לקבל מוזה לאוכל טוב

שעת בין ערביים, סומק הגבעות מדגיש את שעתו היפה של המדבר, כל-כך יפה כאן, עד כי צביטה קטנה בלב נוזפת בנו על כך שאיננו מגיעים יותר. אורותיהם של הכפרים מסביב מתחילים להידלק אחד אחד, סוסים ורוכביהם שבים לביתם, גם הרדיו משתתק באין קליטה. שקט. ערד נראית באופק, או כפי שמכנים אותה, בצדק - פנינת הנגב. פיסת ציוויליזציה באזור ספר פראי. 

עם הכניסה לעיר, לאחר פנית פרסה בכיכר המרכזית ופניה ימינה למתחם תחנת הדלק, אנו מגיעים למחוז חפצנו. מוזה היא מסעדה ותיקה שקיימת 25 שנים ופתוחה שבעה ימים בשבוע כמעט ברצף (למעט שעתיים להתארגנות בין 6:00 ל – 8:00 בבוקר). השלט הגדול נראה בבירור מהכביש אך אינו מסגיר ולו ברמז את המראה המיוחד שעתיד להתגלות בפנינו לכשנפתח את דלת הכניסה הירוקה. המוזה היא בית למאות צעיפים ודגלונים של קבוצות ספורט מכל העולם אשר מרצפים את התקרה ואת כל קירותיה, מחזה שמשווה למקום תחושה של פאב מעברו השני של הים. אלון, בעל המסעדה, מספר לנו שלפני 9 שנים לערך אירעה שרפה במבנה הישן של המסעדה ויום לאחר מכן כבר היו בידיו 150 צעיפים חדשים אשר עוטפים כיום את קירות המוזה באהבת הלקוחות. עם השנים, התווספו לאוסף מאות צעיפים שגמעו מאות ואלפי קילומטרים – ממחוזות רחוקים, ממשחקי כדורגל היסטוריים ומארונותיהם הפרטיים של שחקני ספורט גדולים כדי להצטרף לאוסף המרשים. 

אמרנו תחושה ממקום אחר, כשהתיישבנו בשולחן פינתי מול הבר המרשים מעץ המהגוני הכהה, האסימון נפל. המוזה מרגישה ונראית כמו בר אירי, חסרה רק קבוצת נגני הבית. מאז שובנו מאירלנד בקיץ, חיפשנו אחר חבית גינס ראויה לשמה, משהו שיזכיר את אותו הטעם, ניסינו וניסינו עשרות פעמים, זה לא היה אותו דבר. כשסיפרנו את זה לאלון הוא מיד חייך כמי ששש אל האתגר שהוצב בפניו ופקד על המלצר שיביא לנו חצי ליטר גינס (28 ₪) "ושיציירו להם את התלתן על הקצף מלמעלה...". הגינס היתה מעולה, נוסטלגיה מתוקה מהארץ הירוקה, אלון חייך בסיפוק וסיפר לנו שבתחרות האחרונה של אתר beers הם זכו בתואר "בר הבירות הטוב ביותר של הדרום" (מאשדוד ועד אילת), ברור לחלוטין מדוע. המוזה מתהדרת בתפריט בירות עשיר שכולל בין היתר בירות בלגיות שיוצרו במיני מנזרים נידחים ובמגוון דרכים משונות גם בבקבוקים וגם מהחבית, כמובן שלא מפקירים כאן גם את הזירה המקומית. 

עם הבירה בא התיאבון, הקשבנו להמלצותיו של אלון והזמנו למנות ראשונות שיפודי אנטריקוט, כרובית מטוגנת וסלט פטריות חם. שיפודי האנטריקוט ברוטב טריאקי (35 ₪), היו טעימים להפליא ועשויים בדיוק במידה הנכונה. הכרובית (32 ₪) הייתה זהובה ופריכה והשילוב עם הטחינה הקרמית היה תאווה לחיך, מסלט הפטריות החם והמתקתק (32 ₪) שעוטר בעלי בייבי, לא הצלחנו להפסיק לאכול למרות שממש ניסינו. לצד המנות הראשונות הזמנו  Westons (25 ₪ ) - סיידר אלכוהולי (4.5%) קר שמשתלב נפלא עם הארוחה ובאופן מפתיע לגמרי מצליח לגרום לתחושת קלילות גם כשהבטן מלאה בכרובית מטוגנת. 

התלבטנו ארוכות לאן לוקחים את זה מכאן, למוזה תפריט עיקריות רחב ומגוון מאוד. החל מג'בטות מלאות בכל טוב, דרך מוקפצים, המבורגר (52 ₪) שנראה מצוין וכלה בפרגיות צרובות על האש וסטייק אנטריקוט. החלטנו ללכת על האנטריקוט והפרגיות, בחירה שברור היה שתושיב אותנו כאן לעוד מספר שעות, אבל, האווירה הנעימה והנינוחות אישרו שאנו בכיוון הנכון. הזמנו פרגיות לזוגתי ואנטריקוט בשבילי. גם כאן המוזה הוכיחה שחשוב להיות אחידים בנוגע לסטנדרט, בין אם מדובר בבירה, מנה ראשונה או עיקרית. הפרגיות היו מתובלות בדיוק נפלא ועשויות במידה הנכונה, הן מוגדרות כאן, בצדק רב, כאחת ממנות הדגל. גם הסטייק, שדימם מעט והיה קל לחיתוך וללעיסה היה מצוין. 

כתוספת, אלון המליץ שלא נוותר על ההום-פרייז המיוחדים שלהם. הזמנת תפודים מטוגנים נראתה כצעד אובדני בשלב הזה, אבל ההמלצות של אלון טרם הכזיבו, היינו חייבים ללכת איתו, מה נאמר, אם אתם חולפים באזור שווה להכנס רק בשביל זה, ציפוי פריך וחרפרף על הטוגנים הזהובים גרם לנו לאכול מהם עוד ועוד, השילוב עם הבירה היה מנצח, פשוט תענוג. 

הזמנו עוד גינס ועוד סיידר כדי שנוכל להמשיך ולהתמודד עם האוכל הנהדר שהוצע לנו עד שהורמו דגלים לבנים, אנחנו מוכנים להפעיל את הקיבה השנייה, הגיע השלב למתוק. בגזרת הקינוחים נרשמה התלהבות בקטגורית "שאל את המלצר" ולא רק בגלל שדוד המלצר שבה את ליבנו, אלא בזכותו של עיגול מרנג שוקולד שעליו מונחת קציפת גבינת מסקרפונה מעוטרת בנטיפי שוקולד לבן העונה לשם 'שוויצריה הקטנה' (32 ₪). הקינוח הזה הוא בדיוק כמות שהוא נשמע - מושלם. מי שלא חובב שוקולד, ישמח לשמוע שגם פאי התפוחים (32 ₪) עשוי בקפידה ועמד בכבוד לצד המנה השוויצית. בכוחות אחרונים יצאנו אל החצר, הלילה מתקדם לו והמוזה לובשת ארשת של פאב, חבורות וזוגות במגוון רחב של גילאים מסבים לשולחנות, נהנים מהמוזיקה הנעימה שמתנגנת ברקע וחוגגים את סופו של השבוע. תפסנו לנו שולחן ונהננו מהאויר הצח שלערד יש להציע ומכוס אספרסו ארוך (9 ₪) בשבילי והפוך בינוני לזוגתי  (12 ₪). לאחר ארבע שעות של כיף היינו מוכנים לקום וללכת, אבל רק במובן הפיזי, משהו בפנים עקצץ ולא נתן מנוח, דוד המלצר אומר שהמוזה היא כמו משפחה, משפחה קשה לעזוב, גם אם הצטרפת רק היום. 

*הכותב היה אורח המקום. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי