מלכותיות בגבריאל

אשתי ואני כמו קייט ו-וויליאם. הם מכירים כבר שבע שנים, גם אנחנו. הם התחתנו בלונדון ואנחנו ליד ראש העין. הבת שלנו רוני, מעריצה גם אותם וגם אותנו (איזו ילדה בת חמש לא מעריצה נסיך ונסיכה ואת ההורים שלה?) מעבר לכך, הם לא הזמינו אותנו לחתונתם, ואנחנו, לא פראיירים, גם לא הזמנו אותם, כך שבגדול אנחנו די דומים. אבל מה? אחרי שוויליאם ענד את הטבעת לקייט, והשניים אמרו כל אחד בתורו "I do", ולאחר שאיש לא הביע את התנגדותו (כמה מפתיע) והארכיבישוף מקנטרברי הכריז על בני הזוג "בעל ואשה", המשיכו השניים לארוחת צהריים בהשתתפות 650 בני אדם. וואלה, אני יכול רק לדמיין מה הוגש שם באותה סעודה מלכותית, בזהירות אומר רק שאני מניח שזה היה יותר טוב מהקייטרינג מפתח תקוה. לפחות סבתא שלי לא החליטה לדפוק הופעה בחתונה שלנו עם איזו שמלה צהובה מזעזעת...

בקיצור, כדי שההשוואה בינינו לבינם תהיה מושלמת, היה עלינו למצוא מקום לארוחה מלכותית. אבל סליחה וויל, לכם הבריטים אולי יש בירה וכדורגל (אם נשכח רגע מברצלונה) אבל באוכל –השכנים הצרפתים שלכם לוקחים אתכם בענק. לכן החלטנו לוותר על התענוג של אוכל אנגלי ולצאת למסעדת גורמה צרפתית כשרה – גבריאל.

גבריאל ממוקמת בלב איזור הבילויים של ירושלים, ותל-אביבים שיגיעו בשעות הערב ירגישו בבית – קשה למצוא חניה. אבל מרגע שנכנסנו למסעדה, המולת הרחוב נשארה בחוץ ואווירה שקטה, יוקרתית ורומנטית עטפה אותנו.

התיישבנו בשולחן פינתי ולאור הנר שדלק על השולחן הוגשו לנו לחם הבית ושלישיית סלטי פתיחה. ראוי לציון סלט הגזר ברוטב צ'ילי מתקתק שבהחלט גירה את בלוטות הטעם והעלה את הציפיות לקראת שאר הארוחה. המלצר, שהפגין לאורך כל הערב רמת שירות מהגבוהות ביותר, מילא את כוסותינו לאורך כל הערב.

אילת פתחה במנה צבעונית ויפהפיה - טרטר טונה אדומה על גוואקמולי [69 שח]. בשר הטונה הושרה במרינדה של בלסמי ושמן זית, מה שמאוד ריכך אותו והיטיב עימו.

אני בחרתי להתנסות בדבר שטרם טעמתי והזמנתי שקדי עגל [69 שח]. מסתבר שההימור היה מוצלח ביותר! שקדי העגל הגיעו צרובים קלות על הגריל עם מעטפת פריכה שסגרה על בשר נימוח ובעל מרקם מאוד מיוחד. הם הוגשו על מצע קרם תפו"א ברוטב פלפלת וקונפי שום. פשוט תענוג, לא נעים להגיד אבל שכשסיימתי, הצלחת היתה נקייה כמו חדשה.

בעודנו מעלעלים בתפריט, מלצר זריז גרף את הפירורים מהמפה, שחס וחלילה לא ישארו פירורים מהמנה הראשונה במהלך העיקרית. (ברור, גם בבית אנחנו עושים ככה). פתאום, בלי שבכלל ביקשנו, הונחו על שולחננו צמד סורבה לימונענע מרעננים on the house, סתם לשם הרענון.

לאחר התלבטות, הזמינה האשה ורד הצלע (הרי גם לקייט היו ורדים)– אנטריקוט צלוי ברוטב וויסקי וציר בקר (145 ₪ ). הסטייק היה עדין באופן יוצא דופן וזיהינו בו טעמים של טימין, פלפל ושום.

לעצמי הזמנתי את אחת ממנות הדגל של המסעדה, מנה שנקראת וולינגטון (188 ₪). באופן מפתיע מככבת המנה הזו במטבח הצרפתי למרות שהיא קרויה על שם הלורד וולינגטון הבריטי. אותו וולינגטון הוא זה שהביס את הצבא הצרפתי בהנהגתו של הקיסר נפוליאון בקרב ווטרלו. כנראה שכשזה מגיע לאוכל - אם הוא משובח, הצרפתים יקחו אותו גם אם הוא מגיע מהאוייב. לא אלאה אתכם בכל הסיפור איך הטבח של הלורד המציא את המנה הזו, רק אגיד שזה משהו שחייבים לטעום לפחות פעם בחיים. על פלטה שחורה ומרשימה שמשרה תחושה של גחלת לוחשת הגיע הר (טוב, אולי גבעה). כשפתחנו את המעטפת הדקיקה של בצק העלים, פרצו ועלו אדים מהבילים. בתוך הר הגעש גילינו נתח פילה בקר ואסקלופ כבד אווז. הכל הונח על מצע פטריות ברוטב פורט. אמנות השילוב שמיימית ונתח הבקר ספג מטעמו ומריחו של כבד האווז.  

לאחר שקצת נחנו ונהנינו מהמוזיקה השקטה ומהעיצוב הרומנטי, הזמנו סופלה שוקולד (38 ₪), לצד כדור סורבה וניל משובח ונגיעות של רטבים שונים, הוא הגיע אפוי מבחוץ ונוזלי מבפנים. קייט, סליחה אילת, התמוגגה. עם הקינוח, שוב on the house, הגיעו 2 כוסות יין מוסקטו לבן מבעבע עם דובדבן קטן בתוכן.

חיפשנו ארוחה מלכותית ומצאנו. גבריאל היא מסעדה כשרה שמשלבת פיוז'ן צרפתי עם אותנטי ישראלי, ועומדת בכבוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר. הן מבחינת השירות המקצועי והאדיב והן מבחינת האוכל והתפריט שכבר במשך שש שנים מתחדש ומתחלף כל עונה. וויל וקייט יגורו בארמון, יום יבוא ומן הסתם יהיו מלך ומלכה, אבל לנו יש את ירושלים ועם מסעדות כאלה – מי צריך יותר ?

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי