חופשה בנמרוד

יום ראשון בבוקר. תחילתו של שבוע חדש. קם, מתארגן, מתבשם ויוצא למטלה – לבקר בקפה נמרוד בנמל תל אביב. נוסע 10 דקות לצליליו של שלום חנוך, מחנה את הרכב בצד השני של הנמל, ליד תחנת הכוח של חברת החשמל (החניון החינמי, הנה קיבלתם טיפ) ומתחיל בצעידה אל עבר המסעדה, שממוקמת בקצהו השני, מול המנוף הישן בברכה הגדולה המרובעת שהיא בעצם הנמל הישן. הולך ונפעם, צועד ומתרגש, קרני השמש החמימות והצהובות מטילות אור וחום על פני הים. רעש הגלים מחליף את שלום וגם הוא, כמו מוזיקה ערבה לאוזניי. מסתבר שישנן ימים ושעות (10:30) שנמל תל אביב לא עמוס. ואז צצים רגשי האשמה במוחי בהבזק: איך ייתכן שאני גר מספר קילומטרים בודדים - שניתן למנות בשתי כפות ידיי  - ולא ניצב כל יום, באותה שעה, באותו המקום, איך? הכחול הגדול, השמש, הצעידה, הבריזה - הכל מרגיש כמו חופש. למה לעזאזל, כאשר עדיין יש לי את האפשרות, אני ממיר את הדבר הנפלא הזה שיש לידי, כל כך קרוב אליי, בעוד שעת שינה. ממחר, יום-יום ים. 

רגע קצר אחרי שהפור נפל הגעתי אל קפה נמרוד. נמל תל אביב זרוע בעשרות מסעדות ובתי קפה שכמובן מתהדרים בנוף המרהיב הנשקף מכסאותיהם וממחצלותיהם, בבוקרו של יום ראשון היה הנמל רגוע ושקט, כאילו שכח את המולת המבקרים והבליינים שהציפה אותו עד לעייפה רק שעות אחדות. אבל הם לא נשארו וזכו לראות את צהבהבותה של החמה וחומה המלטף. 

תפסנו, אחותי ואני, שורה ראשונה, כמובן עם הנוף לים. התמזל מזלנו באותה עת שהטמפרטורה הייתה בדיוק במידה הנכונה לסעוד ארוחת בוקר. אט-אט החל המקום מתמלא, המסעדה גדולה, בעיקר האזור הפתוח שלה שמשקיף אל הרציף, כך שהיא הצליחה להכיל בנקל את הסועדים שנכנסו אליה ועדיין נראתה כאילו היא ריקה. 

כיאה לארוחת בוקר, הזמנו את ארוחת הכפרית פינוקים (55 ₪ לסועד, 110 לזוג). הכפרית מגיעה עם שני אומלטים, אלא שאנו המרנו אחד מהם כדי לטעום גם את השקשוקה הפיקנטית של המסעדה (52). לעתים מסוימות חוטאים מסעדנים ואחרים בשמות שהם נותנים למנות שלהם אלא שבקפה נמרוד ארוחת הפינוקים הייתה בהחלט מפנקת. היא כוללת פלטה עגולה וגדולה (כמעט בגודל שולחן האוכל עליו סעדנו) שמכילה שלל גבינות גליליות, מטבלים, זיתים סוריים, פטריות מטוגנות, סלט ירקות קצוץ, סלטים נוספים, מלוחים (בורקסים חמודים), מתוקים (בראוניז חינניים) ועוד הפתעות המוגשות בצלוחיות קטנות. כמובן שעם פלטת הענק מגיעים גם שלל לחמים קטנים וחמימים, והחגיגה הזאת גורמת לך להפסיק רק כאשר נגמר הלחם וייסורי המצפון מתחילים לעלות. כאמור, ביחד עם הכפרית פינוקים מגיע האולמט – הוא גולת הכותרת - עם תוספות לבחירת הלקוח. האולמט היה פשוט, חם וטעים, עם זאת היינו שמחים אם קצת היה פחות נפול ויותר נפוח, בכל זאת יום שטוף שמש היה ואפילו לו היה כדאי להתרומם לראות את השמש. 

גם השקשוקה שהוכנה מעגבניות טריות כאילו נקטפו ברגע זה ממטע רענן, ומרקם הביצים היה משביע מאוד והרבה יותר מכך, כאשר גם במקרה זה מלאכת ניגוב העגבניות מהמחבת נסתיימה רק כשנגמר הלחם שהגיע בצידו. כחלק מהארוחה מקבלים הסועדים כמובן גם שתיה קרה (מיץ כלשהו) ושתיה חמה בגמר הסעודה. 

לצערנו, או שבעצם לא, רובנו אנשים עובדים, והיכולת להגיע לנמל תל אביב ביום קייצי שכזה היא די נמוכה, אולם כאשר כן נופלת בחלקנו ההזדמנות להיות שם, אסור לוותר על הצ'אנס לתבל אותה בארוחת הבוקר של קפה נמרוד שמעבר לטעמה, מקפיצה בעיקר את ההרגשה עשרת מונים. אגב, מאז עדיין לא חזרתי לים, מבטיח שממחר.

* הכותב היה אורח במקום.

רוצים גם אתם לאכול בקפה נמרוד? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במתנה.

לחצו כאן והזמינו שולחן מראש בקפה נמרוד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי