גבריאלה הקדושה

גבירותיי ורבותי – אני חייב לבשר לכם – מהפך! אחרי אלפי שנים סוף כל סוף יש בעיר הבירה איזור מסעדות, שמאז הקארדו הרומאי לא נראה מקום תוסס כדוגמתו. בין אם אתם ירושלמים, ובין אם סתם הגיע הזמן שתקפצו לביקור בבירה שלכם, מעתה שום ערב ירושלמי לא יהיה שלם בלי ביקור במדרחוב בן-שטח. בשנים האחרונות נסגר הרחוב לתנועת מכוניות, שופץ, נפתחו בו מסעדות ופאבים רבים ואלו השכילו להעביר את מוקד הפעילות לרחוב עצמו. כשהערב יורד והמוני מבלים ותיירים צובאים על שלל המסעדות, אפשר לשתות כוס בירה, לנשום את האוויר הירושלמי ולרגע לדמיין שנמצאים במקום אחר. בכל זאת, מדובר בירושלים ולא בברצלונה... 

בערב המושלם ביותר שהיה בעת האחרונה, קפצתי עם בת זוגי למסעדת גבריאלה שבאותו מדרחוב. אמנם הייתה לנו סיבה רצינית לחגוג וממילא היינו שמחים ומאושרים, אבל אין לי ספק שלגבריאלה הייתה תרומה משמעותית לערב המוצלח שלנו. השירות היה לעילא ולעילא, כאשר גם העומס של ליל יום חמישי לא הסיט את הצוות המקצועני מדרכיו. גם האוכל, וזהו הרי העיקר, בוצע ביד של אמן ומקצוען – כל מנה זוכה להתייחסות מדוקדקת, חומרי גלם משובחים ו"צילחות" של מסעדת שף יקרה, יותר מאשר של מסעדה ברמת המחירים של גבריאלה. 

בהמלצת המלצרית פתחנו בפטריות ממולאות ופוקצ'יה בלקנית (39 ₪ כל אחת). על צלחת אובלית הגיעה שורה של פטריות שמפיניון, שנעטפו ברוטב שמנת ופסטו משובח. המילוי היה בעל טעם מובהק של גבינות עיזים, והמנה כללה הפתעה בדמות סלט חם של תרד טרי שהוקפץ עם הרבה שום. נקודת זכות נוספת הייתה העובדה שכל המרכיבים במנה, הפטריות, התרד והרוטב, היו לוהטים לגמרי על-אף שהוכנו בנפרד ושולבו ברגע האחרון. הפוקצ'יה הייתה מהסוג הדק והקראנצ'י, והונחו עליה גבינת פטה, חצילים מטוגנים, פלפלים קלויים, עגבניות וזיתים. נוסף על כך קיבלנו לחמניות ביתיות טריות וחמות עם ארבעה ממרחים – שני סוגים של זיתים, עגבניות מיובשות וממרח מרענן בצבעים צהובים בוהקים שרק לאחר מספר טעימות הגענו להסכמה שמקורו בפלפלים מתקתקים קלויים.   

העיקריות סיפקו לנו הזדמנות לחידוש בתחום הרביולי, שכן זה של גבריאלה כלל בתוכו מחית גבינות ואספרגוס, תוצרת המקום כמובן (61 ₪), למרות שטעם האספרגוס היה מינורי, המילוי של הרביולי היה מעולה, וכך גם רוטב שמנת בחמיצות לימונית עדינה שכלל שפע של בזיליקום. דג הסלמון (95 ₪), אותו בחרתי מתוך היצע מרשים של מנות דגים היה חגיגה של ממש. קיבלתי סטייק עבה של סלמון טרי בצבע כתום בוהק, שהושרה במרינדה של טריאקי ונצלה על הגריל באופן מדויק. הסלמון נח על פירה חמאתי שנוקד בפיסטוקים, ונמשח ברוטב של שמנת וחרדל דיז'ון. עבור אוכלי דגים, זוהי לדעתי החוויה הקרובה ביותר לאכילת סטייק עסיסי, כולל ההנאה הכרוכה בכך.  

שמחתי לגלות שגבריאלה מציעה את יין הבית במחיר זול במיוחד – 23 ₪ לכוס יין לבן ו-26 ₪ לאדום. קיבלנו אמרלד ריזלינג של יקבי ברקן, שעבור המחיר המצחיק סיפק את הסחורה. כמו שאמרתי, זאת לא תהיה שדרת מסעדות בלי כוס בירה, ובגבריאלה נמזגות טובורג וקרלסברג מהחבית (26 ₪ לחצי ליטר).  

מבחינתי כל מסעדה חלבית צריכה להעמיד שורה ארוכה של קינוחים מפתים. בכלל, חסרים לי מקומות בירושלים אליהם אפשר לצאת רק לקפה ועוגה. גבריאלה היא מקום שכזה שכן בתחום הקינוחים יש מבחר מתעתע, שמוצג בוויטרינת זכוכית לצד הסברים מפורטים ממלצר ספציפי שמכיר כל עוגה ועוגה על רכיביה ומעלותיה. לאחר דין ודברים ארוך בחרנו בכוס מפוארת של טירמיסו ועוגה לבנה שנקראה 'מלינה' (הקינוחים כולם ב-35 ₪). הטירמיסו היה ענק ונהדר – עננה מתקתקה של מסקרפונה, קצפת ובישקוטים רכים. את ההתלבטות של סוף הארוחה חסכו לי בגבריאלה, שכן הטירמיסו מגיע כמו שטירמיסו חייב להגיע – עם שוט של אספרסו בצידו. המלינה התגלתה כעוגת ספוג מעוטרת בשבבי שקדים ועליה מוס שוקולד לבן, שצופה בגנאש לבן. עוגה חביבה אך לא מרשימה כמו הטירמיסו.  

עם האוכל המשובח, והאווירה המשכרת ברחוב, גילינו לפתע שבילינו לנו שלוש שעות מבלי להרגיש שהזמן עובר, לא נותר לנו אלא להסיר את הכובע בפני גבריאלה, הנציגה המכובדת של המטבח האיטלקי במיקום הטוב ביותר עבור מסעדה, בעיר היפה ביותר בעולם.

*הכותב היה אורח המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי