סיטארה והים

הקיץ כבר כאן, הידעתם? דני רופ ופמלייתו אולי יתווכחו איתי בעניין הזה, אבל אני לא חושבת שאפשר לקרוא בשם אחר לשמש העליזה ששיזפה הבוקר את כל הצועדים בפארק הירקון. המשוואה התל-אביבית המובנת מאליה אומרת שאם יש שמש צריך ללכת לים, אבל אני עוד לא הספקתי לקנות בגד ים ולרזות במקומות הנכונים. אי לכך, במקום לצאת לטבילה העדפתי ללכת לאכול ולהשמין במקומות הנכונים, ואיזה מקום נחשב נכון יותר ממסעדת סיטארה שבסי אנד סאן, מול הים והשמש. 

סיטארה, כיאה למיקומה האסטרטגי בלב ליבה של קהילת שועי הארץ, מציעה תפריט מוקפד במחירים מוקפדים. כאורחי המקום, יכולנו להתפרע באופן חד פעמי, ולחלום על היום שבו יגלה אותנו ספונסר עשיר שרק ירצה לממן לנו את הנאות החיים בלי לבקש דבר בתמורה. מכירים מישהו כזה?  

עד שיגיע הספונסר העשיר, התענגנו על שתי כוסות יין אדום: קברנה 2007 של יקב אסף (54 ₪), וקלו דה גת 2008 (46 ₪) לבחור ששומר אמונים ליקב הראל. לגמרי בצדק, הודיתי אחרי טעימה מהכוס שלו. תומר המלצר שאל אם אנחנו מרוצים מהבחירה, ואחרי שהנהנו בהתלהבות עם פה מלא יין, הוא החל לספר לנו על מיוחדי היום. הבחור שלי ידע מיד מה הוא רוצה. זה לא חדש שחצילים קלויים לעת ערב מספקים אותו לחלוטין, אבל החציל של סיטרה (54 ₪) היה מספק כל אחד. טעמי עישון נעימים אפפו את הירק, שנח תחת שמיכה דקה של טחינה. "טוב שהם לא הציפו בטחינה כמו שהרבה מסעדות נוטות לעשות, המינון כאן מדויק" הוא סינן לי בין ביס לביס. את החציל סבב סלט טעים של גרגירי חומוס וקוביות סלק, ואני לא התאפקתי וגנבתי לו כמה וכמה קוביות וגרגירים. תומר המליץ לנגב את הטחינה והחציל בעזרת פוקצ'ה עשבי תיבול (38 ₪). מדובר בפוקצ'ה דקה פריכה וטעימה, משופעת ברוזמרין, עלי זעתר ומרווה.  

מלאכת הבחירה עבורי הייתה מורכבת יותר. המון מנות קרצו לי מהתפריט, והתיאורים של תומר רק החמירו את המצב. בסוף ביקשתי ממנו שיבחר בשבילי, והוא הגיש ללא היסוס סשימי טונה (72 ₪). הדג הפרוס לריבועים דקים, הגיע כשמעליו זרוי מלח גס ופלפל שחור (בכמות טיפה מוגזמת), כמו גם פרוסות שקדים קלויים, שתמיד משמחים לבב אנוש, המנה כולה הייתה עדינה וטעימה, ועם סלט הגווקאמולי שנכלל בה, הכינה אותי באופן מצוין לעיקריות.  

הבחור שלי חמד את פילה הבקר (156 ₪). הפילה לא הוגש באופן המסורתי, כנתח עבה, אלא נחתך ליריעה דקה ורחבה, כשחציו העליון מקופל מעל החלק התחתון. לא שהיה רע, אבל צורת החיתוך הזו שללה משהו מהרכות הפוטנציאלית של הפילה. המנה שלי הייתה מוצלחת יותר, ועל כך שוב יש להודות לתומר המלצר המיומן, שהמליץ על פילה לוקוס ממיוחדי היום (152 ₪). הגיע נתח עבה ועסיסי מאוד של דג, שנצלה בעדינות ובדיוק שהחמיאו לו מאוד. לצידו נחו ניוקי שמנמנים וטעימים, וחתיכות אספרגוס בשביל הקראנצ'יות, ובשביל שיהיה גם משהו ירוק בעיניים, מנה מצוינת. 

בשעת הקינוח חרגנו ממנהגנו – בדרך כלל אני הממונה על הקינוחים, אבל הפעם הבחור הודיע שמתחשק לו לנסות את מנת הוולקנו שוקולד (45 ₪). לא התנגדתי, כי אני אף פעם לא מתנגדת לשוקולד. לצד העוגה וגלידת הווניל הקפואה שהוגשה עימה, התחממתי לי עם חליטת תה (18 ₪), כי עם כל הכבוד לנטיות המטאורולוגיות שלי, כנראה שהצדק עם דני רופ, ובערב עדיין קריר.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

רוצים גם אתם לאכול בסיטארה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי