אוטופיה בטוקופיה

בדרך למסעדת טוקופיה בנס ציונה, הג'י פי אס מודיע לי בחגיגיות על הפניות הקרובות שאני צריך לקחת ומוביל אותי, באופן מפתיע לחניון של מרכז קניות. המיקום התמוה גרם לי לחשוב שהתוכנה למעשה ממומנת על ידי גופי פרסום ופשוט שולחת אותך לכל מיני חנויות, אבל עובר אורח נחמד הפריך את תאוריית הקשר הזו והסביר לי שזה "ממש פה מעבר לפינה". חלפתי על פני שורה של חנויות בכיוון שהוא הצביע, ואכן מעבר לפינה, לפתע תאורת החנויות האגרסיבית התחלפה בפנסים נעימים, צמחייה ירוקה ורגועה ושולחנות גן יפים ולבנים. הגענו לטוקופיה (הסבר לגבי השם – מסתבר שזוהי עיר בצ'ילה).

בכניסה למסעדה, עוברים דרך מבואה גדולה ומסבירת פנים המשמשת כאזור חיץ נוסף בין הסועדים לבין המרכז המסחרי. על אף חלונות הזכוכית הגדולים ישנה תחושה שנכנסת לאזור נפרד ואינטימי. תחושה שמתגברת עם הכניסה למקום. למרות שהמסעדה בנויה מחלל מרכזי גדול, התאורה הרכה והאקוסטיקה המצוינת גורמת לך להרגיש כאילו רק אתה יושב שם, ללא קשר לכמות הסועדים שנמצאים. נברשת מנורות זכוכית מעל הבר וחיפוי עץ האלון הכהה תורמים גם הם לאווירה האלגנטית והחמימה.

מיד כשהתיישבנו, קיבלנו מהמלצרית המקסימה תפריט קוקטיילים. החלטנו להזמין שני קוקטיילים פירותיים ואקזוטיים מתוך הרשימה המסקרנת. "תותים תותים" (36 ₪)  - תותים טריים בבלנדר עם פיג' סאוור ו- "סנטוריני" (36 ₪) – אוזו עם מיץ גויאבות ונענע. שני המשקאות המקוריים האלו היו טעימים ומעודנים והגיעו מלאים בקרח וברעננות. יחד עם הקוקטיילים קיבלנו גם פוקאצ'יה מעולה שנאפתה בטאבון והייתה מבריקה, פריכה וחמה. הפוקאצ'יה הגיעה עם רוטב איולי צ'ילי, שמן זית ובלסמי ומצומצם ושיני שום אפויות בתנור עם מלח וטימין, שהיו לא פחות ממושלמות. לחצנו את השיניים הגדולות כך שתוכנן נמרח על הפוקאצי'ה ויצרנו מעדן נדיר. כמובן שהזמנו עוד ולכל אורך הארוחה, הושטתי מדי פעם את היד לקחת שן שום טעימה.

החלטנו לדגום כמה מן המנות הראשונות של המסעדה ואיך שהצלחות התחילו לזרום לשולחן, מייד הבחנו שבדומה לעיצוב האלגנטי והמעודן של המסעדה עצמה, גם המנות ניחנות בהקפדה מדויקת על פרטים. קיבלנו מנת ליבת חציל בלדי (36 ₪) שהוגשה במגדל של סלט עגבניות חלוטות, טחינה ירוקה ואיולי לימון ונחה על מצע של בצל ירוק מוקפץ. קיבלנו גם מנת קריספי רול  - טורטייה מטוגנת במילוי פרגית וירקות קלויים. מנה טעימה זו הגיעה על צלחת שקושטה ברטבים בצורת ספירלה ששיחקו ויזואלית יפה עם הטורטייה המגולגלת. משסיימנו את שתי המנות המצוינות האלה, דגמנו גם קרפצ'יו סינטה ופטה כבדים. הקרפצ'יו היה דקיק וטעים והגיע עם שום קונפי ופטריית פורטובלו. פטה הכבדים הוגש בצורת כריך משולש חמוד, בין שתי חתיכות טוסט ולידו, ריבת בצל בתוך תאנה מסוכרת, מעדן.

משהשארנו בכוסות הקוקטייל רק קרח, החלטנו לעבור לחלק הבשרי של הארוחה ולהתחיל לשתות את היין שהזמנו – בלנד 'הרי יהודה' של יקב צרעה – מיינות הבית.  לקחנו את כוסות היין ויצאנו החוצה לנשום קצת עשן בשולחנות הברזל הלבנים שמחוץ למסעדה. פס הקול הנעים של המסעדה המשיך לנגן בחוץ והבחנו שגם פה הורגשה אותה האלגנטיות שישנה במנות המסעדה – טביעת אצבעו של השף והבעלים מזה 12 שנים – קובי דלאל.

חזרנו לשבת בשולחן הפינתי שלנו, בדיוק כשהגיעו המנות העיקריות: סטייק אנטריקוט 300 גר' ומנת ספיישל של כבד אווז צלוי ברוטב קרמל אגסים. הסטייק היה לא פחות ממושלם. הוא הגיע על צלחת לבנה וגדולה עם ירקות קלויים ונחתך בקלילות עם סכין הסטייקים החדה והיפה שמקבלים עם המנות העיקריות. ארבע חתיכות כבד האווז הגיעו עם חריצי גריל מדויקים ויפים ורוטב הקרמל אגסים, הסמיך והטעים, הגיע בכוסית הגשה קטנה שניתן היה להוסיף ממנה לפי הצורך.

צלחות המנות העיקריות נוקו בקפדנות על ידינו משאריות הרוטב הטעים שהיה עליהן ופונו, אחר כבוד, לפנות מקום לתפריט הקינוחים. דגמנו מספר קינוחים  מתוך המבחר שמציע השף קונדיטור הקבוע של המסעדה. קיבלנו פבלובה , שהגיעה עם דובדבנים טריים ומתוקים מלמעלה, קיבלנו קרם ברולה חלק וטעים שהגיע עם ריבת תפוזים,  קדאיף שהגיע עם רוטב תותים אדום וחמצמץ ועוגת ביסקוויטים שלמרות שמה הפשוט, בזכות חומרי הגלם המעולים שהשתמשו בה, היתה עשירה ומפוצצת בטעמים.

אחרי אספרסו בשולחנות הגן, עזבנו את טוקופיה. חציתי את החניון, נכנסתי למכונית ומיהרתי לספר לג'י פי אס את חוויותי הנפלאות במסעדה. הוא, מצידו, היה מת כבר לחזור הביתה לישון ודחק בי לפנות ימינה בכיכר.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי