מפגש הקרוון והצרפתייה

"היא לא תסחוב", רועי אומר לי בפרצוף רציני ואני לא יודע מה לחשוב. אתם מבינים, בשבוע שעבר קניתי רכב חדש (טוב, משומש, אבל זו לא הפואנטה) וכבר החבר'ה מהעבודה, כיאה לכל אירוע שמתכנסים בו מעל שלושה גברים ישראלים ביחד, התחילו להסביר לי איך שוב יצאתי פראייר.

קניתי מכונית צרפתית - אני אוהב את נוחות הנסיעה ואת הפיצ'רים הנוספים שיש לדגמים הבסיסיים. ובינינו, זה גם היה דיל די טוב. אז רועי אוהב את היפניות, ש'פותחות' יפה יותר בעליות, אהוד מעדיף רכב חדש מהניילונים ולארנון היתה סיטרואן שעשתה בעיות. למה שיהיה איכפת לי מה כולם אומרים?

אדם אחר היה כנראה מחייך בנימוס ומתעלם מדעת הקהל אבל אני, חלש אופי שכמותי התחלתי לפקפק. "תעשה ניסוי" הציע לי אחי בטלפון, "תבוא לבקר ותראה שקיבלת החלטה טובה". אה, עליות! הוא לומד בירושלים כבר כמה שנים - מה שהופך את הדרך אליו למסלול בדיקה מושלם לרכב שמספר כוחות הסוס שלו מוטל בספק.

כך קרה שבסוף השבוע ארזתי את עצמי בצרפתית בגודל בינוני, וברחתי לערב אחד מהלחץ של הזמן האחרון בעבודה, מהדירה החדשה שנכנסתי אליה ולא פרקתי ארגז אחד כבר חודש ומערימת חשבונות לא משולמת שמחכה לי על השולחן. כיוון שלברוח לירושלים מהמרכז זה כבר נדוש, קבענו לשבת בערב במפגש קרוון באבו גוש.

האמת היא שזה היה כמעט בזבוז, כי הגענו בחושך. קרוון למי שלא מכיר, היא מסעדה מזרחית ותיקה מאוד עם הרבה כבוד והסטוריה. היא הוקמה ב-1950 על ידי מוכתר אבו-גוש חאג' מוסא, שאף הדליק משואה בטקס יום העצמאות ב-1994 לכבוד אחוות העמים בישראל. קרוון נמצאת בנקודת תצפית יפה מעל נחל יתלה ומול אולפני נווה אילן ואם הייתי פחות מוגבל בזמן הייתי בוחר שעת אור כדי להגיע - בחזית המסעדה יש חלונות גדולים, ומקומות ישיבה בגן קטן מחוץ לחלל הסגור, מה שיכול היה להעצים את החוויה וההנאה מהארוחה.

האמת היא, וכאן אולי אני חוטא לתפקידי, שבמסעדות מזרחיות אני לא אוהב להתחכם ולוקח את מה שמציעים לי. למה? כי אני מניח שהמלצר יודע יותר טוב ממני איזו מהמנות מומלצת, וסומך עליו שיתן לי להנות מארוחה טובה בלי להתלבט יותר מידי על תפריט וסלטים. מעולם לא התאכזבתי בשיטה הזו והיא גם עוזרת לשמור על ראש פתוח לדברים חדשים.

לכן, אחרי זמן קצר, כשכבר ישבנו שנינו מול נוף הנחל החשוך על בקבוק הייניקן, מסכמים את אירועי השבוע שעבר, וניגש אלינו מוסא (נכדו של חאג' מוסא שהקים את המסעדה), והתעניין מה נרצה לאכול - לא התווכחנו.

שווה להקשיב למוסא מסתבר. לא עברו חמש דקות ופלטות סלטים מרובות הוצאו אלינו מהמטבח - הרבה יותר ממה שיכולנו לאכול, כולל: טבולה, טחינה, חומוס וזיתים מעולים, חמוצים, חצילים ועוד. התכבדנו גם בכמה כדורי פלאפל חם שאמנם לא ציפינו לפגוש במסעדה מזרחית, אבל התאימו מאד לבטנינו ההולכות ומתמלאות.

העיקריות - צ'יפס ושיפודי קבב כבש, פרגית, וכבד לא אכזבו גם הן. נהנינו במיוחד משיפודי קבב הכבש ועוד בילינו אחר כך זמן מה בנסיון להבין אם היתה בו כוסברה או פטרוזיליה.

על פינג'ן קטן של קפה שחור לקינוח, סקרנו את המסעדה. הגענו בחמישי בערב והמקום לא היה מלא. לידינו ישבה קבוצה גדולה של תיירים גרמניים שבטח סיימה יום סיור בעיר הקודש עם ארוחה טובה, ומשפחה שנראה שחגגה אירוע כלשהו, אבל מה שתפס את תשומת ליבנו הייתה התנועה שמאפיינת את התנהלות המסעדה. ילדים באים והולכים, קונים פיתות לסוף השבוע, סיורים של מג"ב עוצרים לרכוש כמה מנות, מדריכי טיולים עוברים בערב לומר שלום וגם השר לשעבר גדעון עזרא שבדיוק סיים את ארוחת הערב. כולם עוצרים לרגע ונמשכים לשיחה קצרה על ענייני השבוע החולף עם חברי המשפחה, שנראה שמכירים היטב את כולם.

ביקור בקרוון יכול להיות חוויה מעולה אם אתם מגיעים לאזור. המקום פתוח גם בשבת וניתן לתאם מראש מחירים לקבוצות. מי שמגיע מהמרכז ורוצה לסיים טיול בארוחה טובה, תיירים או סתם מי שרוצה להמלט קצת מהמרחב העירוני בו הוא כלוא רוב ימות השבוע יהנה מהנוף, מהאוכל ומהישיבה בחוץ (כשלא חם מידי או גשום). בשבילי ובשביל צרפתייה בגודל בינוני זה עבד. ואתה יודע מה, רועי? גם בעליות היא סוחבת כמו פנתרה.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול במפגש קרוון? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי