של השבוע לצד קבוצות חברים שהתיישבו להם על הבר לשתייה ונשנושים.

התוכנית על קינוח במבואה לא פרחה מזיכרוננו והחלטנו לדבוק בה ולצאת להתאוורר מעט, לסיים את הערב באוויר הצח. התיישבנו בשולחן צדדי, מוזיקה נעימה מהפאב השכן התנגנה לה ברקע ואנחנו ניגשנו להתחבט בין מבחר הקינוחים שהלינדה מציעה; פאי תפוחים, עוגת פאדג', סופלה שוקולד ודומיהם. נוי כבר הוכיחה עצמה כברת-סמכא וכמתבקש ניגשנו שוב לשאול בעצתה, היא המליצה על 'שוויצריה הקטנה' (34 ₪), תחתית של מרנג שוקולד עם קרם מסקרפונה ונטיפי שוקולד לבן מעל. המנה הגיעה לשולחן יחד עם אספרסו כפול (10 ₪) עבורי והפוך גדול (12 ₪) לזוגתי. התאוששנו לאיטנו מן הכבדות והאפיפות הנעימה שליוותה את הארוחה. נעמדנו ויצאנו מתנדנדים קלות לטיול ברחובות השלווים של העיר. אשקלון, נעים מאוד להכיר.

* הכותב היה אורח המקום.

* להזמנת שולחן במסעדה לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי