הדיל המציל של וויטהול

ארוחה עסקית זה לא רק לאנשי עסקים, את זה לימד אותי אבא בעקבות שאלה אידיוטית שהעלתי בפניו באיזור גיל 10. אז ביזנסמן אני ממש לא, אבל גם אנשים כמונו אוהבים לאכול טוב בצהריים וגם לא לשלם על זה ביוקר. הרצליה פיתוח היא המקום בו אני מתפרנס, אבל ביום הסגרירי ההוא לא עבדתי. במקום זה הגעתי קרוב לעבודה כדי לטרוף בנחת בשר טוב, הרחק מלחצי הפסקת הצהריים והרבה אחרי שהחבר'ה מההיי טק רוקנו את הצלחות וחזרו לתקתק על המחשב. 

זה היה יום חופש, אז צריך גם פרטנר עם סטטוס דומה ולארוחה הצטרפה א', שפינתה זמן מחופשת הלידה. ארזנו את הקטנצ'יק ונסענו לפיתוח. בלוח השנה כתוב אביב אבל בחוץ נראה היה שהחורף מסרב ללכת וטפטופים ליוו את הדרך עד לחניון התת קרקעי שמתחת למסעדת וויטהול. 

נדמה שבהלת האוכל של עובדי הסביבה נרגעה לה. כמעט שעתיים עברו מאז החלה וויטהול להגיש את העסקית (12:00 עד 18:00) ורוב ההייטקיסטים כבר עזבו שבעים ומרוצים. התיישבנו בשולחן הפינתי החמים והעפנו מבט סביב. כבר 26 שנה וויטהול מאכילה את כולנו בבשר משובח, על הקירות סגידה לשנות ה-80 העליזות, והתמונות מהתקופה הצבעונית הזו העלו בי זכרונות ילדות. כמה בשר נצלה כאן בזמן שאני עוד אכלתי שניצל ופירה של אמא. 

תפריט העסקיות שהיה פרוש על השולחן הציג תמונה מלבבת לא פחות. שלל מנות עיקריות לבחירה, ראשונות מעוררות תיאבון ובתוספת שתייה. המחירים משתנים, אבל כולם משתלמים בכל הנוגע ליחס ההוצאה מול התמורה. בלי קשר למנה הנבחרת, לחם הבית וסלסת עגבניות בשמן זית כלולה בארוחה. למנה ראשונה, גם היא כלולה בעסקית, ניתן לבחור בין סלט ירקות, חציל קלוי או מרק ביתי (משתנה). באשר לחלק העיקרי של הארוחה, המבחר עצום (המחיר בהתאם למנה). 

ההתלבטות לא היתה פשוטה, אז עשינו מה שעושה כל בנאדם נורמלי שלא מצליח להחליט - אוכל מה שהגיע בינתיים. הלחם החם והפריך בהחלט עזר להרגיע את המחשבה. אני נשנשתי גם קרפצ'יו בקר למנה ראשונה (תוספת של 15 ₪), עם רוקט ופרמז'ן ומהר מאוד גיליתי שסלסת העגבניות של הלחם משתלבת מצוין עם הקרפצ'יו ומוסיפה לו טוויסט חביב. א' פירקה חציל קלוי, שעוטר יפה עם ירקות קלויים. 

כבדי עוף או קציצות עגל ב-48 ₪, המבורגר או שיפודי חזה עוף ב-52 ₪ ופילה יען בעסקית שמחירה הכולל 66 ₪. יש אופציות בלי סוף ולקח לנו 10 דקות תמימות עד שנפל הפור. ספריבס 400 גר' בשבילי (88 ₪ בעסקית), סטייק פילה בקר 250 גר' לגברת (בתוספת 20 ₪). הבשר נזרק אל האש ואנחנו לקחנו מנוחה קלה, מה שקשה לומר על יתר השולחנות במסעדה. למרות שהפסקת הצהריים של המשרדים מסביב הסתיימה לה, נראה שהמוסד הוותיק הזה ברחוב משכית, והמחירים שהוא מציע בצהריים מושכים את תושבי האיזור. ההוא עם הלפטופ נראה נינוח ושבע, המשפחה המצומצמת בקצה השני לעסה בקצב אחיד ובשולחן לידנו התיישב זוג ושקע בהתלבטות שפתרנו אנחנו רק לפני חמש דקות. 

הם עוד צמצמו אופציות כשאנחנו כבר ניגשנו לעסק. שלוש צלעות של בשר לבן היו לי על הצלחת. הרמתי את המזלג וגם את הסכין, ובתנועה אלגנטית הנחתי אותם בצד הרחוק של השולחן. בספריבס שלי הם לא ייגעו. עם שתי ידיים בטוחות לקחתי ביס ראשון והשאר היסטוריה. רוטב הברביקיו על הצלעות היה דומיננטי מאוד, מתאים בול לאוהבי הז'אנר. כתוספת לקחתי האש בראונס - תפוחי אדמה עם חמאה ובצל מטוגן. גם להאש בראונס יש טעם דומיננטי, אז מדי פעם פלשתי לצ'יפס של א', שהתמודדה בינתיים עם נתח פילה בקר. 

מידת העשייה - מדיום. אמצעי התיבול - צ'ימיצ'ורי. התעלמתי לרגע מהעובדה שיש לי 400 גר' בשר משלי וטעמתי גם את שלה. הסכין שלי נכנסה לראשונה לשימוש, אבל קשה היא לא עבדה. הבשר נחתך בקלילות והצ'ימיצ'ורי הוסיפה לו את האקסטרה-עסיסיות הדרושה. לימונענע לא שתיתי מאז האייטיז, אז באווירת העשור ועם מדונה, ג'נסיס ומייקל ג'קסון ברקע, נהניתי מכל לגימה. מה גם שהמיץ (בכוס ענקית) היה כלול בעסקית. 

ממש לא היינו חייבים וגם השובע התחיל להשתלט עלינו, אבל לא הלכנו בלי להתענג על קינוח. פתחנו עיניים גדולות כשהמלצרית הגישה את הוופל הבלגי (34 ₪), עליו כדור גלידה ופרוסות של תותים. מזגנו על הכל שוקולד והתחלנו לעבוד. הורדנו הכל עם הפוך גדול (15 ₪) ותה (10 ₪) וסגרנו יופי של צהריים. 

הזאטוט בעגלה כבר התעורר, לא מודע לכל האוכל שהגיע אלינו לשולחן ונעלם כלא היה. הלוואי שיעבוד בהיי טק יום אחד, או לפחות יוכל להרשות לעצמו לגור באיזור הרצליה פיתוח. 26 שנה שוויטהול מסדרת אותנו טוב, בצהריים ובכל שעה אחרת, וכשהוא יגדל היא תהיה שם גם בשבילו.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי